מה הבעייתיות של מערכות היחסים בימינו?
הבעייתיות של מערכות היחסים בימינו.
אני יודע שרבים לא יסכימו עם הפוסט הזה וחלקכם אף תביעו מחאה. תתנחמו בעובדה שאני יודע שזו דעתי. אני לא פוטין. אז אני לא תמיד צודק.
"לחשוב זה לא נקרא להסכים או לא להסכים. זה נקרא להצביע"
רוברט פורסט.
העולם כל הזמן משתנה. התרבות, המנהגים, האנשים, הקידמה, הדת והיחס שלנו אל הכל. העולם צועד לאנשהו, ומעטים יכולים לנבא לאן. כך גם עולם מערכות היחסים משתנה כל הזמן. בשנים האחרונות בקצב מאוד מהיר.
הוא סך הכל מגיב לכל שאר השינויים מסביב.
אחוז הרווקים בישראל בתקופה זו הוא הגדול ביותר בכל הזמנים. רק אם אינכם קוראים או רואים חדשות אתם לא מודעים לעובדה הזו.
קבלנים בונים דירות מיוחדות המיועדות למגורים עבור אדם אחד, אחוז האמהות החד הוריות בתל-אביב הוא כה גבוה שיצא חוק המאפשר לילדי המבחנה לגלות מי אביהם האמיתי בגיל 18 (כדי שלא יהיה מצב שאח מתחתן עם אחות) וכיום להיות רווק בן 30 זה בסדר גמור.
עבור הבחורות הרווקות זו לפעמים בעיה ברמה של המשפחה שמציקה, אבל גם לא כזאת גדולה כמו פעם.
למה זה קורה, והאם זו בכלל בעיה?
בעיניי זו כן בעיה.
"אנחנו לא יכולים לפתור בעיות עם אותה המחשבה שגרמה להן מלכתחילה."
אלברט אינשטיין.
זה לא יהיה מאמר קצר, כי יש בו לא מעט רבדים. קחו אוויר, ותקראו כך שיהיה לכם מה להגיד אחר כך. אחרי הכל, כולכם מושפעים מזה בדרך זו או אחרת. גם אם אינכם מסכימים איתי, תסכימו עם רוברט פורסט שזכות לחשוב יש לכם תמיד.
נתחיל מההתחלה. ההכרות.
להתחיל עם בחורה בישראל משום מה הפך לסיפור שרבים מתבכיינים עליו (לא ליד בחורות אחרות, אבל אני שומע את זה כל הזמן).
כמעט כל גבר יגיד לכם שהבחורות בישראל קשות יותר מכמעט כל הבחורות בעולם. ברשותכם, לא אשווה אותנו לאיראן או פקיסטאן, אלא למדינות מערביות אחרות. יצא לי לשמוע את זה גם מתיירים שבאים לכאן.
הזמר הרוסי טימוטי אמר לחבר שלי פעם, כשהביא לו בחורה בהופעה: "זה לא כמו אצלכם בישראל."
בגדול, אני מסכים עם הטענה הזו. לא הייתי אומר שהבחורות כאן קשות יותר כאשר אתה מכיר אותן באחד על אחד או דרך מעגל חברתי, אבל הן הרבה פחות נחמדות אם תיגש אליהן ברחוב או בפאב, והרבה יותר תופסות מעצמן בכללי.
אגב, זה שהן תופסות מעצמן זה לא בהכרח דבר רע. השאלה היא איך הן מתייחסות לסביבה.
(לכל הגברים, חכו. גם אליכם נגיע).
פעם ניהלתי על זה דיון עם בחורה תל אביבית טיפוסת, והיא אמרה שהיא לא באמת מנסה לא להיות נחמדה, אלא פשוט שהיא רגילה שפעם בכמה זמן מגיע טיפוס שפשוט לא יודע לשמוע "לא".
אכן, גברים ישראלים מאוד בטוחים בעצמם וקורה שהם ניגשים חזק מדי. זה יוצר ריפלקס אצל הבחורות כאן לדחות אותם על ידי התעלמות באותה העוצמה כמו שהיתה הגישה. שלא נדבר על תרבויות מסויימות כאן שהמילה "לא" אצלהן זו פגיעה חמורה באגו של הגבר.
אז אפשר להגיד שהגברים כאן השפיעו על ההתנהגות של הנשים בקטע הזה.
הרי לא סתם בחו"ל יש את הקטע של "תהיה ג'נטלמן". חוקי הג'נטלמניות נועדו במיוחד עבור גברים, כדי שיבינו מה נכון ומה לא נכון לעשות. מפני שיחסית לנשים, אנחנו נכים רגשית ולא מודעים למה שאנחנו עושים.
אותם חוקים איבדו את עצמם קצת בישראל. קרה לי לא מעט פעמים שהייתי צריך לעשות סוויצ' כשנסעתי לאירופה. דוגמה פשוטה: שם ממש לא מנומס לשאול בת כמה הבחורה, בזמן שבישראל זה על הגבול, ולרוב אף אחת לא תיעלב עליך בגלל זה.
בסדר, לכל עם יש את הייחודיות שלו. יש בדיחה מעולה על זה:
"גן עדן זה כאשר: המשטרה בריטית, השפים איטלקים, המכונאים גרמנים, המאהבים צרפתים וכל זה מאורגן על ידי השוויצרים.
גהנום זה כאשר: המשטרה גרמנית, השפים בריטים, המכונאים צרפתים, המאהבים שוויצרים וכל זה מאורגן על ידי האיטלקים."
לא מזמן הייתי שבועיים בפסטיבל קאן. מיד כשחזרתי הלכתי לבר שנקרא "דיזי" (דיזינגוף 121, חבר שלי גר שם).
ממש לפני שיצאתי ממנו, שמתי לב שבחורה שיכורה אחת עברה את הכביש ונכנסה למועדון ממול, כאשר חברות שלה המשיכו לשבת בדיזי ולא שמו אליה לב. ביציאה עברתי לידן ואמרתי לאחת הבנות: "אתן יודעות שחברה שלכן הלכה אל הבר ממול, כן?"
נשבע לכם, שכל שפת הגוף שלי היתה מופנית כלפי חוץ (כלומר היה ברור שאני לא מתכוון להישאר) ושאלתי את זה בטון רגיל לגמרי, פשוט כי היא היתה שיכורה ונראה לי קצת הזוי שהן השאירו אותה לבד.
מתוך 4 הבחורות, 3 התעלמו ממני ורק אחת נתנה לי מבט מתנשא ואמרה: "כן, אני יודעת."
אפשר להגיד שהיא לא התחצפה אליי באמת. היא הרי לא אמרה לי משהו מגעיל. אבל אפילו שלדון קופר, עם האספרגר הכבד שלו, היה מבין שהיא הביעה התנשאות קיצונית בזמן שענתה לי. אני קורא שפת גוף ושם לב לכל הדברים הקטנים האלה (אני יכול לספר לכם כאן מלא סיפורים דומים), כך שמאוד קשה לי להתעלם מזה לחלוטין.
באירופה, זה לא קורה. גם אם תיגש לבחורה באמצע הרחוב אאוט אוף דה בלו ותגיד לה שהיא מצאה חן בעיניך, והיא בכלל נשואה ואתה לא בטעם שלה, היא לא תעשה לך פרצוף כזה. גם אם היא תחשוב דברים נוראיים, חוקי הנימוס והחוק שאומר להן לא להניח שהבן אדם שמולך אידיוט לפני שהכרת אותו, פועלים שם חזק.
קודם תכירי אותו, ואז תהיה לך גם הוכחה לכך שהוא אכן אידיוט.
באותו הרגע אמרתי לעצמי בלב: "Welcome back to Israel".
יש בזה משהו מאוד מרגיז: יומיים לפני כן דוגמנית הולנדית שנראית כמו רותם סלע, עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, מזמינה אותך לשבת איתה על החוף המרהיב מול מלון קארלטון בקאן (המלון הכי יוקרתי שם)... ויום לאחר מכן פרחה ישראלית שבקושי מלאו לה 18 ואני בספק שרמת המשכל שלה משתווה למחצית ממה שהיה להולנדית, מתנשאת מעליך בצורה כזאת. על הבדלי היופי אני אשתוק. שלא יגידו שאני שיטחי (יופי זה לא תירוץ לתפוס מעצמך, כי זו טעות גנטית ולא הישג).
העולם השתגע?
אתכם, זה לא היה מעצבן? אפילו לא קצת?
ובכן... אותי זה פשוט העציב. כי אין מה להתעצבן עליה בסך הכל. זה שאנחנו חיים בעולם לא הגיוני אני יודע.
"אפילו כשאתם הולכים להרוג בן אדם, לא עולה לכם שום דבר להיות מנומס"
וינסטון צ'רצ'יל.
בגלל הפופולריות של הבלוג שלי, מלא אנשים ניגשים אליי ברחוב. לא כולם נראים כמו אנשים שאני רוצה לדבר איתם ויש גם מעטים שממש לא מודעים לעצמם ולעובדה שלא פולשים למרחב פרטי של אדם זר. כמו גם הערסים האלה שממשיכים להחזיק לך את היד אחרי שלחצת את שלהם ואתה צריך למשוך את היד בכוח כדי לקבל אותה בחזרה.
עם זאת, לעולם לא תראו אותי עושה הבעת פנים נגעלת מבן אדם, ואני לעולם לא אתנשא מעל מישהו בצורה כזאת (אלא אם אני מכיר אותו והוא עצבן אותי). זה לא בגלל שאני צנוע. זה פשוט בגלל שזה מנומס.
אבל למה הבחורות כאן מתנהגות ככה?
כאן נגמרים לי התוים אז ההמשך בלינק הזה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Senia Waldberg
