אחרי שנים בהן כל חברות האלקטרוניקה מנסות להאפיל על ה-iPod,
באה אפל ועושה את זה עם ה-iPod nano

המרוץ להמצאת ולייצור ה-iPod Killer - המכשיר שיביס את נגן המוסיקה המיתולוגי של אפל ויראה לו מאיפה משתין הדג - יצא לדרך מיד לאחר השקת ה-iPod המקורי ב-2001. בעוד שאפל הקטינה במשך הזמן את הנגן שלה, העניקה לו מסך צבעוני, האריכה את חיי הסוללה שלו ושיפרה לאין שיעור את השליטה בו, כבר ארבע שנים שעולם האלקטרוניקה מוציא מתוכו עוד ועוד מכשירים שעל הנייר לפחות, עושים ל-iPod בית ספר.

הם יכולים להיות זולים יותר, קטנים יותר, ידידותיים בהרבה לקבצים שונים ועשירים בתכונות שבעלי הנגנים הלבנים יכולים רק לחלום עליהם, אבל עדיין, הציבור לא נוהה אחריהם. ארבע שנים לאחר שהושק לראשונה, עומד נתח השוק של ה-iPod על כ-74% משוק הנגנים. הוא שומר על מעמדו הלא יאומן בגלל הסאונד הנהדר שלו, ממשק המשתמש הגאוני או גלגל ההקלקה הייחודי, אבל לא רק. מה שהופך את ה-iPod למכונת מזומנים, לסמל סטטוס ולאביזר אופנה נחשק כל כך, היא תכונה חמקמקה שמאפיינת כל מוצר שנושא עליו את סמל התפוח הלבן מקליפורניה - סטייל.

ואם הiPod-ים שיוצרו עד עכשיו היו סטייליסטים, באה היצירה האחרונה של אפל - ה-iPod נאנו שמחליף את ה-iPod מיני - וטרפה את הקלפים. הגודל הוא הדבר הראשון ששמים לב אליו. הנאנו, כמשתמע משמו קטן. ממש קטן. הוא נראה כמו כרטיס ביקור סטנדרטי שרוחבו קוצץ בכ-20%, ועוביו כשלושה מטבעות של שקל ששוכבים זה על גבי זה. הוא מגיע בשחור ובלבן, אך תמיד עם האוזניות הלבנות המפורסמות, ויש לו משקל אבסורדי - 45 גרם בלבד. עם זאת, הוא כולל את כל התכונות של אחיו הגדולים ממנו ועוד כמה חדשות.

אותו דבר אבל יותר טוב

שלא כמו ה-iPod-ים האחרים (למעט ה-Shuffle נטול המסך), הנאנו שמגיע בדגמים של 2 ג'יגה-בייט (כ-500 שירים) ו-4 ג'יגה-בייט, לא שומר את המידע שעליו על דיסק קשיח אלא על שבבי זיכרון. מעבר להישג ההנדסי המרשים של אספקת שטח אחסון כה רב באמצעות זיכרון בזק, לשימוש בשיטה זו יש עוד שני יתרונות בולטים: גם טלטול אינטנסיווי של הנגן לא יגרום לשירים שבו לקפץ; ומשום שאין בו חלקים נעים, הוא חסכוני יותר באנרגיה והסוללה שלו מספקת 14 שעות האזנה רצופה.

למרות הטכנולוגיה החדשה שאיפשרה את המזעור יוצא הדופן, שומר הנאנו על מראה ה-iPod הקלאסי. הוא מצויד בגלגל ההקלקה הייחודי שמאפשר ניווט נוח בין התפריטים, במסך הצבעוני שהופך אותו לאלבום תמונות דיגיטליות נייד, ובחיבור ה-iPod הסטנדרטי שמאפשר לו לתקשר עם עשרות מוצרים שתוכננו לדגמים הגדולים יותר. השינוי היחידי בעיצוב מסתכם בהעתקת שקע האוזניות לחלקו התחתון של המכשיר - מה שמקשה על שליפת החיבור אל המחשב (USB 2.0) שנמצא ממש בצמוד אליו, אבל מקל על קריאת המידע שעל המסך כששולפים את הנאנו ההפוך מכיס המכנסיים.

ואולם, כאמור, בנאנו יש גם תכונות שאין בדגמים הגדולים יותר. הוא מאפשר לייבא לתוכו אנשי קשר מתוכנות אאוטלוק ואאוטלוק אקספרס של מיקרוסופט; הוא כולל שעון עצר שפשוט נועד לפריקים של כושר; יש לו שעון חביב שמראה את השעה במקומות ברחבי העולם; וחובבי הפרטיות ישמחו לגלות שאפשר לנעול אותו באמצעות סיסמה בת ארבעה מספרים.

אחרי לא מעט נגנים שנסקרו פה והתיימרו להיות "מחסלי iPod", קשה שלא לקבוע ש"מחסל ה-iPod" האמיתי הוא ה-iPod נאנו. הוא משלב בין איכות, שימושיות ופשטות וכמובן עושה את כל זה עם סטייל ששם ללעג את המתחרים. הדגם הבסיסי של 2 ג'יגה-בייט נמכר בישראל ב-1,540 שקל (200 דולר בחו"ל), והמתקדם עם 4 ג'יגה-בייט נמכר פה ב-1,730 שקל (250 דולר בחו"ל).