ג'קי קוגן אוהב לחסל את היעדים שלו ברכות. מרחוק. הוא לא אוהב שהם מייבבים, מתחננים על חייהם ומבקשים את אימא. והוא טוב במה שהוא עושה. אז כשמשחק פוקר שמנוהל על ידי המאפיה נשדד, "הדירקטוריון" של הארגון קורא לו שיאתר את השודדים ויחסל את המעורבים בפרשה. הסיפור לא מורכב ומכיוון שאנחנו נחשפים לתכנון השוד וביצועו, אין אפילו מתח מבחינתנו באיתור השודדים. אך הדבר לא נאמר כחסרון, אלא דווקא כיתרון; למרות שהסיפור פשוט, אנחנו מרותקים למסך עד השנייה האחרונה. לא בגלל טוויסטים ואפקטים, אלא בזכות דיאלוגים מקוריים ושנונים, דמויות מסקרנות ומתוסבכות ועשייה קולנועית במיטבה. תמיד כייף להיזכר שגם סצנה של שני אנשים ברכב יכולה להיות יצירת מופת.התסריט שנכתב על ידי הבמאי אנדרו דומיניק הוא עיבוד של רומן פשע מ-1974 מאת ג'ורג' היגינס (Cogan's Trade). דומיניק החליט לקחת את הסיפור של היגינס ולהעתיק אותו לארה"ב של 2008 לקראת הבחירות לנשיאות בצל המשבר הכלכלי. נאומים של אובמה טרם נבחר לבית הלבן לראשונה ושל גורמים בחירים נוספים מלווים את הסרט לכל אורכו ובחצי שעה הראשונה,הם הרצועה היחידה בפסקול הסרט (זה משתלב באופן כה טבעי בעלילה שרק כאשר פתאום נשמע שיר, אנחנו מבינים שעד עכשיו הסתדרנו בלי). ישנם רגעים בהם השימוש המניפולטיבי בנאומים להעברת מסר על החברה והכלכלה כל כך שקוף וחשוף שאתה מרגיש שמנסים להאכיל אותך בכפית. אבל אנחנו סולחים לדומיניק. כי גם אם חטא מידי פעם בדידקטיות יתרה, הוא לבסוף כיפר באמירה חזקה שממשיכה להדהד בבטן הרבה אחרי הצפייה.
SERET





ספוילר: 
ציטוט ההודעה

