
נכתב במקור על ידי
rodney1
אתה יודע מה הבעיה של אנשים? שהם לא יודעים מה הם באמת רוצים.
אתה יושב בבית מול הטלוויזיה ורואה מכונת גילוח ב300 שקל משהו מגניב כזה עם מסך מגע וחראטות, הדבר שעף לך לראש ישר זה "ואי! אני חייב אחת כזאת! אני יוכל לפרסם תמונה של המכונת גילוח בתוך הקופסא בפייסבוק ולכתוב התחדשתי במכונת גילוח!"
ואז אתה הולך וקונה את המכונה, מבסוט עד השמיים (חוץ מהקטע שעומדים בדלפק ואז המוכרת מבקשת אמצעי תשלום ואתה מבין שהחלום שלך שווה 300 שקל), חוזר הביתה עם חיוך ופרפרים בבטן ואתה מת כבר להגיע הביתה, להניח את הקופס א על השולחן, לפתוח אותה ולהוציא את המכונה עם הניילונים ממנה ולהריח את הריח של החדש.
הכל טוב ויפה..עד שעוברים איזה יום יומיים אחרי הקנייה, אתה מסתכל על המכונה, היא מסתכלת עלייך, ואז אתה אומר לעצמך "נו..יש לי מכונה..מה כל כך מיוחד בה?"
לא משנה מה אתה קונה או מה אתה מחדש בחיים שלך, בהתחלה אתה מאושר עד השמיים, ואז אחרי תקופה קצרה, אתה מתרגל לזה ואז המתנה החדשה שלך לא כזאתי מצנצנת..
מה אני מנסה להגיד בזה?
כרגע אתה מתסכל על ניתוח של לסת כמו לאל מתנה משמיים..אתה מפנטז על זה כל לילה, אתה מספר על זה לחברים שלך (או שאין לך) ולהורים שלך ולכל מי שקשור אלייך איכשהו..
לכולם אתה אומר את אותו הדבר "אתה תראה..כשהיה לי את זה, זה יהיה אדיר!"
ההתלהבות שלך בשיאה.
ואז כשאתה עושה את הניתוח, מסיים אותן, מסתכל במראה והלב שלך דופק חזק חזק כי באמת הצלחת להגשים את החלום שלך.
הבעיה היא שאתה מצפה לכל כך הרבה דברים מהלסת הזאת, שהיא לא באמת יכולה לתת לך.
אתה בטוח שאם תיהיה לך לסת שונה, אתה תיהיה חתיך, יהיו לך מלא חברים, מלא בנות ירצו אותך ויהיה לך "תעסוקה" סוף סוף.
W R O N G.
ואם את זה אתה לא מבין, אין לי יותר מה להסביר לך.