מתנה לשונאיי - האימפוטנציה שלי
לאור הכותרת הקשה, נא לקרוא פוסט זה בעדינות.
החניתי את האוטו ליד בית הקברות לא רחוק מהבית שלי. שמעתי עורב צועק עליי מהגדר. רוח קרה שטפה את פניי. פסעתי באיטיות בשביל המוביל לביתי. חתול שחור עבר לי את הדרך. צליל של דלת ברזל חורקת התערבב עם צלילי הרוח הנושבת כאשר עמדתי לפנות אל הרחוב שלי. משהו נורא עמד לקרות! נורא ואיום.
זה סיפור שכאשר סיפרתי לחבריי הטובים, חשבתי שאני אזכה מהם ללעג ובדיחות, אבל מסתבר שזה היה כל כך נורא שאפילו חבריי הציניים ביותר שנהנים לרדת על כל דבר שזז, כולל שואה, תינוקות מתים, שוביניזם, סרטן ואיידס, לא חשבו שזה היה מצחיק.
עליתי לביתי והכנתי חביתה. חלבונים זה תמיד טוב. במיוחד בתקופה שבה אני נהנה מחיי רווקות פורים.
אכלתי מהר, התלבשתי ויצאתי לפאב.
בשלב זה אני אציין עובדה חשובה להמשך הסיפור: הצוואר שלי היה תפוס בצורה טיפה מוזרה. זה היה שילוב של כאב שריר לכאב שבא אחרי שקיבלת מכה. התפיסות התפזרה בצורה קצת לא טבעית לצוואר תפוס ולפעמים כאב לי גם קצת באזור הכתף ומרכז הגב. משהו דומה כבר קרה לי פעם. זה היה כל כך לא נעים שבקושי יכולתי לזוז. הפעם יכולתי לזוז, אולי זאת היתה הבעיה.
לאחר בילוי נחמד וכוס בירה אחת בלבד (חשוב לציין שלא הייתי שיכור), אני נמצא עם בחורה שכבר הרבה זמן רציתי.
השעה 3 בלילה. אני לא באמת מצפה שיקרה משהו מעבר לנשיקות, אבל הגיעה הפתעה נעימה. הפתעות כאלו קורות לפעמים, כשיש לך זין.
אנחנו מתחילים להתנשק ואני מפשיט אותה במהירות. משתוקק לגעת בגופה העירום ולהיצמד אליה. זאת היתה מישהי ששמתי עליה עין עוד מהרגע הראשון שראיתי אותה, וחיכיתי הרבה.
לפתע אני שם לב שמישהו לא כל כך מתעורר. אני לא מדבר על זה שקלטתי שאני חולם וזה לא באמת קורה. גם בחלום הייתי עושה אותה. אני מדבר על זה שהמערכת לא עולה. הכל אמנם מותקן אבל הדיסק הקשיח לא באמת קשיח. בקיצור... לא עומד לי.
טוב, בסדר. זה קורה. היום בבוקר עשיתי ביד כי לא היה לי כוח להתעורר סתם ככה מבלי משימות דחופות לעשות. אולי עוד קצת משחק מקדים והכל יהיה בסדר.
אני מתחיל לרדת לה. זה נמשך זמן מה, עד שהיא אומרת לי שהיא רוצה אותי בפנים.
אני עולה אליה, מנשק אותה, נצמד לגופה, מרגיש אותה ומלטף את עורה החלק. היא כל כך רכה ונעימה, ואני כל כך רוצה אותה שאין מצב ש...
You got to be fucking kidding me!
זה פשוט לא עובד!
"זה בסדר" היא אומרת. "הרבה גברים נלחצים ממני"
אני לא נלחץ ממנה. אני מאוד רוצה אותה. שילחצו כל האחרים, אותי זה לא מעניין!
הסטוריה:
פה ושם היו לי מקרים שזה לא עמד עד הסוף. בעיקר כאשר לא התחברתי לבחורה יותר מדי, וזה בא בשילוב עם סיטואציות קצת הזויות שהיה לי טיפה קשה להשתחרר בהן. בפעם האחרונה שזה קרה לי, זה היה לפני 3 וחצי שנים!
(מלבד מקרים שבהם היה פער זמנים נורא קטן מהפעם הקודמת, ואז פשוט לא הספקתי לצבור תחמושת).
גם אם זה לא עמד עד הסוף או התעייפתי מהר, זה בכל זאת עמד כמו שצריך לפחות בהתחלה. באותו הלילה, זה פשוט לא קרה. אני בספק שזה בגלל איך שהתחלתי את הבוקר, מפני שמעולם לא היתה לי בעיה לעשות את זה פעמיים-שלוש ביום.
"אני מאוכזב ממך" אני אומר בדמיוני לעבר הזין שלי. מרגיש עבד לרצונותיו. הרגשתי כמו בוס שלא יכול לפטר את העובד שלו.
אילו זה היה אפשרי הוא היה מקבל מכתב נזיפה עם איום לפיטורים במידה וזה יקרה שנית. אני מבין שיש עובדים שלא מרגישים טוב ולא מגיעים לעבודה לפעמים, אבל זה היה כמו לא להגיע לפרזנטציה ממש ממש חשובה! לא יכולת לא לעמוד עם מישהי אחרת? נגיד... כל אחת אחרת שהיתה איתי באותו חודש?!
יופי סניה, מצאת דרך להעליב במשפט אחד כל בחורה שכן עמד לך עליה בחודש האחרון.
בבוקר התעוררתי, עם זיקפת בוקר נורא חלשה. עוד משהו שהדליק אצלי נורה אדומה. עם זאת, הייתי עסוק בדברים אחרים ואמרתי לעצמי שזה כנראה משהו שאכלתי. פעם היתה לי תקופה שהתחלתי לאכול איזה תבלין כתום, וזה גרם לי להתעייף אחרי 20 דקות (לא לי, לעובד המסור מלמטה). אחרי ששמתי לב שזאת תופעה, הבנתי שאני עושה משהו לא נכון בתקופה האחרונה ומיד גיליתי שזה התבלין. הפסקתי להוסיף את התבלין והכל חזר לקדמותו.
אגב, זה ממש לא טוב ששכחתי את השם שלו. מצד שני, אני לעולם לא אשכח את הטעם. זה היה טעים, אבל זה היה חייב ללכת!
ביומיים שלאחר מכן, התעוררתי שוב ללא שום דבר עומד בבוקר, וכאשר בכל הזמן הזה לא נגעתי בעצמי.
וזה הרגע שהסיפור מתחיל להיות מעניין, מפני שזה היה הרגע שבו אכלתי סרט!
זה לא שאין בקרים ללא זיקפה וזה לא שאין תקופות שאין לי חשק. אבל גם בתקופות כאלו מחשבות על סקס מעסיקות אותי בערך כמו כל גבר בריא. ב-3 ימים שעברו מאותו לילה, לא רק שלא חשבתי על זה כמעט, אני גם לא הרגשתי צורך לעשות ביד! בשלב הזה, הייתי צריך להיות במצב שבו אני מסוגל לזיין שריון של טנק!
מכירים את הסצנה שקליע פוגע בעין של סופרמן ומתנפץ? זה לא היה קורה אם אני הייתי יורה את זה אחרי 3 ימים ללא סקס או עשייה ביד.
הורדתי את היד למכנסיי והתחלתי לגעת בעצמי רק כדי לבדוק שהכל תקין. אם הכל היה תקין, כנראה שסתם לא הרגשתי טוב ולא יהיה כאן סיפור.
היה כאן סיפור.
קמתי במהירות מהמיטה.
"ז-ה ... ל-א ... ט-ו-ב!" אמרתי לעצמי. לקחתי את הפלאפון ובפעם הראשונה בחיי כתבתי בגוגל את המילה "פורנו" (באנגלית).
עבור מי שלא קורא את הבלוג שלי קבוע, אני אציין שאני מעולם לא ראיתי פורנו כדי לגרות את עצמי. גם כאשר פרסומות של זה נדחפו לי למחשב, גם כאשר הורדתי סרטים באימיול והסתבר שזה פורנו. לכל היותר רפרפתי בסרטון כדי לראות מה יש שם. הדמיון שלי כנראה מספיק גם בלי פורנו, ואני מעדיף לדמיין סיטואציות יותר הגיוניות שמובילות לסקס.
למשל שהיא רואה אותי ולא יכולה להתאפק עד כדי כך שאנשים נאלצים לצעוק עלינו: "תפסיקו! תמצאו חדר! למה על הבמה הראשית בזמן טקס יום הזיכרון?!"
לא באמת.
אגב, הפורנו שמצאתי היה גרוע. גם אם הייתי בסדר כנראה שזה לא היה עובד.
נוט טו סלף: מתישהו, תביים פורנו איכותי. ואני לא מדבר על סרטון סגירת הסקס שצילמנו לניקולס.
אגב כשסיפרתי את הסיפור הזה לחבריי, בחלק הזה של הסיפור כולם התנדבו להכיר לי פורנו הרבה יותר טוב. מעולם לא דיברתי עם חבריי על הרגלי צפיית הפורנו שלהם. מסתבר שפתחתי נושא שישב לרבים על קצה הלשון כבר המון זמן.
"רוצים לראות ביחד?"
"עד כאן!"
הלכתי למקלחת ואמרתי לו: "אתה תעמוד, ואתה תעמוד עכשיו!"
זה בקושי הצליח, אחרי מאמצים רבים. כשאני אומר "רבים" אני מתכוון שזה לקח יותר מדקה (זאת הערה עבור הנשים, שכנראה לא יודעות כמה זמן לוקח לנו לגרות את עצמנו. אחרי 3 ימים שלא עשינו ביד, זה אמור לקחת 0 שניות. אוסיין בולט לא יספיק להגיע לקו הסיום ואני כבר אדליק סיגריה).
"פאק! פאק! פאק! זה לא יכול להיות טוב. אווו... זה ממש לא טוב!"
יכולתי לגמור אגב, גם כשזה בקושי עמד. פשוט זאת לא היתה המטרה. לא איכפת לי כרגע אם אני פיזית יכול לעשות ילדים או לא.
פתחתי גוגל בסמארטפון וכתבתי: "לא עומד לי". התחלתי לקרוא את הכתבות הראשונות.
הדבר הראשון שנדהמתי לגלות: "למרות שכיום ניתן לטפל כמעט בכל הסיבות לתופעה, רק 10-15% מהגברים הסובלים ממנה, פונים לעזרה"
רק 10-15%?!? אתם מתביישים כאילו?! אני הייתי מוכן באותו הרגע ללכת לקליניקה ולהזריק לעצמי גם פלוטוניום לאשכים אם צריך! מצידי שיכתבו שעשיתי טיפול נגד אימפוטנציה גם בכותרת הראשית בוואינט! שכל אישה במדינת ישראל תדע שזה קרה לי, כל עוד זה לא יקרה שוב!
מישהו אשכרה מוכן להמשיך לסבול מזה, ולא ללכת לטיפול?
בפעם האחרונה שהייתי אצל רופא זה היה מזמן. היו לי דלקות בגרון, כמעט שברתי יד, רגל, אצבעות, צלעות, היתה לי פריחה מוזרה על העור, תקופה של כאבי ראש, צוואר תפוס המון זמן ועוד מיליארד דברים שפשוט עברו לבד ולא טיפלתי בהם. עברו כמה דקות מהרגע שהבנתי שמשהו לא בסדר, עד הרגע שקיבלתי את ההחלטה ללכת להיבדק.
בנתיים קראתי על כל התסמינים. תחילה על הפיזיים. אף אחד מהם לא נראה לי מתאים. הדבר היחיד שיכל להיות קרוב לנושא, היה בעיות בעמוד השידרה, שיכולות לגרום לזה. אולי זה שהצוואר נתפס לי? נשמע לא סביר. בפעם הקודמת שהוא נתפס לא זכור לי שהיתה לי בעיה. מצד שני, בפעם הקודמת שזה קרה הייתי כל כך תפוס שלא יכולתי להרים אפילו מזלג מבלי להתעוות. כך שלא עשיתי סקס או ביד.
עברתי לנפשיים. גם כאן לא היה שום דבר דומה. אולי אם אני אגיד לעצמי שהכל בסדר, זה יהיה בסדר?
אבל אני מרגיש בסדר! למה שזה יקרה מלכתחילה?! מה כבר קרה לי לאחרונה שיכל לגרום לי לסבול מזה? גם כשהייתי בדיכאון, חששות, חשבונות חוזרים, תקופה מעפנה בחיים ומה שלא תרצו... עליו זה לא השפיע. גם אם כן, בטח שלא ככה!
אולי הוא לא עבד שעה ברצף, הפסקה קצרה ולאחריה עוד שעה, אבל אם מישהי כוסית מספיק היתה מתפשטת מולי, לא הייתי צריך אפילו שהיא תיגע בי. בטח ובטח כמו הבחורה שדיברתי עליה בתחילת הפוסט.
מצד שני, אולי זה משהו נפשי שאני לא שם לב אליו? אולי אני לא לגמרי שפוי? אוי ואבוי לי, יש לי סכיזופרניה! זהו... בדוק סכיזופרניה! כמה באמת אני מכיר את עצמי? מה עשיתי אתמול בלילה, למשל?!
כן כן. מספיק שהזין לא עומד לנו, ואנחנו נאכל סרטים בשביל 10 נשים בהריון. טוב... אני.
הגעתי מהר מאוד לאתר שנקרא "המרכז הישראלי לאימפוטנציה". בעצם זה "מרכז המידע הישראלי לאימפוטנציה", אבל המילה "מידע" הורסת את הקטע המבדר.
אגב, למי שחושב שאני צוחק על זה רק עכשיו ואני רשע ומרושע כי זה עבר לי, אז אתם טועים. אפילו שאכלתי על זה וואחאד סרט, לא שכחתי למצוא את ההומור בכל הסיפור גם אז. אמנם זה היה 1% הומור ו-99% סרט, אבל היה הומור!
כמו כן, מצאתי גם איזה רופא שמתמחה בזה ומלא פרסומים על זה שיש פתרונות כמעט להכל. טוב, אם יש "מומחים גדולים" לזה, אז כנראה שאני בידיים טובות. בכל תחום שיש בו מומחים גדולים, יש פתרונות טובים. כמו "מומחים בכלכלה הישראלית".
מישהו כתב: "ריפוי חדשני ללא תרופות"
כאילו שאיכפת לי אם זה עם תרופות או לא. תזריק לי ציאניד מצידי. שמחר זה יהיה בסדר!
חשבתי לעצמי על כך שמישהי לא מזמן אמרה לי שהיא אוהבת גברים פגומים. שאלתי אותה מה היא עושה איתי, הרי אני לא פגום (כמעט) והיא אמרה: "לא יודעת"
וול... אולי זה טוב. עכשיו אני פגום. פגום זה סקסי, לא?
לא, זה לא טוב! לא פגום כזה! חוסר ביטחון, יד כרותה, נכות חלקית, עין אחת, גן חייזרי, חרדות, דיכאון, פיגור שכלי קל, להיות ערבי, הרפס, להיות ערבי עם הרפס, עין אחת, פיגור קל, גן חייזרי ונכות חלקית... לא אימפטונציה. ממש לא! זה פגום רע!
פויה.
אפילו אם הייתי ערבי מעזה יכולתי להסתדר. תמיד יכולתי להחביא את המבטא או פשוט לא לחכות להסכמה שלה. במקרה הזה, אפילו האופציה לאנוס מישהי נלקחה ממני. איזה מן גבר אני?!
פמיניסטיות, סליחה. אני עובר משבר. אני לא באמת אאנוס אף אחת. בטח שלא במצב הזה.
התחלתי לחשוב על משמעות החיים. האם החיים שלי שווים עכשיו? האם שווה להתאמץ? לשנות את העולם? לחיות בכללי? בשביל מה?
איפה כל האופטימיות ושמחת החיים שלי? מאחר ואיבדתי אותה ברגע שבו לא עמד לי, התשובה לשאלה "איפה כל האופטימיות ושמחת החיים שלי?" לא תהיה משהו שילמדו בבתי הספר.
אז כאשר מישהו שלא בא לכם בטוב ישאל אתכם "איפה החיוך?", תענו לו בכנות: "על הזין שלי!"
רק כי להגיד "בתוך הזיקפה שלי" נשמע פחות טוב.
למען אי עיוות תפיסת עולמכם, אגיד ששמחת החיים והאופטימיות שלי לא נפגמו עד כדי כך.
באותו היום קבעתי תור (הם מקבלים בראשון ורביעי, למי שרוצה לדעת).
מסתבר שזה נמצא בתוך בית חולים. לקח לי זמן למצוא את זה. הם לא יכולים לשים את המחלקה הזאת יותר קרוב לכניסה? אנחנו לא סובלים מספיק, אז אנחנו צריכים גם ללכת יותר מאנשים שיש להם בעיות כמו שפעת, נכות, חיידק טורף או איידס?
הלו! אימפוטנציה כאן, קצת כבוד. כן כן, גם אתה... נכה בלי שתי רגליים, יד ועיוורון חלקי.
מעניין אם אני יכול לקבל עכשיו חניית נכים?
לגברים יש את הקטע הזה, שהם מנסים למצוא מקומות לבד. הם לא ישאלו אף אחד איך מגיעים לאנשהו. לי אין את הבעיה הזאת. אני פרקטי. אני תמיד שואל. אז כאשר לא מצאתי את המחלקה שחיפשתי בבית החולים... לא, לא שאלתי! עשיתי יוצא דופן.
"סניה! סניה!" נשמע קול של מישהו שצועק לעברי. בבקשה, בבקשה, בבקשה שזה לא יהיה תלמיד כלשהו של אומנות הפיתוי.
"היי! עידן! מה קורה?"
עידן - חבר ותיק מהאוניברסיטה.
"אש אחי! מה המצב? איך ההפקות?"
"אמממ... בסדר בסדר. איך אצלך?"
דיברנו קצת.
"תגיד, מה אתה עושה פה?" הוא שואל אותי.
קיוויתי שלא נגיע לשאלה הזאת.
"אההמ... אני... אוסף חבר."
"באמת? מה יש לו?"
"לא משנה... למה אתה פה?"
"היה לי חשד לסרטן, עשיתי בדיקות"
"מזל שזה רק סרטן"
"מה?!"
"כלומר... לחבר שלי יש... לא חשד. יש לו סרטן"
"אה... חשבתי שאמרתי שמזל שיש לי חשד לסרטן"
"לא לא. רק מזל שזה חשד, ולא סרטן"
"מה קרה לחבר שלך? הוא בסדר?"
"זה סרטן באשכים. כרתו לו אשך למסכן"
"אוי מסכן" אמר עידן.
"כן... טוב אני אלך לאסוף אותו"
"היי, אתה רוצה שאני אבוא איתך?"
"לא לא! הוא קצת ביישן אחי"
"וואי צודק. לא חשבתי. טוב יום טוב אחי ובהצלחה!"
"תודה"
התחלתי ללכת.
"תגיד לו שעם אשך אחד עדיין אפשר להסתדר"
"כן כן, אגיד לו"
עם אשך אחד כן. עם אפס זין לא.
עשיתי עוד סיבוב באיכילוב עד שמצאתי את המחלקה. נכנסתי פנימה. הקדמתי את התור שלי בשעה כמעט.
אתם שופטים אותי שאני לחוץ? נסו אתם לקבל אימפוטנציה ואז נדבר!
נכנסתי למחלקה, וראיתי שם כמה גברים דיי מבוגרים מחכים בתור. יופי, נהדר. ניגשתי אל הפקידה בכניסה. היא היתה דיי מבוגרת. כבת 50. מעניין כמה גברים בני 27 היא פגשה פה?
אחד מהזקנים הסתכל עליי בהפתעה. כנראה הרגיש ממש טוב עם עצמו באותו הרגע. או שהוא ממש ריחם עליי. אני חושב שהייתי מרחם עליי. בגלל שגנבו לי את הארנק לפני כמה חודשים, הייתי צריך להקריא את מספר הכרטיס שלי. לא מספיק שלא עומד לי, אני עוד עושה בעיות ומושך תשומת לב? תיכף אני אתחיל לשיר מזרחית...
מכה מתחת לחגורה? לא נורא, מותר לי. אני נכה עכשיו.
"באת מוקדם" היא אמרה.
"זה בסדר" אמרתי. נזכרתי בזה שאני חייב להגיש בדחיפות סרט עבור הצגה למשקיעים עד היום בשעות הערב, להכין בריף פרסומי להיום בצהריים, לסיים עריכה של פרסומת שעולה מחר לשידור ולהעביר 4 צ'קים לאנשים. "אין לי משהו חשוב יותר לעשות היום" הוספתי והתיישבתי במקום, תוך כדי שאני תוהה באיזה מצב היה צריך להיות כדור הארץ בכדי שסופרמן היה מעדיף לצאת לעבודה ולא לעשות את מה שאני עושה.
טוב, לסופרמן לא יכולה להיות הבעיה הזאת. הוא סופרמן.
שתיקה מוחלטת ומלאת שיעמום היתה בחדר. אוקיי, עכשיו אני מרגיש לא בנוח.
"טוב, אני אראה אותך בערב" נשמע מאחוריי קול נשי צעיר.
הפקידה בת ה-50 התחלפה במישהי צעירה, כבת 25 (בדיוק 25 כפי שהסתבר) שהתיישבה במקומה.
היא לא היתה מאופרת והשיער שלה היה אסוף לקוקו, אבל היה קשה לפספס את העובדה שהיא היתה דיי סקסית. וזה לא בגלל שלא עשיתי 4 ימים ביד.
נמתחתי. יישרתי את הגב כדי להרגיש את עמוד השידרה שלי ישר. עשיתי כמה תנועות עם הצוואר כדי לשחרר אותו מעט והסתכלתי עליה שוב.
שוב חזרו אליי מחשבות סוטות. יופי, אולי זה נפתר?!
היה לי קשה לקבוע בוודאות, כי הייתי לחוץ מדי והסיטואציה היתה מאוד לא נעימה. חוץ מזה מחשבה אחת לא אומרת שום דבר. היא גם לא היתה סוטה במיוחד. חימום לכל היותר.
"לא! אתה לא הולך לעשות את זה!" אמר הקול הזה בראש, שאתה תמיד עושה ההיפך ממה שהוא אומר. לכולנו יש קול כזה.
"אתה לא הולך להתחיל עם פקידת הקבלה במקום שבו מטפלים באימפוטנציה, כאשר אתה אחד המטופלים!" הקול הזה אמר שוב.
"ואתה לא תכתוב על זה בבלוג אחר כך!"
"סניה... איפה אתה? אה... כמובן, ליד הפקידה"
"תגידי, מישהו פה פעם התחיל איתך?" שאלתי.
"מה?"
"קרה לך פעם שבזמן שישבת כאן, בכיסא הזה, במקום הזה... מישהו התחיל איתך?"
"לא" היא אמרה.
"וואו, זה כנראה המקום היחיד במדינה, שבו אף אחד לא היה מתחיל איתך וזה לא בגלל שאת לא יפה" אמרתי.
היא צחקה קצת, אחר כך הסתכלה על האחרים. כנראה בודקת שהם לא שומעים אותה.
"אז יש לך תור כאן?" היא שאלה.
"כן" אמרתי. מפגין ביטחון בדבריי. יש מצב, שזה משהו שלא הייתי צריך להפגין בו ביטחון.
"איך קוראים לך?"
"סניה"
היא הנהנה בשקט. "יש לך עוד זמן"
"זה בדיוק מה שאמרתי לבחור שם למטה, כשזה קרה"
היא צחקה.
"אז כמה זמן את עובדת פה?"
"בערך חצי שנה" היא אמרה.
"חצי שנה? וואו. טוב, בניגוד אלייך, אני לא בא לפה הרבה"
"אני מקווה בשבילך"
האמת שאפשר להגיד את זה על כל מחלקה בבית חולים.
"פעם ראשונה שלך?" היא שאלה.
"יאפ. הייתי אומר לך שאני מתרגש, אבל אני כל כך לא!"
"שמע, לפחות אתה לוקח את זה בהומור"
"את אמורה להרגיע אותי ולהגיד לי שזה בסדר, והכל ייפתר. אחרת איך יהיה לי ביטחון להמשיך להתחיל איתך, ועוד בסיטואציה שלי?"
"אבל אני לא יודעת אם זה יהיה בסדר, עוד לא בדקו אותך"
...
"סתם! צוחקת איתך. אל תדאג, יהיה בסדר. זה רופא מעולה ואתה דיי צעיר. מאוד אפילו."
זה יהיה בסדר אם אני אבקש ממנה לעזור לי לבדוק אותי במקום הרופא?
לא, נכון?
"מה את עושה כאן כל הזמן?" שאלתי. "יושבת ומשחקת?"
"כן... בדרך כלל לומדת אבל עכשיו אין לי מה ללמוד אני משחקת סוליטר. רק שהחרא הזה לא עובד לי משום מה"
"כן, בגלל זה גם אני פה?"
"מה?" היא נקרעה מצחוק אחרי שהבינה.
"לא אני רצינית, אני צריכה לעשות ריסט. זה לא עולה כמו שצריך"
"בדיוק כמו המצב שלי"
היא שוב צחקה.
"אתה יודע לתקן את זה אולי?" היא שאלה אותי.
"זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך"
ככה זה נמשך קצת.
...
"מה את עושה חוץ מהעבודה כאן?"
"האמת שאני לומדת רפואה, מה אתה?"
"לי יש חברת הפקות. אני עושה פרסומות וסרטי תדמית. אגב איפה את לומדת רפואה?"
"אוניברסיטת ת"א, אני שנה רביעית אז אני כבר כמעט לא שם"
"וואלה? גם האקסית שלי לומדת רפואה שנה ר... שניה באוניברסיטת... לא תל-אביב" (היא שנה רביעית באוניברסיטת ת"א, אבל החישוב המהיר שלי במוח גרם לי להבין שאני לא רוצה שהיא תכיר אותה, ותספר לה שהייתי כאן).
פטפטנו במשך כל הזמן שחיכיתי לבדיקה. כשקראו לי, אמרתי: "אם הכל בסדר, אני אזמין אותך לדייט"
"סליחה, ואם לא? מה אתה בדיוק חושב שיקרה בדייט הזה?"
"לא נו... לא לזה התכוונתי. אני פשוט לא אהיה במצב רוח לצאת אם..."
"סמיון, אתה בא?" שואל הרופא. (סמיון זה השם המלא שלי).
"אני אסביר כשאני אצא" אמרתי והלכתי לחדר.
"תקווה שאני בכלל אסכים" היא אמרה.
"אתה מתחיל עם רינה?" שואל הרופא.
"תראה, איזו עוד דרך טובה אתה מכיר כדי לטפל בבעיה הזאת?"
"יש לך חשיבה נכונה" הוא אומר.
אני אוהב אותו.
"אז מה בעצם הבעיה?"
"שהסוליטר לא עולה לה במחשב"
"מה?!"
"מה אתה חושב שהבעיה?"
סיפרתי לו את הסיפור המלא.
"טוב, בוא נעשה בדיקה" הוא אמר, והוציא תמונות של גברים ערומים.
"אני לא..."
"צחקתי איתך" הוא אמר.
חה חה.
הוא הוציא תמונות אירוטיות. בשלב הזה סיפרתי לו על כל הנושא של התמונות והסרטי פורנו. שהם בדרך כלל פחות עובדים עליי מדברים שמגרים לי את הדמיון.
"אולי תביא לפה את רינה?" שאלתי בצחוק.
הוא היה מוכן גם עם סיפור אירוטי מסתבר. וואו, זה גבר שיודע איך לגרום לזין שלך לעמוד!
התלתי לקרוא ו- "וואה!!!" מישהו התעורר כאילו ישן 3 ימים יותר מדי.
"אני לא מבין מה קרה" אמרתי לרופא. "זה לא היה ככה קודם!"
הרופא הסתכל עליי במבט מופתע וקצת ציני.
"נשבע לך! הוא לא עמד לי קודם!"
הסתכלתי על הזין שלי שוב בעצבים. "שוב אתה עושה לי פאדיחות? כשצריך אתה לא עומד, כשלא צריך, אתה כן עומד?"
"נראה שהכל בסדר" הוא אמר.
"כן... נראה לי שכן" אמרתי. "אבל... למה זה קרה מלכתחילה?"
"היית בלחץ?"
"לא"
"ישנת טוב?"
"תקשיב, גם אחרי 50 שעות ללא שינה הייתי עושה אותה"
"היית שיכור?"
"לא"
הוא עבר על רשימה ממש ארוכה של דברים שיכולה לגרום לזה.
לכל הנשים שהגיעו עד הרגע הזה, אני רוצה שתבינו.
כאשר הזין שלנו עולה, יורדת לנו יכולת החשיבה, הריכוז, הכושר הגופני, יכולת קבלת ההחלטות ויש מצב שגם הראייה, השמיעה, הטעם וכנראה גם החוש השישי. אם כל זה יורד לאנשהו, זה כנראה צריך להיכנס לתוך הזין. תבינו כמה עוצמה יש בדבר הזה. כמה שזה חשוב!
מה הסתבר?
זוכרים את הרגע שבו מתחתי את עמוד השידרה שלי, כאשר רינה נכנסה?
וול... מסתבר שהבעיה הזאת אכן נבעה מהצוואת התפוס, שבאמת התחיל להשתחרר אצלי באותו הבוקר. אז כנראה שזה לא קשור למתיחות שעשיתי שעה לפני כן.
זאת הסיבה שאמא שלכם תמיד אומרת לכם לשבת ישר. כי כאשר עמוד השידרה שלכם ישר, המידע בו זורם יותר טוב ואתם בכללי יותר עירניים ומתפקדים. ואין לכם בעיות זיקפה!
"חמודי, תשב ישר, או שלא יעמוד לך" - אם זה מה שהיו אומרים לי בילדות, הייתי פאקינג איש הסרגל.
כשסיפרתי על זה לשותף שלי, חשבתי שהוא יצחק עליי בהתחלה. בגלל כל חיי ההוללות שלי בתקופה ההיא, אנשים לא לקחו את זה קשה כאשר היה לי איזה קוק-בלוק או כשלא יצא לי עם מישהי. חשבתי שגם הפעם הם יזרמו ויצחקו עליי, במיוחד אחרי שעברתי את השלב שבו הייתי צריך כתף תומכת,
אבל לא. היה להם סוג של פחד בעיניים בזמן שסיפרתי את זה. אני צחקתי והם הסתכלו עליי בבהלה. מה שעבר להם בראש היה: "מה מצחיק בזה יא מפגר?!"
מסתבר שזה הדבר שהכי מפחיד אותנו בעולם. הם לא היו מסוגלים לעכל את זה שאני מדבר על זה כאילו זה דבר יומיומי רגיל. אולי הם דמיינו את עצמם בסיטואציה שלי?
ילדים, תזכרו: לשבת ישר, לשמור על הגב שלכם.
או שלא יעמוד לכם.
אה... כן!
כמעט שכחתי. רינה! ובכן, הייתי כל כך שמח מזה שהכל הסתדר, שחזרתי למשימות שלא השלמתי בימים שלפני כן. אז הכל בסדר עם רינה, אבל אני לא הולך לפגוש אותה שוב. לא בא לי שהאקסית שלי תדע ממנה שהיתה לי אימפוטנציה. שתקרא את זה בבלוג!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Above And Beyond
