השאלה היא כמה אתה רוצה את המטרה שלך!
אם היית רוצה אותה כמו שאתה אומר אתה ממזמן הייתה רואה תוצאות
השאלה היא כמה אתה רוצה את המטרה שלך!
אם היית רוצה אותה כמו שאתה אומר אתה ממזמן הייתה רואה תוצאות
|
|
האמת היא שלא הבנתי מה המסר ש-AWAKE1 ניסה להעביר בשורות האלה...
ברור שמוטיבציה היא תחושה שבאה והולכת - אין לי צל של ספק. אבל התחושה הזו, כשהיא באה, היא גורמת לך להתעלות על עצמך בכל פעם מחדש...
דוגמה אישית: כשאני מרגיש דחף להתאמן - הביצועים שלי גבוהים יותר מהאימון של אתמול... וזו סה"כ תחושה שגרמה לשינוי...
אם אפשר לשמור על מוטיבציה כל הזמן ומעצם כך להיות ביצועיסט טוב יותר - אז למה לא?
באשר להצלחות וכישלונות: נכון, הצלחה מתאזנת עם כישלון.
אין עם זה שום בעיה...
צריך ללמוד לשאוף להצלחה, להבין שהכישלון הוא חלק בלתי נפרד ממנה, להרים את עצמנו בכל פעם מחדש שנכשלים חזרה למסלול ההצלחה ולהשתפר תמיד.
לכל אחד יש המון הצלחות והמון כישלונות לאורך החיים - עד היום, לא נתקלתי באדם שרוצה להיכשל ולא להצליח...
להצלחה יש מחיר - התגברות על הכישלון.
ומי שמספיק חזק - לא רק שיהיה לו את הכוח להתגבר על הכישלון, אלא הוא גם יכין את עצמו אליו טוב מראש, עוד לפני שהכישלון הגיע...
הדרך הכי טובה לקבל מוטיבציה =>היא שאתה רואה תוצאות
כדי לראות תוצאות =>צריך מוטיבציה
חח בעייתי לא ?
One day, your whole life will flash before your eyes. make it worth watching
אתה חופר על זה יותר מידי ומתחמק מתשובות לעניין . יש לך מטרה , אתה מגיע אליה , מה זה כל הזמן השיפוטיות הזאת ?
"לא , עכשיו אין לי מוטיבציה אז אני לא יוכל לעשות את זה " .. אתה אפילו משכנע את עצמך למה לא לעשות מה שאתה חייב לעשות .
זו שאלה של כוח רצון , וכוח רצון זה בעצם אילוף עצמי . בגלל זה גם אמרנו שבכל מקום שאתה מרשה לעצמך לא לעשות - אתה לא עושה , משמע אתה לא רוצה את המטרה שלך עד כדי כך שתצטרך לעשות דברים שיגרמו לך אי נוחות .
ועכשיו פרקטיקה , כל פעם שאתה אומר לעצמך "אין לי מוטיבציה/אחר-כך/אין לי חשק" , אתה קם ועושה את מה שאמרת שתעשה , אתה לא חושב על מה שאתה הולך לבצע - אתה פשוט מבצע . למה ? כי צריך .
אתה לא שופט את מה שאתה עושה , אתה פשוט עושה .
וברגע שהוא יצליח?מה יקרה אז?הוא ימלא את עצמו בהרגשה טובה והיא תלך עוד פעם (הרי הכל מתאזן בסופו של דבר,זוכר?)
והוא יצטרך עוד פעם,לחפש מוטיבצייה,למלות את עצמו בהרגשה טובה,ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם...
זה מעגל שלא נגמר.
אז בשביל מה הוא צריך להצליח?
אם אתה נפתר משני ההרגשות שלך,כישלון והצלחה,אתה מגיע לשלווה ואתה לא רודף יותר אחריי כלום,אתה פשוט שליו ולא רוצה יותר כלום.
צריך להפתר מהרצון,ומהתשוקה לדברים,רק אז אתה תפתר מכל הכאב.
יפה אמרת, חבר.
הגישה שלך חשובה, אבל היא שונה במקצת מגישתי לחיים.
החיים הם לא מרדף אחרי ההצלחה ובטח שלא בריחה מהכישלון.
החיים הם מסע ארוך שצריך להיות מלא ברגעים מאושרים ולא בייסורים.
בקיצור, החיים הם חגיגה מתמשכת.
נכון, תחושת האושר שמגיעה מיד עם הצלחה היא זמנית בלבד. כמו כל דבר בחיים...
הלוואי והיינו מוצאים נוסחה לאושר, אבל עד היום לא מצאו (ולפי דעתי גם לא ימצאו) כי הנוסחה הזו אינדיבידואלית לכל אחד ואחת...
בכל אופן, אני חושב שההצלחה היא משהו שכל אחד שואף להשיג, בין במודע ובין שלא במודע.
לא צריך לדעת להבדיל בין הצלחה לכישלון בכל פעולה שאנחנו עושים ובטח שלא לעשות ניתוחי עלות-תועלת בכל משימה.
יחד עם זאת, אין זה אומר שלא צריך לעשות את הטוב ביותר שאנו יכולים לאורך חיינו.
כלומר, לעשות את הכי טוב בשאיפה שיהיה לנו הכי טוב, אך לא להיות מכורים ואובססיביים להצלחה. זו באמת לא הדרך אל האושר...
עכשיו אני מחזיר את הכדור אליך.
אם ישנו אדם שלא מרגיש ברצון ובתשוקה לדברים, ממש כמו שכתבת, אז מהי הדרך הנכונה לחיות את החיים?
מה קורה עכשיו, כשאין לי את התחושות האלה?
לפי דעתי, כאשר חיים בגישה זו, החיים מלאים בריקנות.
אמרו חכמים ממני: "מטרת החיים היא חיים עם מטרה".
אני מסכים איתם במובן הזה.
אך, מן הצד השני של המטבע, צריך להבין שהמטרה עליה הם מדברים היא אחת ויחידה: השגת אושר בחיים.
וכדי להשיג מטרה נעלה זו, כל אחד בוחר בדרך הייחודית לו.
מה דעתך?
נערך לאחרונה על ידי עומרי כהן; 25-04-2012 בשעה 12:55.
המטרה של החיים הם ממש לא ליהיות מאושר.
אפילו בתנ"ך רשום את זה למרות שהוא לא מקום אמין במיוחד לרוב האנשים.
בתנך רשום שאנחנו צריכים לעבוד את הארץ בעבודה קשה ומצד שני זה מצווה לשמוח.
אתה בוחר מתי אתה מאושר, אתה בוחר איך לשפוט את הסיטואציה, אתה יכול ליהיות כל הזמן מאושר.
לא צריך לחפש הצלחה, לא צריך לחפש כישלון, צריך פשוט להתחבר לאני הפנימי שלך ולחשוב איך אתה תורם לעולם טוב יותר, איך אתה עושה מה שאתה אוהב כדי ליצור עולם מדהים יותר אחריך.
רמז לתרום לעניים לא תורם לעולם טוב יותר כי אותם אנשים או לפחות רובם סתם חיים על חשבון אנשים אחרים.
אפילו ללכת למסיבות תורם לעולם טוב יותר כי זה מחבר בין אנשים.
ללכת לצבא בתפקיד שאתה אוהב ושאתה באמת עושה בו משהו בניגוד ל50% שמבזבזים חצי מהזמן בצבא על לבהות בכלום זה לתרום.
לפתח טכנולוגיה זה לתרום.להביא אנשים להבנה נכונה על העולם זה לתרום. להשפיע על תחום מסויים לטובה זה לתרום.
נערך לאחרונה על ידי kongi; 25-04-2012 בשעה 17:03.
כשאתה רץ במטרה אחריי משהו,אתה לא יכול להיות שלם עם עצמך,אתה משלה את עצמך בזה שאתה תהיה שלם אחריי שתגיע למטרה הזאת.
האגו צריך להזדהות עם הדברים החיצוניים שלך (הצלחות למיניהם) בשביל להרגיש שלם,הוא לוקח את העבודה,היכולות שלך,האמונות שלך,מראה שלך,העבר שלך,את הדת שלך,הסטטוס החברתי שלך,מאיפה שבאת ומזדהה עם זה.האמת שאולי תפחיד חלק ממכם (ואולי לא כולם יקבלו את זה),זה שאתה אף אחד מהם.
אבל אתם תגלו את זה במאוחר או במוקדם,ככל שהמוות שלכם יותר קרוב,כך גם הדברים נהיים יותר ברורים.
אתה לא נהיה ריק כשאתה נפתר מכל המטרות,התשוקות,הרצון שלך לדברים,אתה נהיה משוחרר מהאשלייה שזה מה שמגדיר אותך כמי שאתה,אתה לא נותן יותר לאגו שלך כוח,אתה משתחרר מהשליטה שלו.אתה מתמלא בשמחה,שלווה,באהבה אין סופית.
הבודהיסטים אומרים:אל תשאף להיות בודהה,אל תצטט אותם,אל תנסה לחקות אותם,תהיה אחד בעצמך.
in order to gain everything,you have to lose everything.