נמאס לי מהמשפחה שלי

[משתמש אנונימי]

טוב זו קצת פריקה אבל תגיבו חופשי..

נתחיל מהעובדות אינני מדבר עם אבא שלי כמעט שנתיים כבר,עוד מעט אני משתחרר מהצבא,המצב בבית הוא שאנחנו עוברים ליד השני ולא מדברים או שהדברים עוברים דרך אמא שלי,כל פעם שיש משהו שהוא לא נראה לו הוא משתולל מתחיל לצעוק ולעשות בלאגן כמו אם אני נמצא במטבח ובא לו לאכול פתאום אז הוא עושה בלאגן שמפריעים לו,או שאני מתקלח והוא רוצה לשירותים אז מפריע לו(אפילו שיש עוד שירותים בחדרו) או כאשר יצאנו לאכול בחוץ פעמיים בשבועיים האחרונים,פעם אחת בא רעב הוא עשה בלאגן עם המלצר שנזמין מהר לא משנה מה ושזה יגיע מהר והרס את הכיף ובפעם השניה יצאנו והפריע לו הרעש של הילדים שהיו במסעדה וכו' הוא מחפש תמיד סיבות לא להנות ולשגע את המלצרים או את העובדים שהם סה"כ בני גילי ואני מבין אותם גם עבדתי בחיים שלי ויודע עד כמה לקוחות יכולים להיות מעצבנים אבל אבא שלי זה יותר מהכל.

כרגע הנני הילד הכי "קטן" בבית ואני משתחרר בקרוב מהצבא ומתחיל ישר ללמוד והדבר היחיד שאני חושב עליו זה איך לעוף מהבית כבר,הבעיה שהחיים לא קלים בכלל בחוץ מבחינה כלכלית ואמא שלי ואני ביחסים טובים מאוד וכל פעם שאני מעלה את האופציה היא אומרת לי אני לא מסכימה לזה אתה לא עוזב..
בקיצור סוג של פריקה נשבר לי ולא ששאר המשפחה שלי צדיקים גדולים גם הם עושים בושות במיוחד בעניין הקמצנותי יוצאים לבלות ולהנות ולאחר ששיגעו את המלצר המסכן רוצים לתת לו בקושי טיף,כוסעמק אני צריך לחנך את המשפחה!!

[imsmart]

אתה יכול לבוא למלצרים אחר כך ולומר להם סליחה בשם אביך
וגם תגיד לאמא שלך שתדבר אם אבא שלך על זה
מלבד זה אתה רק יכול להשלים אם המצב

[Old Lady]

מה אמא שלך חושבת על כל ההתנהלות הזו? למה אתה לא משלים איתו? על מה רבתם?

[משתמש אנונימי]

אמא שלי סוג של התרגלה,מנסה להרגיע אותו לרוב האמת..
מבחינת המריבה אמא שלי טוענת שאני צריך להיות הבוגר ולבוא לקראתו ולהשלים,העניין שאני אוהב את המצב הזה יחסית שאני לא מדבר איתו זה חוסך לי שהוא ישגע אותי.
על מה רבנו? סיפור מטומטם,אבל בהיותי צעיר בצבא הלכתי לצאת לקורס קצינים וזה מילא גאווה את הוריי ברגע האחרון לא יצאתי בגלל בעיות רפואיות שהרופא לא הסכים שאצא,והייתי דיי הרוס על זה כי בדיוק רבתי עם המפקד שלי והמצב שלי היה על הפנים,במקום לעודד אותי ולהגיד הכל יהיה בסדר,אבא שלי העדיף לרדת עליי ולצעוק עליי שאני בכיין ושאני ויתרתי וקללות נוספות(אני חייב לציין שאבא שלי לא שירת בצבא בגלל מחלה),ובגלל שהוא לא שירת בצבא הוא לא הבין שזה עניין שאין לי מילה בו ועד לנקודה זו תמיד ניסה להתערב למרות שלא היה לו מושג בצבא,עד שרבנו ומאז אנחנו לא מדברים,לאחר מכן התחלתי ללמוד(אוניברסיטה בזמן צבא)+לעבוד כדי לממן אותם,ובמקביל גם אימי לומדת והוא כל הזמן צועק עלינו שאנחנו מטומטמים שלומדים,בקיצור לא מעודד כמו שאתה מצפה מאבא וזה גרם לי להעדיף את המצב שאני לא מדבר איתו.

[imsmart]

מחזק אותך^^
אביך כנראה לא התבגר והוא עדיין במשחקי אגו אם עצמו
בשלב הזה אני לא חושב שאצליח לעזור לך, גם ציינת שזאת רק פריקה
אני מקווה בשבילך שמשהו כאן ייתן פתרון טוב

שבוע טוב

[ArLY]

אני רק רוצה לומר שאני מבינה ומזדהה כי יש לי אבא בדיוק כזה
פעם המצב היה יותר גרוע, אבל אני מבינה.
ובדיוק מהסיבה הזאת אני לא יכולה לעזור לך כי גם אני בחוסר אונים מהבחינה הזאת.
אבל, עם כל הכבוד כמובן, במקרה הזה אל תקשיב לאמא שלך ותעזוב את הבית כי אלה החיים שלך ואתה צריך לעשות מה שטוב לך, ולך בלבד, ואם המצב הזה עם אבא שלך מעיק עליך אז תעזוב. ככה הם גם יבינו שאתה רציני ובוגר ומתחיל את החיים החדשים האלה מחוץ לבית. תמיד עצוב וקשה, אבל חלק מהחיים.
בתכלס, במבט מהצד נראה שלאבא שלך קשה, אבל אני בהחלט לא מצדיקה את הדרך בה הוא מעביר את זה
בהצלחה (?)
מוזמן לפנות אליי לעוד עצות לא-מאוד-מועילות כגון אלו אחרי הכל אנחנו על אותה סירה.

[סקר]

לא קל. אבל אתה יכול לפתח חיים משלך.
אבל לא משנה מה, משפחה זו משפחה, תנסה להתקרב