אשכרה הגעתי למקום שאין ממנו דרך חזרה
אז ככה...
זה התחיל מזה שבגיל 14 בכיתה ט ההורים שלי שלחו אותי לפנימייה בירושלים שנחשבת בתור הבית ספר הכי טוב בארץ בגלל שמסיימים שם תואר ראשון במדעי המחשב בכיתה י"ג.
בנוסף ללימודים של כיתה ט הייתי צריך גם ללמוד 2 קורסים אקדמיים, שזה עוד כלום כי בכיתה י הייתי אמור ללמוד 6 קורסים וככל שהכיתה עולה ככה גם מספר הקורסים...
אז אחרי שנה שלמה של למידה מטורפת ויאוש ודיכאונות בעיקר בגלל שכל שניה שהייתי שם סבלתי ורציתי לחזור הביתה, הסיבה היחידה שנשארתי במקום הזה היה רק בגלל ההורים שלי וכולם תמיד אמרו לי שאם זה לא יבוא ממני אני בחיים לא יצליח, וכנראה שהם צדקו כי בסוף שנה שניגשתי ל2 מבחני סוף הקורס נכשלתי בשניהם.. אחרי שכמובן חרשתי את הנשמה שלי ולמדתי כל היום וכל הלילה...
זה פשוט מוטט אותי מבחינה נפשית ובאותו היום החלטתי בתת מודע שלי שאני בחיים לא חוזר למקום הזה...
בחופש הגדול שבין ט' ל-י' ניסיתי לשכנע את ההורים שלי שיעבירו אותי למקום אחר, אני זוכר שאז העדפתי שיעבירו אותי לפנימייה כי ידעתי שאם אני יחזור ללמוד בבית ספר רגיל אני לא יצליח בחיים כי בפנימייה יש לי פחות פיתויים ואני באופי שלי ילד מאוד מאוד נגרר...
ההורים שלי לא רצו לשלוח אותי לפנימייה כי הם אמרו שהם רוצים אותי בבית איתם והסיבה היחידה שאני בפנימייה בירושלים זה בגלל שהעתיד שלי שווה את זה...
בסופו של דבר אחרי חופש שלם של מאבק עם ההורים חזרתי לירושלים לכיתה י'..
אני זוכר שהלימודים התחילו ביום רביעי וביום שישי היינו צריכים לחזור לסופש הביתה. באותו יום שישי חזרתי הביתה ומאז לא חזרתי יותר לפנימייה, לא הייתי מסוגל יותר לחזור לשם...
קבעתי עובדה להורים שלי שאני פשוט לא חוזר לשם יותר ונשארתי בבית, אחרי מלחמות מטורפות עם ההורים שלי הם בסופו של דבר הסכימו להעביר אותי לבית ספר אחר אבל לא פנימייה..
אבל לא ידעתי שזאת רק תהיה ההתחלה...
בתחילת השנה הייתה מסיבה.. ראיתי שם מישהי שהייתה כל כך יפה שאמרתי לעצמי שאין מצב שאני חוזר היום הביתה בלי המספר שלה.
התחלתי איתה וקיבלתי ממנה מספר.. אחרי בערך חודש של דייטים הגיעה הנשיקה הראשונה והפכנו להיות ביחד..
באותו זמן הייתי אמור להתחיל ללמוד בבית ספר החדש שנרשמתי אליו.. בשבוע הראשון הלכתי בצורה סדירה... בשבוע השני התחלתי להבריז בשעות האחרונות... בשבוע השלישי התחלתי להבריז ימים שלמים רצופים, ובשבוע הרביעי הבית ספר כבר לא ידע מי אני.
עכשיו כשאני מסתכל אחורה אין לי שמץ של מושג מה גרם לי לעשות את זה אבל ראבק, הלוואי והייתי מוצא אז פיתרון...
זה הגיע למצב שאני עם חברה חדשה ואני יושב בבית כל יום כי אני לא הולך לבית ספר... המחנכת הייתה מתקשרת אלי בלי הפסקה, המנהלת היתה מזמינה אותי לשיחות, הרכזת שכבה הייתה מגיעה אלי כל בוקר הביתה לקחת אותי והייתי שולח אותה בידיים ריקות...
עברה חצי שנה... בינתיים שום דבר לא השתנה ופשוט פספסתי חצי שנה מכיתה י'.
היה לי חבר בן 20 שעכשיו עבר לגור באילת, תמיד הוא היה מעשן סמים ולי זה לא היה מפריע אבל לא הייתי מעשן...
אחרי יום ממש קשה עם הפסיכולוגית וריבים עם אימא שלי הלכתי קצת לשבת אצלו בבית ולהירגע.. הוא לקח אותי לים עם חטיפים ולימונדה והתחלנו לדבר... דיברנו את אותה שיחה שהייתה לי עם כמעט כל אחד שדיבר איתי לגבי הבית ספר...
פתאום הוא הוציא ג'ויינט ושאל אותי אם אני רוצה, חשבתי קצת ואמרתי כוסעמק למה לא?!
עישנתי ונתתי לו הבטחה שאני לא עושה את זה בחיים בלעדיו ושהוא יקבע לי מתי, הבטחתי..
כשעברה החצי שנה עישנתי אולי חמש פעמים... והיה שבוע שאני והחברה שהייתה לי נפרדנו וחזרנו נפרדנו וחזרנו איזה 4 פעמים עד שנמאס לי וגיליתי לה שעישנתי סמים בשביל לפגוע בה כמו שהיא פוגעת בי... היא לקחה את זה ממש קשה ולא רצתה לדבר איתי יותר...
פה זה ממש התחיל להסתבך..
הרגשתי שבור, לא הייתי אותו בנאדם כי כל החצי שנה הקשה הזאת כל יום שהיה לי קשה ולא טוב רק החיוך שלה היה מרגיע אותי והמגע שלה היה מסחרר אותי וממכר כמו סמים...
מאז המטרה שלי הייתה לנסות להחזיר אותה אלי.. ניסיתי את כל הדרכים שאפשר עד שאחרי בערך 3 חודשים התייאשתי לגמרי וניסיתי להתגבר...
הייתי כל כך מתוסכל שהתחלתי לחפש אחרי הדבר הטוב הבא.. הדבר הזה שאני יכול להישען עליו ולהרגיש איתו בטוח, להשתחרר מכול הבולשיט מסביבי ופשוט לשכוח את העולם לכמה שעות טובות... וכמובן שמצאתי אותו תוך יום אחד...
באותו זמן הבנאדם שנתן לי פעם ראשונה כבר עבר לאילת אז לא היה לי מי שיחזיק אותי וימתן אותי אז פשוט התחלתי לצרוך כל יום ויום...
מאז שום דבר לא השתנה...
עכשיו אני כבר אמור להיות בכיתה י"א אבל נשארתי בכיתה י' בגלל שאין לי שום תעודה שמוכיחה שהייתי בכלל בכיתה י'.
עברתי לבית ספר אחר, בית ספר מקצועי שנחשב לבית ספר הכי גרוע בעיר שאני גר בה וגם לשם אני לא מגיע...
כבר שנה וחצי לא היתה לי שום מסגרת לימודית ובנוסף להכול אני מכור פסיכולוגית לסמים קלים כבר כמעט שנה.
ולא רק זה... מאז שחברה שלי נפרדה ממני לא הייתה לי אף אחת אחרת... אין לי שום ידידות, אין לי יזיזות, לא היה לי שום נשיקה, לא סקס, ולא כלום כבר יותר מחצי שנה.
עבר כבר כל כך הרבה זמן מאז שניגשתי לבחורה והתחלתי לדבר איתה שאני כבר לא זוכר איך עושים את זה וכל פעם שמישהי מנסה להתקרב אלי אני פשוט הודף אותה בלי לשים לב...
אז זה מסתכם ככה...
אני מכור לסמים קלים
אני בלי מסגרת לימודית כבר שנה וחצי ומתמשך
ובנוסף לכל זה היכולות החברתיות שלי שואפות לאפס.
אם למישהו יש איזשהו רעיון,
איזשהו עצה שתוכל לעזור לי... בבקשה.. אני ישמח לשמוע כל דבר...
ואני באמת מעריך את מי שהגיע עד לפה וקרא את הכול.. זה לא מובן מאליו..
תודה
ציטוט ההודעה
