נתינת צדקה מזכה באריכות ימים ושנים (מתוך "ומתוק האור"
של הרב לוינשטיין שליט"א)
צדק צדק תרדף למען תחיה (טז,
כ)
בספר "שיח צדיקים" הביא מהספר "ברכת משה" לפרש מקרא זה בדרך
צחות:
הרי היצר תמיד מחפש לאדם תרוצים שונים מדוע לא לקיים מצות צדקה כתיקונה.
כשרואה היצר שהאדם מבקש לתן צדקה, הוא בא ואומר לו:"הרי אמרו
חז"ל (סוטה מט
ע"ב) גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, אם כן עליך לעסוק בגמילות חסד ולא
בצדקה".
כאשר יבוא לעסוק בגמילות חסד להלוות לעני, יאמר לו:" מנין לך שיחזיר את
ההלואה בבוא העת, מוטב לך שתעשה גמילות חסדים עם עשיר שיש לו ממון ויוכל
לפרוע
חובו".
וכשירצה לגמול חסד עם עשיר, יאמר לו היצר: "מנין לך שהוא עשיר, אולי מחר
יתהפך עליו הגלגל, על אין לך אלא לגמול חסד עם המתים..." הינו, שתקפיד לקיים מצות
הלוית המת ואל תוציא ממוך מכיסך לשום אדם, לבל תניח מעותיך על קרן הצבי.
מאידך
גיסא, יש לו לאדם להתבונן ולחשוב שכר מצוה כנגד הפסדה, שהרי על מצות צדקה
כתיב:"וצדקה תציל ממות" (משלי י, ב), אם כן, על נתינת צדקה יזכה לאריכות ימים
ושנים, ואילו על גמילות חסדים שעושים עם המתים, משלם הקב"ה מידה כנגד מידה, וכמו
שאמרו חז"ל (כתובות עב, עא):"דספד- יספדוני, דקבר- יקברוני". ואם כן מוטב לו לעשות
צדקה ויזכה לחיים, משיעסו רק בגמילות חסדים עם המתים ויזכה להספד וקבורה
נאותים...
דבר זה נרמז בפסוק שלפנינו:"צדק צדק תרדף למען תחיה"- עליך לרדוף אחר
מצות הצדקה, ולא להתפתות לדברי היצר הרע המפתה אותך לעסוק בגמילות חסד עם המתים
בלבד. מדוע? "למען תחיה", כי ע"י מצות הצדקה תזכה לאריכות ימים ושנים טובות.
מן
הראוי להוסיף כאן את סיפורו של רבי יעקב גלינסקי, ספור אותו היו רגילים לספר
בנובהרדוק:
עשיר קמצן חלה בטיפוס הבהרות. היתה זו מחלה קטלנית, ממנה איש לא
קם.
בצר לו הבטיח שאם יתרפא יתן חצי מיליון זלוטים לצדקה. הון עתק, אבל הבטיח
בלב קל, שהרי איש לא הבריא ממחלה זו. אז למה הבטיח? כדי שיהיה מה לומר
בהספדו...
לא עזר לו, ונירפא לאסונו. מיד התיצבו העניים בתור ארוך, לקבל את חלקם
בחצי המיליון, חשכו עיניו, מה יעשה???
לאשרו, היה יודע ספר. זכר את דברי הגמרא
(סכה מב עב) שגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. הודיע שחצי המיליון עובר שדרוג: לא
לצדקה אלא לקרן גמ"ח.
חשב שהועיל, איפה! התור התארך בכיפליים, כי גם העשירים
עמדו בתור להלואות גמ"ח, שהרי, כמו שמבואר שם בגמרא- "גמילות חסדים -בין לעניים בין
לעשירים".
מה עושים?
אה, נזכר שהגמרא אומרת טעם נוסף:"צדקה- בממונו, גמילות
חסדים-בין בגופו בין בממונו". הודיע לכולם שהחליט לשנות את היעוד: במקום להקצות כסף
לצדקה, ומה הוא כסף, בסך הכל ממון, מוכן הוא לעשות הרבה יותר- לטרוח בגופו.
לא
שיער את התוצאה. אנשים התדפקו על דלתו ללא סוף: אולי מוכן הוא לסעוד את בנם החולה,
אולי יאות ללוות את אביהם הקשיש, אולי מוכן הוא לעזור בנישאת משאות...
חשב
העשיר: וכי בשביל זה הבראתי, כדי לבלות ימי בעזרה לזולת? חיב להיות לכך
פתרון!
עיין ומצא. ודאי, לפיכך נכתב הטעם השלישי:"צדקה- לחיים, גמילות חסדים-בין
לחיים בין למתים". התנדב אפוא לחברא קדישא, ונשם לרווחה: אף אחד לא עמד בתור כדי
להיקבר!...
אשריו, גם קים נדרו וגם נשאר עם רכושו- תלמיד נאמן של פרעה, וממשיך
מורשתו! מפרעה למדנו לומר דבר אחד ולעשות דבר אחר, להבטיח ולסגת. למצוא מוצא: "לכו
נא הגברים", בלי הצאן והבקר...

שבת שלום לכל עם ישראל!!!