חוק ניוטון זוהי מטפורה ידועה מאוד בעולם הפיקאפ לפחד הגישה המפורסם, אגב.
לתפוח קשה מאוד ליפול מהעץ, אך כשהוא נופל - הוא נופל בעוצמה!
(יחסית אליו כמובן).
לגבר קשה מאוד ליזום פעולה, אך כשהוא יוזם אותה, הוא יוזם אותה בעוצמה (או מצליח בה בעוצמה).
חוק ניוטון זוהי מטפורה ידועה מאוד בעולם הפיקאפ לפחד הגישה המפורסם, אגב.
לתפוח קשה מאוד ליפול מהעץ, אך כשהוא נופל - הוא נופל בעוצמה!
(יחסית אליו כמובן).
לגבר קשה מאוד ליזום פעולה, אך כשהוא יוזם אותה, הוא יוזם אותה בעוצמה (או מצליח בה בעוצמה).
|
|
הרחקת יונים ייעוץ ופתרונות
אני חושב שזו שאלה מאוד אינדיבידואלית.
בכל זאת, פסיכולוגים טוענים שאדם נולד רק עם שני פחדים "טבעיים": פחד גבהים ופחד מרעש.
כל שאר הפחדים נרכשים מהסביבה "האיכותית" שאנחנו גדלים בה מילדותנו המוקדמת.
חבל שהפחד הכי גדול של אנשים הוא לא להגשים את הייעוד שלהם בחיים ולא לממש את מלוא הפוטנציאל שיש בכל אחד מאיתנו.
אם זה היה המצב, העולם היה פשוט נפלא...
הפחד שלי? לעשות טעות שאין עלייה גומלין. לעשות מעשה לבן אדם שאחרכך הוא לעולם לא יוכל להסתכל לי בעיניים.
כמו למשל לנהוג ברכב עם כמה נוסעים, ולהיות זה שגרם או שלא עשה את כל כולו, כל מה שהוא יכול כדי לעצור תאונת דרכים ולגרום למוות של כולם.
אני חושב שהפחד מהמוות הוא לא אצל כולם. למשל בן אדם בודד, או אחד שמתקשה ממש ממש מבחינה חברתית לא יפחד מהמוות.
למה?
כי לדעתי הפחד מהמוות הוא בעצם לא פחד שאתה מפחד על עצמך, אולי בתת מודע אתה מפחד שאחרים יסבלו ממותך, יצטערו על כך.
אבל אם אתה חי למשל על אי בודד - לא אכפת לך למות. כי אין מי שיהיה אכפת לו מזה, אין לך מה להפסיד או להרוויח.
אני לא אומר שאתה רוצה למות במקרה כזה, אלא רק אתה לא מייחס חשיבות למוות ולא מפחד מהמוות.
זה רק דעתי.
בני אדם שחיים בחברה מפחדים למות בגלל החברה, וגם מפחדים לסבול לפני המוות.
אני לעולם לא פחדתי מהמוות,הפוך תמיד שאלתי מה קורה אחריו, תמיד הייתה בי קיימת השאלה אם אני באמת צודק, תמיד קיוויתי שאני אמות ותהיה לי סוף סוף מנוחה מהמחשב,לימודים,חברה וכל החיים.
שהייתי ממש קטן אבא שלי העלה אותי לארובה בחברת חשמל "אורות רבין" ד"א היא בגובה 300 מטר.
וכמובן ישר פחדתי וביקשתי לרדת (המעלית זה הקטע הכי מפחיד כי היא סורגים ואתה רואה את כל הדרך למעלה ולמטה וזה לוקח 7 דקות)
ובאותו יום הוא אמר לי שאם ניפול ישר נמות ולא נסבול ואז הוא אמר לי את המשפט שאני חי עליו "אל תפחד מהפחד".
לדעתי זה מאוד נכון המשפט הזה.
ולנושא:
הפחד הכי גדול שלי זה הסבל,אני מפחד יותר מכל מהסבל.
יש לי גם פחד שאני רוצה להעלות לדיון . זה פחד שצריך לחשוב עליו לפני שמודים שהוא קיים בכלל . פחד תת-מודע שכזה . הפחד ממצוינות .
מה אם הפחד העמוק ביותר שלנו זה להיות יותר טובים ? מה אם צניעות זה סתם מילה שמונעת מאיתנו להתקדם ?
למה אם רוב האנשים אומרים שהם שואפים למצוינות , הם לא נלחמים בשיניים כדי להשיג אותה . אנחנו לא חיים בחברה ששואפת למצוינות וזה עובדה .
יצביע (וירטואלית) מי שחינכו אותו מגיל קטן ש"מיוחד" זה דבר חיובי בסך הכל . שכדאי לך להיות שונה מכולם . את מי לימדו לפתח עמוד שדרה מול החברה בהקשר של מימוש הפוטנציאל שיש בו ?
עד כמה בגני ילדים אתם חושבים שמפתחים את המושג "אסוציאציה" אצל ילדים ? לא יותר מידי . מעניין למה הרבה ישראלים מעורבים/מצליחים בתחום הסטרט-אפ . מה שונה בינינו ובין כל העולם ? שלישראלים יש "יותר ביצים" מבחינה כלכלית ? זה החוצפה הישראלית במיטבה וזה מצליח , אותם חבר'ה מאמינים מכל הלב במוצר שהם מביאים והולכים עם זה עד הסוף , גם במחיר כישלון צורם .
מה אם תומס אדיסון היה מקשיב לאותו מורה שאמר לו שהוא טיפש מידי כדי ללמוד וכדאי לו לעסוק בתחום שהוא יצליח בו יותר בזכות ה"האישיות הנעימה שלו" ?
I rest my case . נסיים בציטוט שאתם בטח מכירים מהסרט "המאמן קרטר" (או מהנאום של נלסון מנדלה) .
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים." (מריאן וילאמסון)
כמו שרוזוולט אמר "אין ממה לפחד אלא מהפחד עצמו" הפחד עצמו הוא הדבר המפחיד ביותר שיש.
לכל בנאדם יש פחדים אחרים ויש דברים מפחידים יותר ומפחידים פחות אבל כולם נכנסים תחת אותה התחושה וההרגשה הזאת של הפחד.
צריך לראות את הפחד בתור הפחד הגדול ביותר שלנו ולהתמודד איתו עצמו, כי הפחד הוא בסה"כ תחושה ועצם העובדה שאנחנו נותנים לתחושה הזאת לשבש לנו את שדה הראייה פוגעת בנו וגורמת לפחד להיהפך לממשי.
כולנו, כולל אני, חכמים בדיבורים.
אבל מה לגבי מעשים?
שתפו בעצות להתגברות על הפחדים שבחיינו...