נכתב במקור על ידי
BIKER STYLE new
אתם מדברים על שיפור עצמי, על שינוי, על חיים אחרים, כל חופש פיננסי, אבל לכל אלה יש דבר משותף אחד והוא כזה:
בשביל ליצור משו אחד, צריך להרוס משו אחר. אתה לא יכול ליצור דברים מאין.
ומשו ששמתי לב פה - רוב האנשים פה מוקפים באנשים שהם לא רוצים להיות בחברתם, אנשים שגוררים אותם למטה, אנשים שמדרדרים אותם (ולא במובן של הוא מדרדר אותי לעשן סמים אלא במובן אחר)
אם יש לכם מטרה, אתם צריכים להיות נעולים עליה. ברגע שיש לכם מטרה אתם במלחמה. החיים הם מלחמה. ובמלחמה מי שלא בצד שלך הוא תמיד אויב שלך. אין אמצע בדברים האלה.
ברגע שבן אדם מהחיים שלכם לא מתאים לתוכנית שלכם, למה שאתם רוצים לעשות, ואפילו נוגד והורס אותן, אתם משמידים כל קשר איתו. עם חברים כאלה לא צריך אויבים, כי הם האויבים שלך, והאויבים הכי גדולים שלך.
הם האויבים שיתנו לך מאמרים של לוזרים בכיינים שלא הגיעו לכלום בחיים ויגידו "זאת המציאות, אתה בחיים לא תהיה עשיר" ו"הרוב מפסידים כסף" או "רוב העסקים פושטים רגל", יתנו לכם את כל התירוצים למה להשאר לוזר כמוהם עם חיים עלובים של 10 אלף שקל בחודש, מזדה 3 בחניה ואישה כונפה.
אותם לוזרים בכיינים שמתלוננים שהתאגידים, היהודים ואילומינטי עושים נגדם קנוניה ורוצים לעשות כסף על התחת שלהם שבתכלס מי שאומר דברים כאלה הוא לא יותר מסכיזופרן שלא הגיע לכלום בחיים וחושב שכל העולם רוצה לדפוק אותו, הבעיה היא שאין אפילו מה לדפוק והוא לא מודע לזה וחושב שהוא שווה יותר ממה שהוא.
פעם אמרתי למישו שאני מעדיף להתאבד מאשר "לחיות" כמו הבן אדם הממוצע. אז הוא אמר לי "אתה עוד ילד ולא מעריך את החיים, אתה רק בן 17, חכה תגיע לגיל 21 זה יעבור לך, מה רע לך ב10 אלף שקל בחודש, אוטו נחמד ועבודה קבועה? למה אתה רוצה עוד? אתה פשוט לא מעריך את החיים שנתנו לך"
אז התשובה שלי - כן, אני לא מעריך את החיים, לא חיים כאלה לפחות, אני לא רציתי לחיות מעולם ולא ביקשתי חיים ואם תשאלו אותי אני מעדיף מוות מאשר חיים של זונת מערכת, אבל קיבלתי אותם בניגוד לרצוני ואם כבר קיבלתי אותם, אז אני צריך לקבוע מה אני מעריך ומה לא. היום אני בן 22 והגישה שלי לא זזה אפילו לסנטימטר, אלא נהייתה יותר קיצונית ממה שהייתה. למה? כי מהרגע שפתחתי תעיניים הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיים, מה אני רוצה להיות ומה אני מעדיף למות ולא להיות.
קיצר אם אתם מתנדנדים כמו לולב בין המטרות שלכם, נשארים עם האנשים שמרעילים לכם תמוח בדברים תלושים מהמציאות ומצטטים את ההורים הכלומניקים שלהם שהמצטטים את המורים העניים שלהם וככה נוצר טלפון שבור של זונות מערכת שעובר מדור לדור שמזהם לכם תמוח...
אם אתם עדיין מסתובבים עם אנשים שכל החיים שלהם מסתכמים בלשבת מול מסך טלויזיה שהם קנו בתשלומים, לשתות בירה ולראות תמשחק של ביתר ירושלים ולצעוק שהשופט בן זונה, להשתכר ולצאת למועדונים סוג ז' וללכת מכות בשביל קובבה שמנה, תפדאל, תהנו עם הדייסה שבישלתם. רק אל תבכו שאין לכם גרוש על התחת ואתם לא גומרים תחודש ויש לכם מינוס בבנק, אלה החיים שבחרתם ואלה האנשים שמקיפים אתכם, אלה החיים שקיבלתם.
אתם מפחדים לעזוב את האנשים האלה כי אתם מפחדים להיות לבד, אתם מפחדים מהבדידות...היו לי תקופות שהייתי בודד לגמרי, תקופות שלא הייתי יוצא מהבית, תקופות שלא היה לי אף אחד ואלה היו התקופות הכי מועילות בחיים שלי ואם לא הן סיכוי גדול שהייתי הופך לזונת מערכת 10 אלף בחודש מזדה בחניה ואישה כונפה.
ונחשו מה? לכל בן אדם מצליח בחיים ללא יוצאים מן הכלל היו תקופות כאלה וזה מה שחיזק והעיר אותם. תקבלו את הבדידות ואל תברחו ממנה לאנשים עלובים שכל מה שהם עושים זה לזהם את המוח שלכם בשטויות שהמערכת הכתיבה להם.
איך אתם מתכוונים לעשות כסף, להצליח בחיים, להשתנות, לעשות משהו כשאתם נמצאים עם אנשים שהאינטרס שלהם נוגד את שלכם? זה אפילו לא נשמע הגיוני בחיית רבאק, ומנסיון אישי, עדיף להיות בודד וחסר חברים מאשר עם חברים שמורידים אותם למטה.
ומי שלא הבין את זה עדיין לא מוכן להשתנות באמת אלא רק רוצה. לרצות זה לא מספיק. בשביל שינוי קיצוני צריך מעשה קיצוני. עד אז - שום דבר לא יקרה.
אל תפחדו מהבדידות (הזמנית, אגב), תפחדו מלהפוך לכל מה שאתם שונאים. וזה הרבה יותר גרוע מחודש חודשיים חצי שנה שנה של בדידות. הרבה יותר. כי החרא הזה ישאר לכל החיים. ובגיל 40 אתה תמצא את עצמך עם כרס בירה, שותה גולדסטאר מול מסך טלויזיה וצועק על יוקר המחיה. זה באמת מה שאתה רוצה להיות? זה החיים שאתה מאחל לעצמך?
כי אם כן - עדיף שתתאבד, כי עם חיים כאלה עדיף להיות קבור מתחת לאדמה.
תובנה.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
