זה כבר לא בסדר...
הכל התחיל שהתגייסתי לפני שנה, התגייסתי לקרבי ליחידה שבה לא חוזרים הביתה כמעט.
פחות או יותר התנתק הקשר עם רוב החברים, ועם מעט הבנות שהייתי בקשר.
אחרי חמישה חודשים התפתחה אצלי פציעה חמורה ושחררו אותי.
הצבא שם עליי זין, כל החברים מהצבא שכחו שהייתי קיים, לא קיבלתי הודעה אחת, לא ביקור לא כלום. ואני ניסיתי לשמור על קשר, הם פשוט התעלמו ושכחו ממני.
אני עדיין פצוע, קצת החלמתי אבל עדיין, קשה ללכת והתחזית שאני אולי יוכל לרוץ רק לפחות עוד שנה, בינתיים אני קצת בדיכאון, אסור לשתות אלכוהול משום מה זה משפיע על הפציעה הזאת ( זה לא שבר או נקע, זה יותר מזה ) חייב לישון 8 שעות אם לא אני גמור, אין תיאבון יותר מידי, לא יכול לעמוד חצי שעה על הרגליים.
מה שכל זה אומר שאין לי כמעט חיי חברה, אין אצלי ללכת לבר ולשתות, אין אצלי ללכת למסיבות, קשה ללכת לים, ובבר אני סתם יושב חצי ממורמר כזה...
כן הכרתי חברים חדשים מהבית, וחידשתי את הקשר עם הישנים ונהייתי די חברותי אבל אין לי שום קשר עם שום בחורה, והיו כמה בחורות שהכרתי ואפילו רצו אותי אני פשוט נדפקתי, הפציעה הזאת בצבא כל כך הורידה לי את הבטחון העצמי, חשבו בהתחלה שאני סתם בכיין וירדו עליי כולם אפילו המפקדים והקצינים, עד שהבינו כמה זה חמור, ובלי להגיד סליחה לא כלום העיפו אותי הביתה.
זה מצב קשה, ויש לי מזל שאני מבית מבוסס מאוד, ויש לי גם אוטו ובלי זה לא הייתי עכשיו מסוגל לתפקד.
אף אחד מהחברים לא כל כך מבין אותי ואת הפציעה שלי, ויש לי כמה חברים שאפילו לפעמים יורדים עליי, וזה ממש קשה לי אולי זה לא נראה ככה, אבל כל עקיצה כזאת ממש מכניסה אותי לפלאש באק מהצבא, ולדעתי זה מקנאה..
בכל מקרה, כל בחורה שאני פוגש אני הופך להיות שתקן, משעמם, ואני נראה ממש טוב, אז איך שהו הם לא מתרחקות ממני, אבל הביטחון העצמי שלי כל כך ברצפה שבאמת אני נהייתי ביישן עם בנות, אני מפחד ליזום, פתאום אין לי מה להגיד, אני מרגיש משעמם...
אני לא יודע מה לעשות, ואני לא מסוגל בלי בנות, תמיד הייתה לי מישהי... ועכשיו הייתי בקשר כזה לא רציני עם מישהי חמודה, היא נראת ממש טוב, אבל אני כמו טמבל לא יזמתי כלום, והיא לדעתי קיבלה רמז שאני לא בעניין איך שהו.. וזה די נגמר , אני מרגיש ממש חרא.
לא יודע איך להתמודד עם זה, מקווה שיש לכם עצות טובות...
ציטוט ההודעה
