הצלם הפואטי של הקולנוע הישראלי
חברי תזמורת מצרית, תכולי מדים, עומדים בשורה, השממה המדברית פרושה מאחוריהם ("ביקור התזמורת"); גבר חסון נושם ונושף, מבטו ממוקד לפנים, נחוש, רוכב על אופניים במעלה הכביש כמכונת שרירים אימתנית ("השוטר"); צעיר חרדי צנום, שפוף מעט, משרך רגליו ברחוב ירושלמי חשוך במין בדידות קיומית צובטת לב ("המשוטט") - אלה רק כמה מהפריימים שמצלמתו של שי גולדמן הנציחה בתודעה הקולנועית המקומית בשנים האחרונות. נדמה כי יש משהו בסגנון הצילום של גולדמן שמצליח לזקק מהמציאות הישראלית דימויים מסוגננים, נקיים, אחרים, כאלה שלקוחים מכאן אבל גם מקפלים בתוכם איזה ניחוח ממקומות רחוקים. בפריים שלו גולדמן מתמסר לאור הישראלי החזק והתוקפני, אבל גם משלב איזו רכות מפתיעה.
בשנים האחרונות ביסס לעצמו גולדמן מעמד של צלם קולנוע מוביל המותיר חותם ייחודי על הסרטים שהוא מעורב בהם. "ההתחלפות", סרטו החדש של ערן קולירין, שיצא לבתי הקולנוע בשבוע שעבר, מספק הזדמנות נוספת לחזות בעבודתו של גולדמן. בסרט הזה, שחלקו הגדול מתרחש בתוך מבנים - דירות, חדרי מדרגות, מרתפים או משרדים - ושבו הגיבור עוצר כדי להתבונן על חייו מן הצד, מצטרפת המצלמה של גולדמן אל הגיבור בתהליך ההתבוננות, וחושפת מציאות מחניקה הכולאת את הגיבור בסדרה של מסגרות שנוצרו סביבו לאורך השנים בחייו הבורגניים והאורבניים. ויחד עמו, היא מנסה לצאת לרגע מן המסגרות האלה.
"לערן (קולירין) היה חשוב מאוד שנרגיש את הקופסה שהוא נמצא בתוכה, את התקרה, ובשבילי זו היתה התנסות מאוד מעניינת. בדרך כלל הרי התאורה מגיעה מלמעלה", מסביר גולדמן. "ערן רצה שתהיה בסרט תחושה של מעין אקווריום, של הריבוע הזה שבתוכו אנחנו חיים, של התיחום, ולכן הקפדנו בצילום על הקווים הישרים, על תחושת הסגירות הזאת".
הארץ
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
