לא אוכל לא שותה ,חיי בפחד ,חוסר בטחון ויש לי נטיות להתאבדות.
אני הולך לביקור רופא ולא זז משם עד שהיא מפנה אותי למיון ומשם לברה"ם.
מה אתם אומרים אחים?,אני לא יכול בבסיס סגור רחוק מהבית ,אני רוצה פתוח קרוב לבית.
לא אוכל לא שותה ,חיי בפחד ,חוסר בטחון ויש לי נטיות להתאבדות.
אני הולך לביקור רופא ולא זז משם עד שהיא מפנה אותי למיון ומשם לברה"ם.
מה אתם אומרים אחים?,אני לא יכול בבסיס סגור רחוק מהבית ,אני רוצה פתוח קרוב לבית.
נערך לאחרונה על ידי Daily; 14-09-2012 בשעה 18:46.
|
|
מה אני אומר? שאתה סמרטוט.
קודם כל, תתעלם מאנשים כמו זה שמעלי.
דבר שני, בצבא יש מלא דברים קשים ואתה לומד הרבה מההתמודדות אבל אם אתה מרגיש שאתה באמת לא יכול, מה שאמרת זה באמת הפתרון הכי נכון כרגע.
אם בביקור רופא לא יעזרו לך, תגיע ליחידה שלך ותתעקש לראות קב"ן. במקרים באמת חמורים הם חייבים להביא לך קב"ן תוך 48/72 שעות.
בכל מקרה תתעקש על לראות קב"ן ואל תתן שידחו אותך כי תמיד משקרים בקטעים האלה. לקב"ן תספר את מה שיש לך לספר ותקווה שהוא יעזור לך ולא ינפנף אותך.
בסדר כל אחד מקבל שוק בהתחלה
גם אני בשבת הראשונה הרגשתי שאני נחנק ושאני חייב לראות בית (אחרי כולה 14 יום!)
תחשוב שיש אנשים שסוגרים 28 ואפילו 34
ההרגשה הזאת תעבור מהר תפסיק להיות דראמה קווין כמו האימואים האלה שחברה שלהם זורקת אותם אז הם חותכים וורידים כאילו זה סוף העולם
תשתחרר גבר
אני 38 יום בצה"ל וכל הזמן בוכה ,עכשיו התחלתי כבר לנשוך את עצמי ,לנשוך כריות ולהעיף כסאות..,
ביום חמישי כשחזרתי הביתה התחלתי לזרוק כסאות על ההורים ,הם התחילו לבכות ורצו לקחת אותי למיון ,בסוף תרקתי את הדלק ויצאתי
להכות פחים בחוץ ..,רצו להזמין עליי משטרה ואז חזרתי הביתה ,סגרתי את החדר והתחלתי להכות את עצמי....,
אינני יכול עוד....,איימתי על כולם שם שאני עוד רגע מתאבד ,הם איימו עליי ,אני איימתי בחזרה ואז התחלתי לקלל את כל הבסיס ,עשיתי
באלגן עד שלא סידרו לי קבן ביום חמישי הבא...,
הגיעו מים עד נפש ,אני הרוס אחי וחייהם של ההורים ושלי הפכו לגהנום!
דווקא כיף לי בצבא.
One Shot - One Kill
זה נשמע שמאז שהתגייסת החיים שלך השתנו מן הקצה אל הקצה, עד שאולי אפילו קשה לך לפעמים לזהות את עצמך בראי. ואני מבינה שאתה מרגיש שאתה פשוט חייב לברוח מהמקום הזה, להתקרב לבית שלך, שאולי הוא המקום הבטוח היחיד שיש לך כרגע.
ואני ממש מקווה שתצליח לעבור לבסיס פתוח, ושתרגיש יותר נוח שם והחיוך יעלה שוב על פניך.. אבל עד אז, רציתי להציע לך להגיע ולדבר איתנו בצ'ט האישי והאנונימי של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. ברגעים האלה, שאתה מרגיש שאתה כבר לא יכול יותר, אולי תרצה להגיע לשיחה איתנו ולדבר לגמרי בחופשיות על עצמך ועל מה שאתה עובר כרגע. אנחנו נרצה מאוד להקשיב לך ולהיות איתך בסיוט הזה.
אנחנו בצ'ט כל ערב מתשע עד חצות, נחכה לך,
מתנדבת סה"ר
sahar.org.il
יש לידי הרבה סכינים ואני חושש שאם הקב"ן לא יעזור לי אז אף אחד לא יעזור לי..
נערך לאחרונה על ידי Daily; 18-09-2012 בשעה 12:29.