"אם יש בכם אל, ולאל יש נתיב, ואני לא מצאתיו..."-חיים נחמן ביאליק....
לפני כשנה וקצת, באמצא החופש הגדול, חשבתי כי מצאתי את האל עם הנתיב... אתמול התברר לי שלא.
לפני כשנה וקצת הקדשתי את עצמי למען קיום מצוות בבקשה שספתא שלי תזכה לבריאות, ספתא שלי ז"ל לברכה שנפתרה, בייסורים ובכאב
על מיטת חולייה, אתמול, יום שבת, יום הקודש, יום המנוחה, יום השמחה ויום האושר. ה 2 לאוקטובר 2005, כ"ז באלול התשס"ה.
היום, לאחר שנה וקצת לא הנחתי תפילין בבוקר, לא בירכתי על המזון, ולא קמתי עם תפילת הודיה שאני חי, קיים ונושם, ותודה לאל שגם כל משפחתי בריאה ונושמת,
עם דגש על ספתא.
כעת, פונה אני על שמיים, ושואל: איפה יש בכם אל ? כי אני לא מצאתיו...
האם יש מטרה לתפילה ? סבא ז"ל מת ללא תפילות ממני, וספתא מתה עם תפילות. אין שום הבדל.
איפה ההדדיות נכנסת לתמונה ? הרי חתמנו על הסכם ! האם הוא הופר ? הרי אני התאמצתי ככל יכולתי בשביל לבקש בריאות, והבאת לי מרות לחיי ולחיי משפחתי
איפה עזרת לי בשנה האחרונה ? השנה האחרונה הייתה הקשה בחיי מכל בחינה, בתחום הנפשי, משפחתי, כלכלי וכל תחום אחר.
לאן הגעתי עם התפילות ? בזמן האחרון התייאשתי ממך. אתמול הוכחת לי כי טעיתי. אין שום טעם לעבוד אותך, אלא הפנת לנו עורף ממזמן.
אני יושב ורושם מכתב זה, ללא שום סיבה וללא שום היגיון מוצדק שאפילו תקרא את זה, אלא אולי התמצית האחרונה של ליבי, נכתבת על דף וירטואלי,
סוג של שיחרור רגשי דרך שם אנונימי ואף מענה...
אם אתה רואה את פני אבי בהלוויה היום, היית מבין כי אנחנו לא החוטאים היחידים, והסבל שעברה סבתי, דרך ילדות של שואה וזקנה מרובת מחלות ותחלואים,
שאפילו הרופאים נגעלנו להסתכל בה, איך יצרת כזה כאב ? איך רקמת כזאת מזימה תחת יצירתך ? בני האדם ????
איך יכלת אפילו לגרום לאדם למות בייסורים כאלה, אחרי חיים מלאי כאב וסבל מגיל קטן ביותר ?
האם אתה חושב כי זה יחזיק את ישראל בתשובה ?
ראש השנה בפתח, ומחר אני הייתי אמור לחגוג אותו עם משפחתי, וללכת לספתא לבית האבות כדי לברך אותה.
היא כבר ממזמן לא שומעת, לא מגיבה, חצי שנה חצי גופה משותק והדבר היחיד שניתן להבין זה את הסבל שבפניה.
כעת, מחר ב 12:00 בהגיע החמה בעמוד ניצב לאדמה, נקום מהשיבה, אך לא נשכח.
אני לא אחגוג את השנה החדשה, אני אלך לקרוע ת'תחת בעבודה ברגע שתצא השבעה. אין לי סיבה לחגוג.
לא נשכח את הזכרונות את האושר את החסד את האהבה ואת החום שהיא העניקה לכולנו ולא רצתה לעזוב
עד הרגע שהתמוטטה תחת רגליה, לא רצתה לעזוב. גם אחרי, לא רצתה וגם לא תרצה.
היא לא רצתה לעזוב את הבית, את המשפחה, אותנו, החיים שלה, הפרוייקט שלה, האנשים שגידלה מגיל 0.
אני, שזוכר את כל ילדותי תחת כנפי סבתי, בשנים הטובות, ועד הרגע בו היא פשוט קרסה לה, וגם אז ביקשה לחזור
לטפל, לעזור, לחנך, ולזכות לראות אותנו, ילדיה ונכדיה, גדלים. כמה היא ביקשה להגיע לבת מצווה של אחותי
היא בקרוב תהיה בת 11 ולא תוכל לחגוג יום הולדת בגלל שיום ההולדת שבועיים לאחר ההלוויה.
האם לא יכלת להקשיב לבקשתה של אישה שכל חייה פעלה רק מחום ואהבה ומסירות ?
מה היה החטא שלה שהיא נצתרכה למות מוות שכזה ? האם בקשותיה ותפילותיה לחיות,
וזעקתי לפתיחת אוזנך, האם הם לא נשמעו כלל וכלל ?
איפה היהדות שלך כשצריכים אותה ? האם ארגז הניסים שבק חיים ? האם יש סיבה להמשיך ?
התשובה שלי, היא תשובת חיים נחמן ביאליק,
"אם יש בכם אל, ולאל יש נתיב, ואני לא מצאתיו - התפללו אתם עלי! ".... כי אני אבדתי כל אמונה.
חג שמח ושנה טובה לכולכם.
אני, חסר כוחות לחשוב, להבין, להסיק, ובמיוחד לחגוג.
להתראות...








ציטוט ההודעה









