להתעורר-ברוחניות וגשמיות
בס"ד
מאת: הרב שלום ארוש
סיפורי מעשיות
מעשה א – מאבידת בת מלך – המשך
מאבידת בת מלך – הסיפור המלא
...וְהָיָה רוֹאֶה אִילָן, וְעָלָיו גְּדֵלִים תַּפּוּחִים נָאִים מְאד וְהָיָה מִתְאַוֶּה לְעֵינָיו מְאד, וְעָמַד וְאָכַל מִשָּׁם, וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה...
את המאמר הקודם הקדשנו רובו ככולו לעניין שמירת העיניים, כי הנפילה של המשנה למלך התחילה בעיניים, שהלך אחר עיניו וראה אילן ועליו גדלים תפוחים נאים וכו', ורק מתוך כך נכשל ועבר על דברי בת המלך שציותה עליו לצום, והתוצאה של אכילה זו היתה שהמשנה למלך נפל לשינה רוחנית.
את חלק המעשה הזה נפרש על פי תורה ס' בליקוטי מוהר"ן, שהיא פירוש על מעשה א' שאנו עוסקים בו, ושם מדבר רבינו בין היתר על כך שיש בני אדם שנופלים לשינה בעקבות אכילה שלא כראוי, וכך היא לשון רבינו שם:
"...כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם, וְאַף שֶׁנִּדְמֶה לְהָעוֹלָם שֶׁהֵם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם, וְעוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, אַף עַל פִּי כֵן כָּל עֲבוֹדָתָם אֵין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת מֵהֶם כִּי נִשְׁאָר כָּל עֲבוֹדָתָם לְמַטָּה, וְאֵין יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְעַלּוֹת לְמַעְלָה.
כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ז): "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בָּעָלֶיהָ", וּכְשֶׁהָעֲבוֹדָה הִיא עִם שֵׂכֶל, מְשִׂימִין בָּהּ חִיּוּת שֶׁתּוּכַל לְהִתְעַלּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לִבְחִינַת מוחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת שֵׁנָה, אֵין יָכוֹל לְהִתְעַלּוֹת לְמַעְלָה...
וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ לִבְחִינַת שֵׁנָה, עַל יְדֵי תַּאֲווֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים וְיֵשׁ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְיָפִים, רַק שֶׁנְּפִילָתָם הוּא עַל יְדֵי אֲכִילָה. כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאוֹכֵל הָאָדָם מַאֲכָל שֶׁלּא נִתְבָּרֵר עֲדַיִן לְמַאֲכַל אָדָם, עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל מחוֹ לִבְחִינַת שֵׁנָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת, יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁמַּרְבִּים שֵׁנָה, וְיֵשׁ שֶׁמְּמַעֲטִים שֵׁנָה כְּמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת, יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁלּא נִתְבָּרְרוּ, שֶׁמַּפִּילִין לִבְחִינוֹת שֵׁנָה..."
וְהָיָה יָשֵׁן זְמַן מְרֻבֶּה מְאד וְהָיָה הַמְשָׁרֵת מְנַעֵר אוֹתוֹ, וְלא הָיָה נֵעוֹר כְּלָל...
צריכים לדעת, שאדם שאין לו שום התעוררות מעצמו, לא יועיל לו כלום להתעורר מהשינה, לכן כמה שניסה המשרת לעוררו ולנערו משנתו - הוא לא הצליח. כי הבחירה תמיד חופשית ועיקר הבחירה היא מה שמתעורר על כל פנים קצת מעצמו לבקש את האמת.
אם לא תהיה לו לאדם איזו התעוררות – לפחות קצת – אזי לא יועיל לו שום דבר לעוררו משנתו – לא מה שמקורב לצדיקים, ולא מה שלומד תורה, ולא מה שעושה מצוות – ואפילו סיפורי המעשיות המיועדים לעורר את האדם משנתו לא יועילו לו, כי גם הם אינם מועילים אלא לזה שעל כל פנים מתעורר קצת מעצמו, כמו שמובא בתורה הנ"ל:
"...וְצָרִיךְ לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרְרוֹ כִּי אִם כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ, כִּי צָרִיךְ אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא..."
אַחַר-כָּךְ הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְשָׁאַל לְהַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?...
רק כאשר האדם מתעורר מעצמו, שפירושו שהוא מתחיל לשאול שאלות על החיים: מהי התכלית שלי? מדוע אני מרגיש חסרון כל הזמן? מדוע אין לי סיפוק ואושר? האם בשביל הבלים אלו אני חי? וכדומה, רק אז אפשר לעזור לו להתעורר הלאה ולקרב אותו אל התכלית שלו. לכן מביא רבינו במעשה, שכאשר המשנה למלך הקיץ משנתו זה התבטא בכך שהוא שאל מיד: היכן אני בעולם?
וְסִפֵּר לוֹ הַמַּעֲשֶׂה...
אחרי שלמשנה למלך היתה איזו התעוררות מעצמו, מה שנקרא בלשון הקבלה: "אתערותא דלתתא", אז סיפר לו המשרת 'מעשה'. היינו שסיפר לו המשרת סיפורי מעשיות משנים קדמוניות בשביל לעזור לו להמשיך את ההתעוררות שלו, כי לולא זאת הוא עלול ליפול לשינה עוד יותר, כמובא בתורה הנ"ל: "רַק כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ, אִם לא הָיוּ מְעוֹרְרִין אוֹתוֹ הָיָה נִשְׁאָר יָשֵׁן יוֹתֵר, עַל כֵּן צָרִיךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר, לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּפָנָיו שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה".
כאשר אדם נופל לשינה רוחנית, שפירושה, שהוא מאבד קשר עם התכלית – עם האמונה, אזי צריכים לעוררו על ידי סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. ידוע, שלפני שהתחיל רבינו הקדוש לספר סיפורי מעשיות, אמר לאנשיו: עתה אתחיל לספר מעשיות. וכוונתו היתה, שמחמת שהוא רואה שאין מועיל להם כל התורות שאומר לפניהם, אין לו ברירה אלא לספר להם מעשיות, אולי יועיל להם להתעורר מן השינה. כי בתיבות של הסיפורים הפשוטים הללו, מלובשים סתרי התורה הגבוהים ביותר, עד כדי כך שצדיקים הבקיאים בתורת הקבלה העידו שבכל דף שבסיפורי מעשיות נרמזים כמה וכמה דפים מספר "עץ החיים".
רבינו מבאר שכאשר אדם נופל לשינה הוא מאבד את הפנים שלו, את צלם האלוקים שלו. כי כשאדם נופל לשינה, דהיינו שנופל מן האמונה, אזי הוא נופל מכל השבעים פנים של התורה, כי האמונה היא עיקר השכל והחכמה שבכלליות התורה. לכן כשנופל משבעים פנים של התורה הוא מאבד פניו שהם צלם האלוקים שלו, כי החכמה נקראת פנים, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו", כי החכמה צריכה להאיר בפניו, ואם אין החכמה מאירה בפניו אין אלו פניו כלל, ולכן כאשר רוצים לעוררו צריכים להראות לו את פניו, דהיינו את אור התורה שהיא האמונה, אלא שצריכים להלביש לו את אור התורה בסיפורי מעשיות שהם לכאורה דברי חולין, כמובא בתורה הנ"ל:
"וּכְשֶׁרוֹצִין לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, וּלְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ, צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ אֶת הַפָּנִים בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת..."
רבינו מסביר שם מדוע מעוררים את האדם דווקא על ידי סיפורי מעשיות ולא בדברי תורה ממש:
"וּצְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ אֶת הַפָּנִים דַּוְקָא, מֵחֲמַת שְׁלֹשָׁה טְעָמִים:
א. כִּי כְּמוֹ שֶׁמְּרַפְּאִין אֶת הָעִוֵּר, צְרִיכִין לְסָגְרוֹ, שֶׁלּא יִרְאֶה אֶת הָאוֹר פִּתְאם וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם לוֹ אֶת הָאוֹר, כְּדֵי שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ מַה שֶּׁיִּרְאֶה פִּתְאם, כְּמוֹ כֵן לָזֶה שֶׁהָיָה בְּשֵׁנָה וּבְחֹשֶׁךְ זְמַן רַב, כְּשֶׁרוֹצִין לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו וּלְעוֹרְרוֹ, צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ אֶת הַפָּנִים בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, כְּדֵי שֶׁלּא יַזִּיק לוֹ פִּתְאם הָאוֹר וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים י"ז): "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ", 'צֶדֶק', הוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת (אִיּוֹב כ"ט): "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי" אֲזַי: "אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" כִּי אָז יָכוֹל לִרְאוֹת אַחַר-כָּךְ בְּהָקִיץ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּקִיצִין וּמְעוֹרְרִין אוֹתוֹ מֵהַשֵּׁנָה, כִּי לא יַזִּיק לוֹ הָאוֹר פִּתְאם כַּנַּ"ל.
ב. כִּי צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ, כְּדֵי שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ הַחִיצוֹנִים בּוֹ. פירוש: אם יקרבו אותו על ידי תורה ממש, אזי הכוחות של החיצוניים שדבוקים בו, יתאחזו בתורה ויקבלו כוח גדול.
ג. כִּי הַחִיצוֹנִים הָאוֹחֲזִין בּוֹ, לא יַנִּיחוּ אוֹתוֹ לָצֵאת עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת פָּנָיו, כְּדֵי לְשַׁנּוֹתוֹ, שֶׁלּא יִהְיוּ מַכִּירִין בּוֹ, בִּבְחִינַת (אִיּוֹב י"ד): "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ". פירוש: מאחר ואותו אדם היה עד עכשיו בשליטת החיצוניים, ואותם החיצונים אינם רוצים שהוא יתקרב לתורה ויצא מתחת ידם, לכן אסור שירגישו שהוא מתקרב לתורה, כי אם יראו שהוא רוצה להתקרב לתורה אזי הם יתגברו עליו בהתגברות גדולה ולא יניחו אותו לצאת מתחת ידם.
לכן מספרים לו מעשיה שלכאורה אין לה שום קשר עם התורה ואותם חיצונים אינם מבינים שהוא עומד לצאת מתחת ידם ואומרים לעצמם: שישמע סיפורי מעשיות, סיפורי סבתא, מה אכפת לנו? ולמעשה בתוך התיבות של המעשיות מלובש אור עצום שהוא גבוה הרבה מכל התורה כולה, ואור זה מעורר את האדם לתשובה והוא חומק ובורח משליטת החיצונים וחוזר בתשובה.
השם יתברך יעזור שנזכה לעסוק הרבה בסיפורי מעשיות של רבינו נחמן ונזכה להתעורר מן השינה בגשמיות וברוחניות ונזכה לגאולה שלמה בקרוב אמן ואמן.
תהנו...!
ציטוט ההודעה
בובית יש רק אחת 
