הכל היה אמור להיות טוב, מאושר אני כבר לא אהיה (19)
לא יודע למה היא עשתה לי את זה, זה ממש כבר מאוחר מדי.
נשמע כמו סיפור אהבה, אבל ממש לא.
זאת ילדה שפגשתי בעבודה כמה פעמים, היא יזמה איתי שיחות בפייסבוק תמיד! היינו מדברים שעות על גבי שעות, לילות שלמים סיפורים על החיים. ולא הרגשנו לא נוח אחד עם השני בשניה. מהתחלה היה מתח מיני מטורף, והיה כימיה נהדרת, וידעתי בוודאות שלפי השאלות שלה אלי "עם כמה בנות היית?" ושאלות שידידים לא שואלים כמו ששאלנו, היה לי נראה שזאת לא סתם ידידות, אלא משהו מעבר לזה.
היינו אמורים לצאת באותו יום לסרט, כיאילו דייט.
היום נסעתי אליה לבית, היא הזמינה אותי לבית ריק לעזור לה ללמוד, הייתי הכי חמוד שאפשר, ג'נטלמן, ניסיתי להתקרב, אבל לא חשבתי בכלל על לנשק אותה כי זה אולי מוקדם מדי.
פתאום הטלוויזיה נכבתה, היה שקט כזה הסתכלנו שעה אחד על השני, ולא יכולתי יותר, התקרבתי ושאלתי אם אפשר לנשק. מיד היא זזה ואמרה "לא" וצחקה. ישבנו כמו מפגרים על הספה 10 דקות בלי להוציא מילה. בסוף החלטתי ללכת, היא באה אחרי עד האוטובוס, אז ישבנו ודיברנו, היא אמרה "היה לי כיף לדבר איתך, השיחות זרמו, אבל אתה לא בקטע של חברים, רק ידידים" אמרתי לה "זה לא מה ששידרת לי מהתחלה, התחלת איתי, פאקינג הזמנתי אותך לדייט והסכמת, למה שאני לא יחשוב שזה בקטע כזה?" "לא יודעת, נו לא יודעת, בוא נישאר ידידים, נו.."
בשלב לאחר מכן, ישבנו בחדר מדרגות מחזיקים ידיים כמו זוג מתחבקים, וכל שניה שעוברת אני מרגיש שאני רוצה אותה יותר.
והיא נשארת "בוא נישאר ידידים בבקשה" עברו 4 אוטובוסים, לא הצלחתי לעלות הלב שלי לא נתן לי..
אמרתי לה ככה "אני לא יכול להמשיך להפגש איתך בתור ידידים, כי אני נמשך אליך, אני תמיד ארצה להתקרב אליך ולא תתני לי, אני לא יכול. "
וכל הקטע המוזר בסיפור שאנחנו מכירים אולי שבוע, והיא לא וויתרה כיאילו, ישבה איתי שעתיים בקור וניסתה לשכנע אותי שנישאר ידידים, ואמרה שמלכתחילה של לא היה בקטע כזה.
אני כבר הבנתי בדיוק מה קרה, ואפילו אמרתי לה שהיא משקרת. שמהתחלה זה כן היה בקטע כזה מי יוצא לדייט עם מישהו שהוא מכיר שבוע רק בקטע של ידידים מיי?? מי מזמין מישהו לבית ריק סתם מי??
הבנתי שהיא פשוט הייתה דלוקה עלי בפייסבוק, אבל שראתה אותי במציאות כנראה ירד לה ממני, היא לא מוכנה להודות בזה.
אפילו שאלתי "אולי בכ"מ תתני לזה סיכוי קטן? בלי לחץ" היא אמרה שאין סיכוי..
השבוע בכלל היה לי שבוע מאוד קשה, הרבה כשלונות קשים בחיים בלי קשר לזה, והרגשתי שלפחות הלוואי שזה יצליח ואני אהיה מאושר. אבל גם זה התנפץ לי ישר בפנים.
ומאז כמו ילד מפגר, אני לא מפסיק לחשוב על איך שחיבקתי אותה ונגעתי בה, והכל היה שקר. להחזיק לה את היד שעה שעתיים גרם לי להתאהב בה, ולא להפסיק לחשוב עליה לשניה, וזה היה טעות גדולה, הייתי צריך לברוח משם..
לא יודע איך לצאת מזה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי rodney1
"
