סיפורו של יוני

[FIFJAY]

הסיפור של יוני
זה יהיה סיפור עצוב. אני נזכר איך האיש הזה היה פעם שמח להוט ומיוחד, פשוט כואב, תכינו את הממחטות כי זה יהיה קשה לעיכול ורוב הסיכויים שלא שמעתם עליו אבל תדעו שהוא לא ישאיר אתכם עם עין יבשה.

יוני היה חבר שלי מילדות שמח וקולני בכיתה הוא תמיד היה מצחיק אבל הוא לא היה מהמקובלים אלא תמיד היה בינוני מטה בכל עניין, הלימודים לא עניינו אותו אבל הוא הוציא את מה שצריך. בצבא הוא היה לוחם אבל חבשן בטירוף וכל פעם היה מסתבך בדברים שטותיים. הוא היה אדם מופנם שלא הרבה הכירו אותו אבל עם רצון להוכיח לכולם שהוא פה, חוסר ביטחון שלא יודע גבולות וזה בעיקר קיבל דגש עם בחורות. הוא היה רואה בחורה ומפנטז עליה אבל מעולם לא היה יכול לפנות אליה אז הוא היה מסתפק בבחורה שברמתו ככה הוא היה אומר. 7 שנים של קשר הוא החזיק עם בחורה שלא הייתה מתאימה לו כי הוא לא האמין שהוא יכול למצוא אחת יותר טובה. גם כשאנחנו בחברה היינו אומרים לו את זה הוא היה אומר "אחים שלי אני מבין את מה שאתם אומרים, אבל אני יודע יותר טוב ממכם" הוא לא היה מוכן להודות שהיא לא הייתה בשבילו, כל עוד היה הייתה אוהבת אותו זה הספיק לו, לא היה אכפת לו שהוא לא אוהב אותה העיקר שלא יחשבו שהוא לוזר ככה הוא חשב, שלא יחשבו שאין לו בחורה ושהוא אפס.
יום אחד יוני מגיע אליי ואומר לי "נפרדנו" אמרתי לו מה קרה?. "תאמת אני טמבל" הוא עונה לי, "לא יודע איך 7 שנים אני עם בחורה שאני מסתכל עליה ואומר לעצמי אתה יכול להשיג הרבה יותר טוב ממנה ולא עושה כלום, למה אני אידיוט אז אני שואל את עצמי, עוד מאט אני בן 26 מתחילים לשאול שאלות לאיפה אני הולך ומה העתיד שלי?, האם היא האישה שלי? האם היא האחת שאני רוצה להיות איתה? ואז תוך דקה אני עונה לעצמי שלא!. מה אני רוצה כל החיים שלי להיות מבואס על עצמי, ולמה אני מסתפק במועט? למה כל אחד שאני מכיר מסתובב עם בחורה שמתאימה למידות שלו ואני לא? למה אני ליד בחורה שאני לא יכול להרגיש מאושר איתה והם כן? למה?! אז חשבת על זה תקופה רצינית כמה חודשים ותכלס המוח שלי נאבק עם עצמו, אחד אומר לי שאני מדבר שטויות ויש אנשים שיהרגו כדי שתהיה להם מישהי 7 שנים שמכירה אותך כלל כך טוב ואוהבת אותך והצד השני אומר לי מה כל זה שווה אם אני לא מאושר. חשבתי לעצמי מה גורם לי לאושר" הוא לקח את השכטה של הסיגריה שבזה הרגע גילגל, ואני מסתכל עליו וגאה, מכיר את הבן אדם כל הילדות ולא ראיתי אותו בחיים חושב כל כך צלול ורציני, פעם ראשונה שהוא לא חושב מהגיון אלא מהרגש.

"אז בקיצור ישבתי איתה בפארק ואמרתי לה, נעמה אני לא מאושר"
"ואיך היא הגיבה"
"בכתה כמובן, אבל איכשהו זה לא עבר בדרמה כל כך גדולה, הצלחתי להעביר לה את המחשבה שלי שעדיף לה בלעדיי."
"ומה עכשיו?"
"עכשיו..... תאמת לא יודע אבל אני מתרגש, כאילו תחשוב אחי ש7 שנים הייתי בכלוב שאני בניתי לעצמי ועכשיו סוף סוף יצאתי ממנו, מה אני עושה, אגלה את עצמי... אני יצא יכיר אנשים העיקר להתנסות"
"וואלה" התסכלתי עליו בגאווה.
"כן אחי, אני אתנסה בכמה דברים, דבר ראשון לימודים, אחר כך אני מת לעשות את הטיול הזה לדרום אמריקה שתמיד דיברנו עליו"
"זה שאתה הברזת"
"כן אחי, אני חייב לעשות את זה, די חלאס אני גר עם ההורים, לא טיילתי אף פעם בלי ההורים או החברה, אני חייב."
איזה שינוי, לא הייתי צריך לומר דבר, הוא יושב במרפסת שלי כמו אדם חדש לגמרי ואני מסתכל עליו ואומר לעצמי איזה אח הוא ויחד איתו מתרגש, לכו תדעו לאן זה יוביל את הבחור שלנו.

והכל היה ורוד תאמת, פתאום יצאנו לבלות יותר איתו כל החברה, תל אביב, חיפה וירושלים היה באופן קבוע היציאה שלנו בסופ"ש. הוא היה מתקשר אלינו פתאום ב2:00 בלילה "בואו נצא לתל אביב אחים שלי" ואנחנו תמיד זרמנו, למה? כי רצינו לראות אותו איך הוא מרגיש, עולם שלם נגלה לפני הילד שלנו ואנחנו רוצים לראות אותו הולך אותו בפעמים הראשונות, פתאום הוא שותה ומעשן ג'ויינטים. מסיבות טבע היו הדבר הקבוע שלו ובנות היו המון בשבילו.

אבל אף אחד לא הכין אותו ואותנו למכה שנחתה עליו ביום בהיר אחד.
יוני היה עובד בחברה אבטחה בתור סייר. לילה אחד הוא מתקשר אליי ואומר לי "אח שלי אני אידיוט"
"מה קרה אחי"
"תקשיב.... אין אח שלך פארש!"
"מה קרה?"
"תקשיב.."
"אני מקשיב, י'זין דבר.. 2:00 בלילה מה קרה?!"
"קיצור קיבלתי קריאה לבית, אני מגיע לשם וזה בית שתמיד מזעיק משפחת אזולאי וולפסון 18, אני נכנס לחצר בודק שלא פרצו לבית ואני יודע שיש שם יחידת דיור, עכשיו היא נראית מהיחידות דיור של הזקנים אבל מי שיצאה משם לא הייתה זקנה, בחורה מדהימה, הפילה לי את לסת אחי, היא פנוי, יפייפיה, משהו שצריך לראות כדי להבין, אני אדיוט פשוט!"
"נו.... אני יודע שאתה אידיוט אבל מה עשיתי עכשיו?"
"קיצר דיברנו והיא מחייכת אליי ומדברת איתי ואחי אתה מכיר אותי אני לא יחשוב ככה בחיים אבל נשבע שעברה לי המחשבה הזאת של "היא מדבר איתי?" את! מדברת איתי!""
"נו..ומה אמרת לה? בטח משהו מפדח"
"לא! זה העניין איך שהוא הצלחתי לגרום לה להמשיך לדבר איתי, לא יודע איך ועוד בסוף שאלתי אותה אם היא רוצה לצאת והיא אמרה לי כן!"
"נו אז מה הבעיה?"
"הבעיה שאח שלך אידיוט זאת הבעיה, כי הצעתי לה לצאת ולא לקחתי ממנה את המספר"
"אוחחח י'אידיוט!"
וככה הבן אדם היה חודש שלם, המחשבה הזאת שהוא כרגע פגש בחורה שהפילה לו את הלסת והוא לא ידע איך להתמודד עם הרגש הזה שנחת עליו. אחת שהיא תמצית כל מה שהוא חיפש, חכמה מאתגרת, חרוצה, והכי חשוב מבחינתו יפייפיה, ולא הוא לא אדם שטחי אבל זה הדבר המרכזי שהוא התאהב בה.

במשך חודש הבן אדם לא הפסיק לברבר עליה, היא לא יצאה לו מהראש עד כדי כך שהוא חשב לבוא אליה עם הבגדים של העבודה רק העיקר לפגוש אותה.
הוא לקח משמרות כפולות בעבודה רק העיקר לנסות לפגוש אותה שוב פעם, לקבל קריאה לבית הזה שוב פעם רק העיקר להיות לידה, לדבר איתה לא לפספס את הבחורה הזאת. דרך אגב שמה היה נופר. יום אחד הוא מתקשר אלי ומאושר.
"אח שלי! היום המיוחד הגיע! משפחת אזולאי וולפסון 18!"
"וואלה אחי? נו....?"
"ותנחש למי יש את המספר של נופר?!"
"לא נכון אחי!"
"בטח! אח שלי יש לי את המספר שלה!"
וואו כמה הוא התרגש הבן אדם, הילד שלנו התבגר, הוא השיג את מה שרצה כל הזמן הזה, ההרגשה הזאת אין עליה. הצפייה והאכזבות שיש לך כל החיים עד שמשהו אחד הולך כמו שצריך.
הייתם צריכים לראות אותו בימים של אחרי, איך החיוך היה מרוח על הפנים שלו, הוא הלך בגאווה ברחוב מאושר, אין בן אדם שהוא דיבר איתו שלא שמע על נופר מוולפסון 18, אותה אחת שהפילה אותו כמו ילד מתבגר שמדבר עם הילדה הכי יפה בכיתה.
והיא באמת הייתה יפה, מסובבת את הראש לכל אחד שרואה אותה, גוף של דוגמנית ואופי מדהים, בחורה שהייתם רואים אותה הולכת לצד תמני שמנמן וכמה שהוא חבר יקר לי הוא לא בחור הכי יפה ומרשים שיש ומבינים שהם משני ליגות אחרות, היא הצ'ימפיונס ליג והוא זה ליגה ג' מחוז דרום אבל איכשהו הם התחברו.
פתאום יוני היה דווקא הצד השני של המפה, פתאום אנשים לא מבינים איך הבחורה איתו ולא איך הוא איתה, כי תכלס היא יכלה למצוא מישהו יותר מרשים ממנו אבל היא התאהבה בו ואנחנו בה, איזו בחורה מדהימה היא, מצחיקה וזורמת , בגללה הוא התחיל להתאמן ולאכול בריא, הוא נרשם ללימודים רק כדי להרשים אותה והוא עזב את הבית של ההורים ועבר ליחידת דיור בוולפסון 18 רק כדי להיות הכי קרוב אליה כי הוא לא יכל שלא להיות בלעדיה, את חוסר הביטחון שהיה לו איך שהיא עזבה את החדר ראינו את זה כולנו, הוא הסתכל עליה והוא היה מנשק את האדמה שהיא דרכה עליה. אבל זה לא שהוא היה סמרטוט, הדבר האחרון שהייתם יכולים לומר ליוני זה שהוא סמרטוט, הבן אדם שתמיד עמד על שלו כשצריך גם מולה.

מצדה של נופר חבריה הקרובים לא אהבו כל כך שאחת כמוה יוצאת עם מישהו כמוהו, הם היו סנובים במקצת, הם כמונו חשבו שהיא יכלה למצוא מישהו אחר יותר טוב. והיא כל פעם השתיקה אותם ולא הייתה מוכנה לשמוע אותם מדברים עליו ככה, היה פעמים שהם ניסו להפריד בניהם.
מרבית הגברים שנופר הכירה שהם היו ידידים שלה גם יצאו איתה בעבר ואיך שהם קינאו ביוני, איך שכל אחד מהם עם בית ענק ואבא עשיר, שכל שבת היו יוצאים עם אופנועי ים ויאכטות למיניהם, שבפייסבוק שלהם יש 2500 חברים וכל יום מעלים תמונה שמקבלת אוטומטית 200 לייקים ושיתופים, איך הם לא הצליחו עם נופר כמו שיוני, זה שבא מעתיקות שגר עם ההורים ומשכורת עלובה, שהפייסבוק שלו בקושי פועל וגם לייקים נדיר שהוא מקבל.

הם קינאו וכמה פעמים ניסו גם להשפיל אותו כאשר הם יצאו אבל יוני, אין עליו. אחד הדברים שאני הכי אהבתי בו, זה את החריפות שלו. אם הוא ירצה להשפיל אותך הוא ידע לעשות את זה בצורה הכי טובה שאפשר, מול כולם.
פעם אחת יוני יצא יחד עם נופר והחברים שלה לאילת לסופ"ש, נופר התעקשה שהוא יבוא איתה והוא לא יכל לומר לה לא.
הם לקחו חדר במלון ויצאו כולם לחוף להינות לבלות ושם אחד הידידים של נופר, שימי, אחד שיודע לזיין ערימות ועם BMW חדשה בחנייה התחיל לדבר איתו, עם נרגילה במעגל לפני כל החברה.
"מה עם לימודים אתה מתכוון ללכת לאנשהו?"
"חושב על זה, אני עדיין מתלבט אם בכלל להתחיל עכשיו או לחכות שנה שנתיים"
"ומה עד עכשיו תישאר בפויינט בתור סייר?"
"מה רע בזה?"
"לא רע אחי, אבל בחיית תנסה להתקדם, כמה זה שם מינימום, יאללה אחי זאת לא משכורת?"
"דבר ראשון בעבודה הזאת הכרתי את נופר, שני כל עבודה מכבדת את בעליה"
"בסדר אז מה, גם זונה זאת עבודה, תהיה רציני קצת? אתה צריך מקצוע לחיים אחי, לך תשקיע תחסוך ותלמד, למה מה עדיף להיות בעבודה הזאת?"
"אח שלי אני לא צריך שתדאג לי הכל בסדר, אני חושב על עצמי ותאמין לי שאת העתיד שלי אני מתכנן היטב."
נופר הבינה לאיפה השיחה הולכת והתפרצה "שימי תירגע"
שימי לא נרגע "מה להירגע צריך לדבר איתו על זה"
"על מה אתה צריך לדבר איתי?"
"שהיא תדע שיש לה עתיד איתך ושאתה לא תבזבז לה את הזמן"
"שימי" נופר כבר הייתה בפקעת עצבים "אני לא צריך אותך בתור אבא שלי והוא יודע מה הוא...."
"נופר, אל תרימי עליי את הקול כי אני עושה את זה בשבילך, כי תכלס את יכולה להשיג הרבה יותר ממנו"
כן ככה בפנים יוני קיבל את הבשורה הזאת, שחברים שלה הכי טובים חושבים שהוא לא טוב בשבילה ולפתע הוא הרגיש כמו נעמה ואיך זה להיות בכיסא שלה.
תאמת אני אישית הייתי מתבייש והולך במקום אבל יוני כמו שאמרתי לכם לא פראייר, והוא לא ירים את היד ויהרוס לכולם את החופשה כי הוא לא יודע להתמודד מול אנשים.
הוא ישב בשקט ונופר חיכתה שהוא יגיב ואיך שהוא הגיב כנראה גרם לה להבין שהוא רציני כלפיה.
"מה קרה שימי?" הוא פתח בנאומו "מה כואב לך? כואב לך שאתה כרגע ידיד שלה ואני ישן איתה בלילה? כואב לך שהבית העצום שלך והעובדה שאבא שלך סידר אותך למרבית החיים שלך לא עבדו לך. כואב לך שהאוטו עם ה400 כ"ס שלך וריפודי העור לא עשו את אפקט שביקשת?.
אני יודע מה זאת קנאה אחי גם אני הייתי שם, זה מעצבן איך אחד כמוני שאחד כמוך חושב שהוא נמוך ממנו כי הבית שלי הוא בגודל של החדר שלך והמנהל חשבון שלי חסם אותי בפייסבוק שלו בגלל המינוס הצליח במקום שאתה נכשלת.
כי תבין הסיבה שאני כאן איפה שאני היום זה מאותה סיבה שאתה לא הצלחת אפילו לצאת איתה לדייט, כי הבחורה הזאת שאתה כל כך "דואג לה", היא לא סתם בחורה, היא לא מאותם בנות שצריכות את האוטו החדש ואת האלף לייקים בפייסבוק בשביל שתגיד שהיא רוצה אותך. אותה לא מעניין שאבא שלך עשה מיליונים בחודש שעבר כי היא יודעת שאתה מאחורי כל הבולשיט של המותגים לא שווה יותר מבלון קרוע. כי בת'כלס היא רואה אותך בתור מי שאתה, ילד מפונק בן 25 שגר על חשבון ההורים שלו, חסר ביטחון ונרקיסיסט כרוני שאין לו הרבה מה לומר בחיים חוץ מכמה צעצועים שאבא קנה לו ליום הולדת.
ואם אתה שואל אותי מה היא מצאה בי? אני יענה לך שהיא מצאה בי את מה שהיא לא מצאה בך, את הפירוט של הדברים האלו אתה צריך לשאול אותה." ולקינוח הוא הרים את אצבע המרכזית שלו ונפנף לו בה בגאווה בזמן לגם מבקבוק הטובורג שהיה מונח לצד הנרגילה.
כן יוני ככה היה. אם הייתה לו אפשרות לזרות מלח על הפצעים שלך הוא היה עושה את זה בגאווה.

גם המשפחה שלה לא כזאת אהדה אותו, אימא שלה שהייתה קיבוצניקית קצת חשדה במזרחי שהבת שלה הביאה לבית ולאביה היא מאוד ביקורתי כאשר יוני החליט ללכת ללמוד קולנוע, מקצוע שאין לו משכורת כמעט אבל זה מה שהוא רצה לעשות כל חייו. הם רצו שהיא תכיר מישהו אחר אבל נופר כמו שהיא נעמדה מול חבריה ככה גם מול משפחת, היא אישה חזקה. יוני לא יכול להיות יותר בר מזל מזה.
שנה וחצי מושלמות הם העבירו יחד עם כל הביקורת, יוני כמה פעמים ציין בפני שזאת התקופה הכי מאושרת של חייו, הוא היה מאושר ושלם, כל פעם אמרתי לו בדרכי הפסימית "אח שלי תיזהר עם המשפט הזה יש קללה על המשפט הזה" אבל הוא לא הקשיב לי בכלל. אני יודע למה אסור לומר אותו כי אחרי הזה הכל עלול להשתבש, ואלוהים איך זה השתבש.

זה היה שישי בלילה כשזה קרה, יוני עבד לילה בסיור, נופר נסעה להורים שלה לארוחת קידוש לקבל שוב פעם את המנה הקבועה של "את יכולה למצוא אחד יותר טוב", יוני היה במשמרת בזמן סופה קשה ואלו המשמרות הכי קשות , המון אזעקות בבתי עסק בכל העיר בלי הפסקה אבל תמיד הוא אמר שבמשמרות כאלה הוא שם את האוזניות ומדבר עם ניקול כל הנסיעה כדי לדעת שלמרות המשמרת חרא יש משהו מעודד לפחות.
היא כבר הייתה בדרך חזור לבית ויוני דיבר איתה, הוא תיכנן לנסוע לצפון לקחת צימר לקראת יום ההולדת שלה, ואז חריקת בלמים קשה ובום קשה נשמע והשיחה בניהם התנתקה.
יום למחרת אני קם עם 20 שיחות שלא נענו ו100 הודעות בוואצאפ של החבר'ה, פתאום אני מקבל שיחה מדרור " אח שלי תגיע לבית חולים קרה משהו עם יוני" ,לקחתי את הדברים שלי ונסעתי מהר לבית החולים, לא ידעתי מה מפצה לי. מה קרה לילד, מה דווקא עכשיו עם כל השינויים שלו? אני חושב לעצמי למה י'בן זונה למה אמרת את המשפט הארור הזה למה?! כוס אימא שלך! הייתי עם דמעות בעיניים כל הנסיעה.
אני נכנס לבית חולים לטיפול נמרץ והלב שלי נופל לרצפה. אני רואה את כל החברה שלנו דרור, נעים ואבי עומדים לחוצים, אני מגיע אליהם ורואה את יוני יושב על הכיסא עם פנים ריקות ועניים אדומות, דרור מנסה לנחם אותו והוא לא מגיב. כמו פסל הוא יושב שם בוהה וכמעט לא נושם. אף אחד לא הכין אותנו דבר הזה.
"מה קרה?" שאלתי את אבי והוא לקח אותי לצד והסביר לי את הסיטואציה.
אתמול בשיחה בניהם בגלל הגשם הכבד נופר התהפכה עם האוטו לתוך תעלה, מצבה אנוש וכרגע מנסים להציל את חייה. לפתע יוני מדבר, מילה ראשונה שאמר מאז שאבי הגיע לפני 7 שעות.
"זה באשמתי, לא הייתי צריך להתקשר אליה, היא הייתה צריכה להיות מרוכזת בזמן נהיגה ואני חשבתי רק על עצמי ועל המשמרת המזדיינת שלי"
"אחי זה לא נכון" דרור מנסה לדבר איתו.
"זה נכון, אם היא הייתה מרוכזת בכביש היא לא הייתה מחליקה על הכביש, זה אני"
איך תוכל לנחם בן אדם ככה איך? חיבקנו אותו ואחרי זה הגיעו ההורים של נופר וחברים שלה ששמעו על כך, הם ראו את המצב שלו ובזה הרגע המחשבה שלהם השתנתה לגביו, הם ראו איך הוא כל כך אוהב אותה שהוא לא יכל לדבר והרגשות האשמה שלו רק חילחלו בהם, אימא של נופר הגיעה אליו וחיבקה אותו ואמרה לו שהכל יהיה בסדר והיא מכירה את בתה ושהיא לא פראיירית.

48 השעות הכי מותחות של חיי נגמרו כאשר הוציאה אותה על העגלה, היא נשמה אבל לא הגיבה, הרופא הסביר לנו יותר מאוחר שהם הצליחו לייצב אותה ושהיא בקומה ולא יודע אם היא תתעורר, הרופא אף הציע לנתק אותה מהמכשירים כי מוחה נפגע בגלל חוסר חמצן, אבל יוני לא היה מוכן לשמוע, רק בקולו ניתן היה להבין שאם היה יכול היה מוריד את ראשו של הרופא על ההצעה הזאת.
מהרגע הכניסו אותה לחדר אשפוז 205 יוני לא עזב אותה לרגע, הוא עזב את הלימודים, הפעמים היחידות שהוא היה הולך היו רק להתקלח ולעבודה כי בכל זאת יש חשבונות לשלם, אבל גם עם העבודה הוא הגיע להסכמה אחרי שסיפר למנהל שלו את המקרה, שאם אם אין לו האזעקות הוא יכול ללכת לשבת בחדר האשפוז 205 כדי לא לפספס את הרגע שהיא תעורר.
ביקרנו אותו כל יום חבר אחד בתורים, כל פעם היינו מביאים לו אוכל וגם ההורים שלו וחברים שלה היו מגיעים מידי פעם. אחרי חודש לא היה להם ספקות שהוא באמת ראוי לה והיא ברת המזל.

הוא התחיל לקרוא בספרים כדי להעביר את הזמן ובלילה לא היה מרעיש כי הוא מפחד שזה יפריע לה להתעורר.
3 חודשים ארוכים הבחור שלנו ישן ליד מיטתה של אהובתו ולא הסכים לעזוב.
ביום ראשון בבוקר 3 חודשים אחרי התאונה הגיע היום המיוחל, הגעתי אל 205 להביא לו אוכל, הבחור כבר רזה 11 קילו בגלל שלא אכל כמו שצריך.
הגעתי והוא החזיק את ידה כמו שהוא עשה כל בוקר ב8:00, כי זאת השעה שהיא הייתה מתעוררת ללימודים במשך כל השבוע, הוא ציפה שהגוף שלה כבר התרגל לשעה הזאת ויקום טבעי דווקא אז, והוא צדק המנייק הזה.
הוא קם לעברי לקחת את האוכל ובא לעזוב את היד ופתע הוא הרגיש מישהו לוחץ על ידו וזאת הייתה נופר עם עיניים פקוחות וקורנות, השמש של הבוקר האירה את פניה ביופי של אלה, יוני זרק את האוכל במקום "נופר!, מאמי שלי" הוא בכה כמו ילד והיא לא הבינה מה קורה, היה הייתה חלשה. אני יצאתי מההלם מהר מאוד וקראתי לאחות שתגיע "היא התעוררה" צעקתי בקול רם, האחות הגיעה במהרה ורופא שניות אחריה הם בדקו אותה והסבירו לה את מה שהתרחש 3 חודשים לפני, הוא הסתכל מהצד וכולו להוט ומתרגש הוא רוצה לקפוץ עליה כמו ילד לפני מתקן בכיפצובה, הוא רוצה לנשק לחבק ולספר לה מה עבר עליו בכל החודשים האחרונים.

היא התסכלה עליו ובמבטה אפשר לראות שהיא בחרה בו שיהיה המגן שלה, הצמוד שלה, האביר שלה, ובעלה לעתיד, מבט כזה צריכים לראות כדי להבין.
הרופאים סיימו את הבדיקות ואמרו לו שכרגע היא מתאוששת והם צריכים לעשות בדיקות חוזרות הכל נראה נורמלי ושהיא החלימה במלואה.
יוני היה מאושר הוא חיבק את הרופא המופתע מאוד ולא ידע את נפשו מאושר, התקשרתי לכל החברה כדי שיגיעו ויברכו, יוני התקשר אל הוריה והם הגיעו בטיסה לבית החולים וכך גם חברותיה.
הם סיפרו לה על המגן שלה שלא עזב את חדרה, ולא הסכים לרגע עם הרופא כשאמר לו שאין לה כנראה סיכוי, הם תיארו לה את פניו כשהוא היה בבית החולים והיא הגיבה במשפט "אמרתי לכם" פשוט וקל איזו בחורה.
אחרי שכולם עזבו ונופר הלכה לישון, יוני ביקש ממני להישאר להשגיח עליה ושהוא יחזור עוד שעה ככה, שאלתי אותו לאיפה הוא הולך והוא אמר ל משהו חשוב. הוא חזר אחרי שעה הוא הביא קופסא אדומה בתוכה הייתה טבעת שקנה בכסף שחסך חודשים.
הוא שם לה על השידה שליד המיטה כך כשהיא תתעורר היא תראה את הטבעת מול הפנים, הוא התיישב וחיכה שהיא תתעורר כדי שהוא יוכל לעשות זאת כמו בסרטים, אבל לפתע הוא נזכר שהוא לא התקלח כבר שבוע והבגדים שלו נראית כמו שקית אשפה אז הוא החליט ללכת להתקלח ולהתלבש בהתאם לגודל המעמד, הוא הלך לחנות חליפות וקנה את החליפה הכי יפה שמצא, הוא רצה להיראות דוגמן בשבילה.
הוא הגיע לבית החולים ונכנס למחלקה שהיא נמצאה ולחדר 205, ואז הוא רואה את מיטתה ריקה ואת הטבעת בשידה ליד שאף אחד לא נגע בה, הוא קורא לאחות.

"יוני, היה מצב חירום עם נופר", פניו החווירו בשנייה כששמע זאת מפי האחות. הוא רץ לטיפול נמרץ שם הוא חיכה מחוץ למחלקה מחכה לתשובה מפי הרופא, אשתו לעתיד נמצאת במצב קשה ואין שום דבר שהוא יכול לעשות, יוני מרגיש חסר אונים.
מסכנה נופר, עד שיצאה מהתאונה קריש דם חסם לה את אחד העורקים וגרם לה להתקף לב, היא הייתה בת 25 במותה ורווקה.
יוני התמוטט באותה שניה, ידענו את זה אחרי 4 שעות כאשר חברים של נופר התקשרו אלינו כדי לעזור לנו לפנות את החבר שלנו שלא רצה לעזוב את גופתה הקרה.
הוא קרס, לא היה מוכן לדבר עם אף אחד, בהלווייתה הוא הביא את הטבעת שקנה ושם לה את הטבעת על האצבע שלה, הוא ידע שהיא הייתה מסכימה לזה.
אחרי הלוויה הוא הסתגר בביתו והתפטר מעבודתו, היה לו קשה לנשום, גם כשבאנו הוא לא היה מדבר, הוא הפסיק לעשן מאז התאונה שלה כי היא לא אהבה את זה, הוא ישב בחצר של יחידת הדיור ורק הסתכל על הגן שעשועים בנמצא מעבר לגדר, הוא ראה את הילדים ובהה בהם ויחד עם זקנו שאותו לא גילח זה היה חשוד שאדם ככה הסתכל על ילדים זרים.
פעם אחד בישיבה איתי בבוקר הערתי לו על זה "אחי תפסיק להסתכל על הילדים, אנשים יחשבו שאתה פדופיל" תשובתו השתיקה אותי לעד בנושא הזה. "אתה רואה את הילד הזה שעל המגלשה?" הוא אמר עניתי לו בחיוב "ילד כזה היה צריך להיות לנו, עם העיניים הירוקות שלה והתנועות מגושמות שלי". לא יכולתי יותר להבין מה עובר בראש של הילד, הוא היה שבר כלי, כל חבר שבא לבקר חזר עם דמעות ועם שאלות לגביי חייו.
אני כבר הפסקתי לבקר אותו כי לא הייתי מסוגל, זה היה קשה, מה תוכל לומר לבן אדם שאיבד את כל מה שהיה יקר לו.

עבר כבר חודש מאז הפעם האחרונה שראיתי את יוני, קמתי בבוקר וגלגלתי לעצמי סיגריה על המרפסת שלי שצופה לרחוב הסואן באשקלון, לצד הנס קפה של הבוקר ומשמע הקללות ברחוב לא חשבתי על יוני בכלל. הפלאפון מצלצל ופתאום שיחה מיוני, הוא לא התקשר לאף אחד ובקושי ענה לפלאפון, כנראה שהוא רוצה לדעת למה לא הגעתי אליו, מה אני יגיד לו?
"יוני?"
"כן אחי, מה המצב?"
"מעולה מה איתך אחי?"
"תגיד יש לך את התיק שנסעת איתו לדרום אמריקה לפני 4 שנים, הקיטבג אני מתכוון אתה יודע למה אני מתכוון"
"כן אחי אבל מה קרה הכל בסדר?"
"סבבה אני יגיע אלייך עוד 5 דקות תוריד לי אותו סבבה"
"טוב אחי אבל תקשיב......"

השיחה התנתקה, אני לא יודע מה קרה פתאום רצתי לחדר שלי לקחת את התיק המאובק והישן הזה, כמה דברים הייתי צריך להזיז כדי למצוא אותו אבל מצאתי סוף סוף.
אני יורד למטה ורואה את יוני ברכב עמוס בבגדים כנראה שהוא התפנה כבר מהדירה אולי הוא צריך מקום לישון או שהוא עובר דירה אבל אני מבין עכשיו למה הוא צריך את התיק.
"מה קורה הכל בסדר אחי?" שאלתי אותו
"הכל סבבה, שים את התיק בבגז' אחי אני ממהר"
"חכה שניה אחי מה קורה אתך" אמרתי בזמן ששמתי את התיק במקומו
"הכל בסדר אחי אני אדבר אתך" הוא סיים את השיחה ונסע.
"אה אחי...." הוא העצר את הרכב לפני שהוא נסע "תודה על הכל אני תמיד יעריך את זה"
הסתכלתי עליו ובהרגשה שלי הייתה לי שזאת הפעם האחרונה שאני יראה אותו "על לא דבר אחי"
שעתיים אחרי זה אימא שלו מתקשר אליי ושואלת אותי איפה יוני. אני אומר לה שהוא היה אצלי לפני כמה שעות ולקח תיק, היא סיפרה לי שהוא השאיר לה מכתב פרידה.
פחדנו כולנו שיוני איבד את הטעם לחיים אבל זה עדיין לא מסביר את הקיטבג, כל החברים ישבנו וחיכינו, התקשרנו אליו והפלאפון לא עונה, אחר כך הוא היה מנותק כבר והחששות רק גברו.
24 שעות עברו, כל מי שהכיר את יוני טוב בתקווה שנימצא אותו בריא ושלם. משטרה אמרה שרק אחרי 48 שעות מכריזים על נעדר ולכן חיפשנו אותו בעצמנו בכל פאב שהוא אהב להיות כל חבר ללימודים שלו אבל רק במקום אחד לא חשבנו לבדוק.
בלילה בחצות, 36 שעות מאז הפעם האחרונה שראיתי את יוני כל החברים שיושבים בבית חושבים ודואגים, הראש לנו היה למטה ואני אוכל את עצמי למה לא התעקשתי לדבר איתו בפעם האחרונה אולי הייתי מצליח לשכנע אותו.

לקחתי את הפלאפון בשביל להעביר את הזמן, מאקו וויקיפדיה הם בגדר עדיפות, אני אוהב לקרוא, אחרי שאני מסיים לקרוא כל דבר אפשרי אני מקבל התרעה מהפייסבוק, נדיר בתחשב שאני לא פייסבוקן כזה גדול ואז אני רואה "יוני חלאווני תייג אותך ועוד 5 חברים בתמונה" ליבי נפל, לפתע דרור, אבי, נעים, יותם ועומרי כולם בבת אחת מקבלים את אותה התרעה וכולם בפנים של הלם, יוני חי!!!!. כולנו קפצנו משמחה מחבקים אחד את השני ודרור אפילו בכה, הילד בריא ושלם,
הסתכלנו על איזו תמונה הילד תייג אותנו. סלפי עם חיוך קטן על פסגת מאצ'ו פיצ'ו בפרו, הוא מחייך ובלי זקן בכלל, למעלה הוא רשם, "איתי בלב את תמיד וחברים אתכם אני אוהב, תודה לכם"

הרגשנו את ההקלה שסוף סוף הילד שלנו מצא את המקום שלו, מאז כבר שנה לא שמעתי על יוני אבל אני יודע שהוא מאושר איפה שהוא, אולי הוא חושב על נופר או לא. אולי הוא כבר מצא מישהי חדשה או שהוא החליט להתנזר בשבילה לכו תדעו. אנחנו מקווים שהוא לא יחזור תאמת כי פה היא תמיד תעלה לו בראש והיא לא אחת ששוכחים.

[donliraz1]

חתיכת סיפור, אני שמח בשביל יוני