
נכתב במקור על ידי
_יעל_
בהחלט. אם אנחנו לא נהיה פה בשביל להמשיך את דרכם ולהנציח אותם, זה יהיה כאילו מתו לחינם.
אדם שחי עם אובדן חי איתו 24/7, ולא רק ביום הזיכרון. משפחות שקולות חיות עם הכאב בחגים, בשמחות משפחתיות, בימי הולדת, תמיד יש מקום חסר.
יום הזיכרון נועד בדיוק בשביל אלו שלמזלם לא חוו אובדן כזה, בשביל אלה שלא תמיד זוכרים את אלו שהקריבו את חייהם למדינה.
אני לא מכירה אדם אחד שחושב שזה יום של שמחה.
ביום הזה אנחנו נזכרים, מתרגשים, שומעים, כואבים ויוצאים ממנו חזקים יותר. יוצאים ממנו בידיעה שאנשים נחלמו ונפלו בתפקידם בשביל שאנחנו נוכל לחיות פה.
לפי דעתי זה מעניק משמעות ליום העצמאות.
תסתכל לדוגמא על ארה"ב- יום העצמאות שלהם הפך ליום קניות ארצי שהמכירות בו מרקיעות שחקים.
ואצלנו? אני לא מרגישה ככה.