נכתב במקור על ידי
asaf preiss
בס"ד
השלום והברכה,
שוב סליחה על העיכוב בתגובה.
אתה מפרש את דבריי באופן הכי לא נכון אבל החשוב מכל הוא, שראיתי חובשי כיפה, ואיני בא חלילה לעשות הכללה, שמחפפים בכל מה שקשור לתפילה ומאידך, ראיתי כל כך הרבה כאלו, שלא מגיעים מדי שבת, אבל לראות את הכנות בתפילה שלהם בחגי ישראל, ביום הכיפורים ובראש השנה, עושה משהו חזק בלב. כדי להרגיש שייך לתורה, אין צורך בסממנים חיצוניים. יש צורך ברגש פנימה. אין מה לחפש באופן שכלי את האמונה ואת העומק. ככל שתנסה להתעמק במחשבה ובשכל, כך תמצא את עצמך רחוק יותר ויותר מהאמונה ומהתפילה. אין מחשבה שכלית, תהא כנה עד כמה שתהא, שתצליח להסביר למישהו מה עושה תפילה כנה ועמוקה, הבאה מעמקי הלב.
אין דבר כזה "להתחבר לקב"ה כמו שצריך". לא אתה ולא אני יכולים ואף מותרים לקבוע מה זה "כמו שצריך". איך אתה יכול לקבוע לאדם שאינו מגיע לבית הכנסת בששי שבת, לשבת וללמוד גמרא על מנת להתחבר? איך תוכל לקבוע לאדם שאינו חובש כיפה, שהוא אינו מחובר? ומדוע דווקא חובשי כיפה ולומדי גמרא נתפסים אצלך כמחוברים "כמו שצריך"?
לגבי עשרת הדברות, שמע ידידי. במהלך למעלה מ- 1000 שנה, רואים אנו התפתחות מהותית באופן בו פירשו פרשני התורה את עשרת הדברות, כאשר כל אחד מוסיף רובד נוסף, מעטה נוסף. הסיבה ידועה. מדור לדור, מתקופה לתקופה, העם היהודי נפתח יותר ויותר להשפעות סביבתיות. השפעות אלו בחלקן נכנסו גם לפרשנויות השונות, כאשר בכולם אנחנו יכולים לראות איך מקשרים הפרשנים השונים את דבריהם לפרשנים קדומים יותר מהם, אבל מוסיפים את הנופך שלהם – הפשט, הרמז, הדרש והסוד. וכמובן, כל אחד מדבר אל בני דורו ומקומו ושואף להעביר את הדברים הלאה. יש כאלו שהשפיעו יותר, יש כאלו, שכמה שהדברים שלהם חזקים, הם פחות ידועים. תראה מה שקורה היום. האם תצליח להסביר משהו עמוק בתורה למי שלא חווה לימוד זוהר, תלמוד, גמרא וכו'? אבל תנסה להסביר ולהעביר להם שיעורים חיים יותר אשר תופסים את הדימיון ועונים על שאלות מהותיות – זוגיות, חיים, ילדים, עסקים, הצלחה וכו' – תמלא אולמות. החזרה בתשובה היום מאופיינת דווקא אצל מי שמחפשים מה שחסר להם בפנים ולא מה שמנסים לדרוש מהם ללמוד.
אפשר עוד להמשיך ולהמשיך עוד ועוד. ביקשת שאסביר על אורך החיים של הקהילה המסורתית. ובכן, יש הרבה מה לומר אך המקום לא יספיק. הפשוט ביותר להבין הוא שהכלל הקובע אומר, צדיק באמונתו יחיה. חברי קהילה מסורתית נפגשים בבית הכנסת בשבתות ובחגים, ישנם פעילויות קהילתיות, הרצאות ושיעורים ועוד. החבר בקהילה המסורתית אינו דווקא שומר שבת, אך הוא אכן מחפש צביון יהודי וזהות ודרך נוספת לבטא את יהדותו מבלי להרגיש שמישהו כופה עליו דבר שהוא אינו רוצה בו. על שמירת כשרות, טהרה וכו' – אף אחד לא בודק אותך בציציות. הקהילה כקהילה שומרת על ערכים מקודשים אלו ולכן, חברי הקהילה לא יבצעו פעילויות בשבת הכרוכות בחשמל, נסיעות וחילול שבת בפרהסיה. אבל יש הבדל בין זה ובין כשמדובר בחיים הפרטיים שלך. מה שאתה עושה בביתך – זו זכותך. אך כקהילה, ישנם ערכים מחייבים.
בנושא נשים, כבר למן ההתחלה כתבתי ואמרתי – התפילה בבית הכנסת היא שוויונית, גברים ונשים ביחד ללא עזרת נשים. ישנם בתי כנסת בהם נשים עולות לתורה. ישנם הבדלים מהותיים בין הקהילה המסורתית ובין הקהילה הרפורמית. שניים מההבדלים המהותיים הם, האחד – הסידור הוא הסידור המסורתי ואף על פי שיש בתי כנסת שעיצבו להם סידורים אישיים ופשוטים יותר, הם מסתמכים על הסידור הרגיל והנפוץ ביותר – "רינת ישראל". ההבדל המהותי השני הוא נוסח ותוכן התפילה, כאשר בקהילה הרפורמית בד"כ תמצא שינויים מהותיים בנוסח ובתוכן. אגב, שינויים אלו אפשר למצוא גם בין קהילות אורתודוכסיות רגילות, בתוך התפילה, בניגונים, במלים וכו'. העיקר הוא לחפש את הכוונה ולא את הדפוס.
ולשאלתך האחרונה, לגבי הפנייה לאלו שלא מתחברים. כבר אמרתי – אנחנו לא יכולים לקבוע מי מתחבר ומי לא. האם בבתי הכנסת רגילים, כאשר דווקא ביום הכיפורים נשמעים מלמולים במקום שאמורה להישמע בו תפילה תמה, זכה והחשוב ביותר – מובנת, האם שם אפשר לדבר על חיבור?
תודה על תגובתך ואשמח לשמוע ממך הלאה.
בכבוד רב,
אסף חיים פרייס
ציטוט ההודעה
