נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
טוב אז זה די ארוך...
אני בן 20 במצב דפוק..
שחררו אותי זמנית מצהל אני ברמ ד' לחצי שנה +, הייתי לוחם בשריון ונפצעתי במסלול, ועכשיו אני לא עושה כלום חוץ מלרבוץ בבית וקצת חדר כושר, קשה לי לעמוד וללכת ככה שאני לא יכול לעשות הרבה..
הגעתי למצב מפגר, זה התחיל ככה שתמיד הייתי ביישן קצת, בעיקר בהכרות תמיד היה לי קשה להפתח הייתי גם ילדותי קצת וזה עד עכשיו..
אני נראה ממש טוב, אני לא מגזים וזה לא אגו אבל תמיד בנות מתחילות איתי ודי הרבה, ותמיד כשבנות התחילו איתי התביישתי ויצאתי דביל..וגם עכשיו..
בסוף כיתה ט' התעוררתי קצת אספתי לי כמה חברים הפסקתי להיות חננה והתחלתי לצאת קצת ועדיין... שום קשר עם אף אחת למרות שרציתי הייתי ממש פחדן וביישן.
ככה גם כיתה י' ויא' מצאתי לי כמה חברים אבל הם לא היו מקובלים, קצת מוזרים ולא נראים כל כך טוב, לאף אחד מהם לא הייתה חברה עד כיתה יב' כמוני, וגם החברה הייתה שמנמנה ולא יפה במיוחד.. וגם עד אז בנות כלום... היינו יוצאים ולא הייתי יודע איך להתחיל עם בנות, במסיבות לא הייתי רוקד ועכשיו כבר שכחתי איך רוקדים...
תמיד בנות היו מתחילות איתי ושלחו גם בנים שישדחו לי אותם אבל המשכתי להיות דביל ולהיות ביישן, ובגלל זה גם לא היו לי הרבה חברים,
וידידות בכלל לא ועד עכשיו אין לי.. וזה הקטע הדפוק שאני ממש רוצה ידידות..
אני תמיד הייתי אולדסקול, לא אוהב תתראנסים המעפנים והריקודים במסיבות ההמוניות, אני אוהב מוזיקה עם נשמה -rock n roll..
הייתה לי חברה אחת והייתי סה"כ עם שתי בנות שנראות לא קרוב למה שאני מצפה ( ויש לי ציפיות..), החברים אף פעם לא היו תומכים במיוחד, תמיד הייתי נותן הרבה, נאמן, עוזר ובולט ואף פעם לא העריכו אותי מספיק.. תמיד מצד החברים ואפילו ההורים קצת.. עד גיל 15 הייתי רב תמיד עם ההורים הייתי מכוסח איתם ורב מכות עם אבא ( שנראה לי שהגיע לי.. וזה היה מתסכול לדעתי.. )
יש לי בעיה.. יש לי הכל אבל אין כלום - אני נראה מאוד טוב, שרירי ויפה ( באמת שאני לא מגזים ), יש לנו במשפחה המון כסף.. ככה שיש לי כל דבר חומרי שאני יכול לחשוב עליו, יש לי ראש מבריק - למדתי במגמה מדעית 5 מתמטיקה פיזיקה כימיה וכו'..
אבל מבחינה חברתית אין לי כלום, יש לי 15 חברים בערך שאף אחד מהם אני לא מגדיר כאח שלי, הם אולי חברים קרובים אבל לא הייתי סומך עליהם יותר מידי, אני לא חושב שהם כל כך חכמים גם ואני מסתובב איתם כי אין לי עם מי עוד ואני מנסה להרחיב את המעגל שלי.. ולהכיר גם בנות קצת...
אחרי התיכון הייתה מעין הקלה כזאתי, לא אהבתי ללכת לבית ספר כי שנאתי להיות אף אחד, לא להסתובב עם אנשים כמעט בהפסקה ולהשאר בכיתה כמו מסכן. זה פשוט לא אני, אני ספורטאי שנראה ממש טוב, עם מלא כסף וחכם ואינטליגנט אבל בלי קישורים חברתיים..
אם תראו אותי לא תשימו לב לזה, אומרים לי הרבה שאני תמיד הכי גבר בארץ, ומתלבש יפה ושרירי ( אני מתעסק מלא בפיתוח גוף ותזונה ) ולא מתרגש ומפוצץ ביטחון.. אבל האמת שאני לא מרגיש בנוח בהמוניות וליד בנות אפילו קצת לחוץ ולא יודע למהה...אין לי ביטחון בחברה כל כך.. אני מרגיש פתאום לוזר פחדן במקום כמו מלך.
אני מאוד מתבאס מאנשים נורא כי יש לי המון ציפיות מהם, כמו שאני מצפה מעצמי להתנהג כלפיהם, להזמין לכל אירוע, לנסות לסדר בחורות לדייטים או סתם לאיזה מסיבת בית כזאת או ישיבה, ואפילו לא רק בחורות סתם לשבת עם חברים, ובעיקר לדבר איתי על הכל להתקשר הרבה...
היה אבל ספין, אחרי התיכון הבנתי כמה אני שווה יותר ממה שחשבתי, שלאף אחד כמעט אין מה שלי יש אבל איכשהו דפקתי את עצמי, בזה שאין לי קשרים חברתיים..
הבנתי כמה אני חכם יש לי קבא ודפר גבוהים, ואפילו IQ 138 שזה כמעט הכי גבוה שיש..תעודת בגרות מעולה.. וגם התגייסתי לקורס טיס (נפלתי אחרי חודש)...
כשהגעתי לצבא השתנתי והכל השתנה כי כולם היו חייבים להיות מגובשים והיו לי מלא חברים, מלא קשרים, וראיתי שהייתי פורח כי ראיתי כמה אני חכם ומוכשר וספורטאי ומיוחד יותר מכולם.. וכמה העריכו אותי, אבל עד שנפצעתי ונזרקתי הביתה כמו כלב ועכשיו אין לי כלום, כל החברים בצבא ניתקו קשר והמשיכו הלאה ושכחו אותי, עוד פעם 0 ידידות ושעמום כי אין לי כל כך חברים בבית והשינוי שהיה חזר לחרא, אני יוצא לברים וכלום לא משיג שום דבר היה לי קטע קצר עם מישהי שהיא הייתי חמודה והכל אבל היא הייתה מפגרת מידי..
עכשיו חזרתי לגראונד זירו, עוד הפעם אין קשרים חברתיים, אין לי הרבה חברים, אני מוצא את עצמי באמת במצב לא נעים...
יש הכל אבל לא שווה כלום... ואין לי איך גם להשיג חברים וידידות אין לי שום מסגרת, אני לא יכול לעבוד קשה לי לעמוד על הרגליים או לשבת הרבה זמן..
אני רוצה לעשות מהפך להשיג חיי חברה, לחיות, לעשות כיף, לזיין, להיות מאושר אבל אין לי איך.. אי אפשר לעשות הכל לבד עם עצמי...
נדפקתי ונדפק לי הראש
ציטוט ההודעה
