
נכתב במקור על ידי
Razndar
חיים דבש לעומת שלי..
אמא שלי מזמינה לי מורים פרטיים, ואבא שלי משכנע אותי להיכנס, ואין טעם כי אני לא מקשיב, אני תוך כדי חושב על כמה הפנים שלי מוזרות..
יש להם פאק, זהו נמאס לי אין לי זין יש לי פאק לא יודע מה הוא.. לא יודע להצביע עליו, לא שום דבר עם בסיס הגיוני.. רגע אחד אני חושב X ורגע Y..
אין לי כוח... המראה הוא המקור לכול הבעיות שלי בחיים.. הינה אני מודה, זה המקור להכול, כסף וסטטוס לא מעניינים אותי.. מעניין אותי המראה שלי
ויש לי איזה משהו מוזר, לא יודע עד כמה, וזה לא MIDFACE זה לא כול הדברים חרא אחר.. זה לא לסת.. לא יודע... נמאס לי כבר נמאס
קשה לי לחיות בידיעה שיש לי פאק, שום פסיכולוג מזדיין לא יפתור את זה.. קשה לי להיכנס לשיעור פרטי, ולהתרכז בו, אני מתרכז במורה
ובאיך היא מתרכזת בזה שאני מוזר, שאני לא יודע מה.. שמישהו יגיד לי ''ביי אחי'', ואני יגיד ''אה אתה רואה? כן יכולים להתייחס אליך''', שתבין שתבין לאיזה רמה
איך שאני נראה בתמונות זה כנראה לא בתזוזה, משהו מפגר אצלי.. הלוואי והייתה נראה באיך שאני יוצא מחלק מהתמונות.. אבל זה לא ככה..
ואין לי גם זין לשפר את המראה כי זה לא יגיע לשום מקום..