[קונה] עבודה בספרות, על ספר

[Mr.OReN]

אני קונה עבודה בסיפרות.
סיכום על ספר שיכיל בתוכו :

-תוכן
- דמויות
תוכן ענינים
- משוב
-הדמויות בספר
- הדמות שהכי הזדהתי איתה

תציעו נק'!!

חייב את זה דחוף

[HLH]

העבד - רקע היסטורי


הסיפור "העבד" מתרחש במאה ה17-, על רבגוניות שבתקופה זו נספר לדל הלן.

במאה ה17- התרחש מרד של הקוזקים והאיכרים שבראשו עמד זינובי בוהדן חמלינצקי.

הוא היה בנו של פקיד זוטר ובעל אחוזה, שהשתייך לאצולה .

בשנת 1620 השתתף עם אביו במסע נגד הטורקים ובמשך שנתיים חי בשבי עד ששולם כופר בעדו, אביו נהרג באותו מסע.

חמלניצקי הטיף נגד השלטון הפולני באוקראינה, לאחר שהיה סופר צבא הקוזקים במרד האוקראינים שבשנת 1637.

הקוזקים המשיכו במרדם והשמידו את הצבא הפולני.

הקוזקים זכו בכל אוקראינה שממזרח לדניפר וגם בשחטים גדלים ממערבו.

האיכרים התנפלו על אחוזת האצילים ובכל מקום שכבשו הם בזזו וטבחו בתושבים.

חמלניצקי תמך בבחירת מלך פולין בתמורה להבטחה לשפר את מעמד הקוזקים בפולין.

כשחזר חמלניצקי הוא הוכרז כגיבור לאומי וכמשחרר העם האוקראיני.

ב- 1651 חודשה המלחמה נגד הפולנים מבלי שהשלטון הטורקי נתן לחמלניצקי עזרה שעמו כרת ברית.

הטטרים שהיו חלק מהקוזקים נטשו אותם ולקחו עמם את חמלניצקי כך שהקוזקים נותרו ללא מנהיג ובשל כך הושמדו כמעט כליל בקרב ברסטצ‘קו,

לאחר קרב זה הורשו האצילים והיהודים לחזור לשטחיהם.

חמלניצקי ראה שהוא לא יכול לנצח לבדו את הפולנים ולכן הוא נעזר בחסותו של הצאר הרוסי.

הפולנים החריבו חלקים מאוקראינה, וחמלניצקי ניסה לגבש ברית צבאית עם השוודים ועם נסיך טרנסילבניה.

הוא מת בעוד מועד ניתוק הקשר עם הרוסים.

שאיפתו הגדולה של חמלניצקי הייתה האוטונומיה לאוקראינה תחת חסותה של מעצמה גדולה כגון: פולין, טורקיה ושבדיה.

כיום חמלניצקי נחשב כגיבור לאומי.

הטבח שנערך בשנים אלו פגע בכל אלה שאינם אורתודוקסים ובמיוחד ביהודים.

כתוצאה ממרד הקוזקים אויבות של פולין החלו להילחם נגדה ביניהן שבדיה ורוסיה, השבדים היו אכזרים וזה עורר התנגדות עממית בעלת אופי פרטיזני בנהגת סטפן צ‘רניצקי.

בקרב על מנזר יאסנה גורה נולד פולחן דיוקנה של האם הקדושה, ונתן ציביון דתי קתולי למלחמה בשבדים הפרוטסטנטים זה גרם להגברת הקנאות הדתית ויוסר סובלנות, והראקציה הקתולית גרמה לגירוש האריאנים. ( "הנס" הדתי, שהציל את פולין, הוא שהפך את אדם ותרזה פיליצקי ב"העבד קנאים קטולים.)

צ‘רניצקי גבר על השבדים. מלך פולין, יאן קז‘מיז‘, חזר, ופולין לא שקעה ב"מבול" כפי שקראו הפולנים לתקופה זו.

בתקופת ה"מבול" פולין חדלה מלהיות אסם התבואה של אירופה, המסחר הצטמצם וערך המטבע ירד.

לפני תקופה קשה זו יהודי פולין סיגסגו והיה שיתוף פעולה בינם לבין האצולה הפולנית.

היהודים עבדו בחסות האצולה וכך נוספו לקהילות חוכרים ורוכלים יהודים.

חכירת משק האחוזות היה בידי היהודים היה נפוץ בכל מקום, שבו הייתה האצולה מעונינת במנהל תקין ובהכנסה מרובה מבלי לשבת בו ובלא שנאלץ לחקות למזומנים.

בערים הותיקות הייתה שנאה רבה נגד היהודים ולכן הוגדרה פולין כגן עדן לכופרים בקתוליות וליהודים.

ליהודים הייתה תחושת חופש למרות עבודות הכפייה באחוזות ולעתים היה להם אף כוח שיפוט, כוח להטיל קנסות ואף להטיל עונש מוות לכל מי שלא שומע להם.



על רקע זה של סיגסוג פרצו פרעות קשות, עיקרן של פרעות אלו היו בחודשים מאי עד נובמבר 1648.(עמ 50..."פורעי חמלינצקי ...השאירו שריד ופליט?...").

מעד עם תחילת המרד חרבו הקהילות ממזרח לדניפר.(ע"מ 69 ...בית הכנסת,בית המדרש...אפילו המצוות בבית העלמין נעקרו בידי הרוצחים"...).

יהודים שלא הצליחו לברוח וליסוג למערב כחלק מצבא פולין הומתו במגוון שיטות וחלקם אף המרו דתם.

רבים נמכרו לעבדות על ידי הטטרים, בקיץ התפשטו הרדיפות למערב דפטיר וכל היהודים שלא נרצחו התרכזו בערים בצורות שנתפסו גם כן והיהודים נטבחו בתוכם.(ע"מ 15 ..."סיפרת לי ששחטו את כולם"...)

בעיר לבוב השתתפו יהודים בהגנה באופן פעיל ונתנו חלק ניכר מן הכופר שהביא להסרת המצור מהעיר ולבריחת רובם אל מעבר לנהר הוויסלה (מוזכר בספר...ע"מ 194 ...."יעקוב ראה מרחוק את החולות שלחוף הוויסלה...").

100,000 יהודים מתו באותם פוגרומים של חמלניצקי.

לאחר מכן הונהגו איסורים ותקנות מיוחדים, התקנות קבעו איסורים של שירה, אכילה גסה, בגדי פאר ותכשיטים, תקנות אחרות נקבעו שמטרתם הייתה למנוע התרבות של בני הקוזקים מנשים יהודיות שנאנסו.(ע"מ 33 ..."גזר דין מוות צפוי ...המקבל עליו את דת היהודים...").

בשנת 1654 היו פרעות חדשות ,אלה היו בשיתוף של המוסקביים והקוזקים, האכזריות של אנשי מוסקבה לא נפל מזו של האיכרים.(ע"מ 98 ימי הפורענות לא חדלו...שוב נשחטו יהודים...המוקבאים ממזרח ...")

אך עם זאת קהילת מערב אוקראינה לא פסקה מלהתקיים, היהודים חזרו לשטחי מגוריהם(ע"מ84... השחיטות והגזרות לא הצליחו להוציא את המסחר מידי היהודים"...) ולמרות הפרעות הייתה במאות ה19- וה18- התיישבות צפופה באותם אזורים ממש.(ע"מ 74 ... נשים שנשבו לקוזקים הובלו לערבה ונשאו שם...חזרו לבתיהן...").

רישומים של הפרעות ניקראים בספרות העברית הן בשירה והן בפרוזה, ביצירות כמו "קידוש השם" לשלום האש, הוא הבלדה "בת הרב"של טשרניחובסקי.

הנושא תופס מקום נכבד בספרות העממית באותה תקופה.

חילוקי דעות עלו בין חוקרים על השאלה עד כמה גרמו הגזרות האלו להתפתחות הכת המשיחית של שבתאי צבי.



חוסר בטחון של קהילות יהודיות בארצות הגולה עוררו תקווה משיחית.

הלך המחשבה היהודית קבע כי לפני בא המשיח יבואו יסוריםעל העם, פרעות חמלינצקי גרמו למחשבות אלו .

בצפת התחוללה התחדשות רוחנית שגרסה תחת התפיסה המיסטית של האר"י שישנו קשר מיסטי בין קיום מצוות התורה ובבואו המזורז של המשיח.(ע"מ...אך קיימת בצפת סוכת שלום ...חייבים יהודי העולם לעזור ...").

בכל מקום פזורים ניצוצות אלוהיים השבויים בידי "הקליפה"(כוח הרע ) וחייבים להיגאל משם על ידי פעולות משיחיות של העם המכונות "התיקון".

המשיח יבוא כשה"תיקון"יגמר .(ע"מ 10 ..."והאר"י ושאר המקובלים..הקליפות..").

תורת האר"י טענה שהגאולה קרובה ותהליך התיקון כמעט הושלם.

שבתאי צבי נולד באזמיר 1626 אביו התעשר כסוכנם של סוחרים אנגליים והולנדים

בעיר, ושבתאי קיבל חינוך יהודי מסורתי.

כבר בצעירותו למד קבלה ,בגיל 16 גילה סימני מחלת נפש בשם "מאניה-דיפרסיה",

מצב זה של שבתאי תואר בפי תלמידיו כ"הארה",בתקופה זו ביצע טקסים משונים

ולאחר מכן נאבק בשדים שתקפוהו.

לאחר פרעות החמלינצקי הגדיר עצמו שבתאי כמשיח, בשנים אלו התייחסו אליו כמטורף ולא התרשמו ממנו במיוחד, שבתאי התחתן פעמיים בין השנים 1650 ל1646- הוא נאלץ להתגרש כיוון שסירב לקיים יחסי מין עם נשותיו.

לשבתאי לא היו חסידים אבל היו לו חברים שמצאה חן בעינם הופעתו הנעימה והכשרון המוסיקלי שלו.

שבתאי נדד ביוון ובתראקיה מספר שנים.

ב1658- הוא בילה תשעה חודשים בקושטא, והתיידד עם המקובל דויד האביליו.

שם עברו עליו תקופות אקסטזה והוא הכריז על ביטול המצוות, דבר זה גרם לגרושו מהעיר שגרם לו לדיכאון עמוק.

ב 1662- הוא עלה לירושלים ושם נחשב לדמות מיוחדת בעיר משום שלא עשה דברים משוגעים.

ב1664- שבתאי התחתן עם פרוצה בשם שרה.

השינוי הגדול בחייו של שבתאי היה כאשר נודע לו שבעזה הופיע איש ה‘ בשם נתן העזתי, שבתאי הלך לעזה לפגוש את נתן וכשנתן פגש אותו הוא התלהב משבתאי והכריז בפניו שהוא המשיח.

באחת מתקופות ההארה שלו הכריז שבתאי על עצמו כמשיח, רכב על סוס בעזה, ואף מינה לעצמו שליחים שיפיצו שהוא המשיח.

הוא הצליח לשכנע את יהודי עזה שהוא המשיח אבל כמה מרבני ירושלים הלשינו עליו בפני אקאדי של ירושלים אבל שבתאי הצליח להרגיע את רוחו.

שבתאי גורש מירושלים לאחר שהקיף את העיר בסוסו שבע פעמים, בינתיים נתן העזתי שיכנע אנשים רבים ששבתאי צבי הוא המשיח.

שבתאי עזב את ישראל והגיע לאיזמיר בשנת 1665-, בשנה זו נודע גם שמו באירופה.

לאחר כשלושה חודשים שם שבתאי נתקף שוב ב"הארות" שלו ושב לעשות מעשים הנוגדים את ההלכה.

הוא נקב בתאריך מדויק שבו תתרחש הגאולה, וחסידיו פגעו באילו שהתנגדו לו.

אל חסידיו הצטרפו אנשים רבים מכל רחבי אירופה.

ב1666- נאסר שבתאי בים מרמרה והובא אל החוף באזיקים, הוא נכלא בצינוק ולאחר מכן הוא הועבר לאגף נוח יותר ואף הורשה לקבל את פני חסידיו.

בתקופת מאסרו הוא היה במצב רוח טוב והוא המשיך בסגפנתו הרגילה והטיף לתשובה.

עצם העובדה שהוא לא הוצא להורג העידה עליו, בעיני מאמיניו, שהוא המשיח האמיתי.

תוך כדי שהייתו בכלא הוא נתן לחסידיו לאכול בשר וחלב ביחד משום שאמר שאם המשיח עומד לבוא אז לא צריך לקיים את כל המצוות.

מעצרו של שבתאי חיזק את מעמדו והכלא הפך למעין חצר מלכותית שבה שבתאי מטיף בגלוי למשיחיותו.

בספטמבר 1666 הגיע אליו מקובל פולני ששמו נחמיה הכהן, ולאחר ששעה עם שבתאי שלושה ימים הכריז לפתע נחמיה שרצונו להתאסלם והאשים את שבתאי בהסתה למרד.

שלטונות הטורקים שחיפשו סיבה לערער את מעמדו של משיח השקר, הציבו בפני שבתאי שתי אפשרויות להתאסלם או לבחור בגזר דין מוות.

שבתאי שהיה במצב רוח קודר בחר באופציה הנוחה יותר, לאחר שהתאסלם הוא חבש את התרבוש ונקרא בשם עזיז מוחמד אפנדי, הוענק לו תואר כבוד ואף חלק ממלויו התאסלמו אייתו.

חסידי שבתאי התקשו להאמין בהתאסלמותו של המשיח.

הם לא ידעו מה לומר, האם שבתאי היה רמאי או למצוא הסבר אחר למעשהו הנורא והבילתי נתפס.(ע"מ 197 ... "כשחבש שבתאי צבי את התרבוש ונתאסלם,נתלקחה בפיליץ מחלוקת.הקהל הטיל חרם על הכת...")

נתן העזתי הגדיר את האירוע כמסתורין אחד גדול שייפטר בהמשך.

טעונו המרכזי היה שהמרת דתו של שבתאי נועדה לעלות את הניצוצות הקדושים, המתרכזים עתה באסלם, ניצוצות, שרק המשיח בכבודו ובעצמו יכול לגאול.

המשיח חייב לרדת לתחום "הקליפה", כמרגל במחנה האויב, להתבזות ולהיקרא בוגד, בטרם יראה אותו כל העולם בתפארתו.

פרשת שבתאי הפכה לפרדוקס של משיח מומר, דבר והיפוכו, השבתאים המשיכו את פעילותם בגלוי ובנסתר, מאפייניהם היו הפיכת ימי צום לימי חג ובמיקרים מסוימים אף ביטול מצוות, גילוי עריות ומנהגים יוצאי דופן שונים.

בתפוצות נכתבו ספרים רבים ברחבי כל הקהילה היהודית, שבתאי עצמו המשיך לחיות באדריאנאפול וגם בקושטא, הוא ניהל חיים כפולים הוא קיים חלק מהפולחן היהודי והמשיך ללקט מאמינים לאמנותו, שעברו לחוק האיסלאם אותם הגדיר הלוחמים ב"קליפה".

ב1672- נאסר שבתאי וכמעט הוצא להורג בגלל חייו הכפולים עקב הלשנות מצד יהודים ומוסלמים.

בתחילת 1673- הוגלה לאלבניה ולמרות שזכה לחופש יחסי נעלם מתודעת הציבור.

ב1674- מתה אישתו שרה והוא התחתן עם אסתר בת יוסף הפילוסוף שחי בסלוניקי והיה מראשי התומכים בו.

בעשר שנות חייו האחרונות גילה שבתאי צבי לחסידיו את חידושיו בתחום הקבלה, הוא מת במפתיע בשלהי גיל הזהב ובן חמישים היה לבר מינן.

לאחר מותו הפיץ נתן העזתי את הרעיון ששבתאי נבלע באורות העליונים בשמיים

(על אף שהיה זה שקר וכזב).

נתן העזתי עצמו מת ארבע שנים לאחר מות משיחו, בשנת 1680.





מוטיבי כישוף אשר עברו מאוזן לאוזן היו רבים:

דז'ובז'ינה- (ע"מ 23 ...אשת אימים ששערותיה ארוכות...).

פלודינציה- (ע"מ 23 ...עטופה לבן,מגל בידה...).

סקז'וט- (ע"מ 23 ...בעל כנף..שמוצאו מביצה...).

[HLH]

וזה עוד עבודה:
בעל זבוב:
לאורך כל הסיפור בולטת מאד מערכת היחסים בין ראלף לג'ק .

כבר בתחילתו של הסיפור, כאשר שסיירו באי התפתחה בניהם חיבה, אך מהר מאד השתנה המצב והפך להיות מאבק מילולי (לדוגמא: לאחר הטיפוס להר והחיפוש שם אחר המפלצת, ראלף היה הראשון שברח ולכן ג'ק רוצה להחליף מנהיגות ומעלה זאת לשיחה).

לאחר מכן המאבק בנכם הופך למאבק פיסי (לדוגמא: לפני מותו של חזרזיר הם מכים אחד את השני).

לבסוף הם נלחמים על חיים ומוות.

במשך הסיפור יש קנאה בין המנהיג בפועל, לבין המנהיג הרשמי.

כל אחד מהם רוצה להיות מנהיג ולהנהיג בדרך אחרת:
ראלף רוצה לשמור על סדר ומשמעת ועל האופי התרבותי, הוא מאד דואג להצלה שלהם מהאי ולכן החליט על הדלקת אש בראש ההר, ודאג לה מאד.

את ג'ק מעסיק הבשר לאורך כל הסיפור.

כבר בריבם הראשון על ההנהגה בא לידי ביטוי האופי השונה של כל אחד מהם.

הילדים מחליטים לארוך הצבעה שתחליט מי יהיה המנהיג. ג'ק התנגד אך לעומתו ראלף הסכים, בכך אנו רואים את האופי המחושב והדמוקרטי של ראלף.

הילדים בוחרים בראלף למנהיג , בזכות אישיותו העצמאית וקסמו האישי, בניגוד לג'ק שניסה את כוחו בצורה שונה :"עלי להיות המנהיג קרא ג'ק. השחצנות התמימה".

ראלף גם נבחר בזכות צורתו החיצונית המחבבת את הילדים ובגלל אופיו הדמוקרטי



ראלף: הוא הגיבור המרכזי בעלילה וכמעט כל האירועים ותיאורים נמסרים דרך עיניו אן נרשמים כאילו נלקחו מתודעתו. ראלף בן ה12- הוא יתום מאם וגם וגם את אביו, הקצין, לא ראה כבר זמן רב.

ראלף הוא ילד נאה חסון אבל למרות זאת יש לו מעין רכות ורגישות פנימית.

כושר מנהיגותו הטביעי שללו ניכר כבר בתחילתו של הסיפור, כשהוא בולט בקומתו וחזותו משאר הילדים.

ראלף הוא גם ספורטאי טוב וזה עוזר לו בהמשך הסיפור, כאשר הוא בורח מפני האש, והוא מגן על חייו מפני שאר הנערים. לאחר שראלף ניבחר למנהיג מתגלות לנו תכונות נוספות באישיותו:

הוא טוב לב, שקול והגון יש לו כושר דיבור ויכולת נאום.

ראלף לוקח את תפקידו בכובד ראש דואג לכולם ונותן עדיפות לדברים שבאמת חשובים (כמו הצלה ומחסה) על פני משחקים, (כמו לדוגמא כאשר בנו הנערים סוכות, וכאשר החליטו שצריך לעשות את הצרכים רק במקום מסוים ליד המים כדיי שהמים ינקו את האזור).

ראלף דואג ושומר על כולם הוא בעל רעיונות, מנהיג תקנות, סדר ומשמעת, דואג לקטנים ומגרש את הפחד מהם. הוא דואג למציאת מזון מים ודואג להצלתם.

ראלף לומד לאורך הסיפור להעריך את חזרזיר ואף נסמך עליו במנהיגותו, משום שחזרזיר אינטליגנטי ממנו ורואה הרבה דברים אחרת מאשר ראלף, ראלף הוא אדם מציאותי מעשי ונבון, הוא אופטימי בכך שמאמין שיבואו להצילם ומעודד את השאר.

ראלף שומר על הסדר והחוק ומתקן תקנות לשם כך.

הקונכייה למשל, ראלף היה זה שהפכה לסמל בכך שהוא היה הראשון שתק בה ואסף בעזרתה את כולם לאסיפה, ומאז סימלה הקונכייה את הדמוקרטיה בשלטונו של ראלף משום שמי שרצה לדבר יכול היה רק אם הקונכייה בידו.

עם הזמן ראלף צובר ניסיון ע"י עימותים ושיחות עם ילדים אחרים ולומד מה הוא יכול להשיג מכל דבר.

אבל הדמוקרטיה לא עוזרת לו למרות הכל, ולמרות כל ניסיונותיו לא להתפרק רוב הילדים עוברים למחנה של ג’ק וכולם הופכים לפראיים.

ראלף היה נער חולמני מסופר לנו לא פעם, על הזיותיו הוא מתגעגע מאד אל ביתו ואל הוריו. הוא טיפוס ביתי וכאן בעצם מתגלות חולשתיו.

הוא זקוק להוריו ויתכן שזוהי הסיבה שהוא מנסה על האי לחיות אותם ראלף הוא דמות חזקה, בטוחה ועקבית כמו שכבר אמרנו. הייתה בו מין ייחודיות , היה לו מזג מתון יותר, פסיבי ורק במקרים קיצוניים הצליח ג'ק להוציאו מכליו ולהרגיז אותו.

בניגוד לאדישות הפראים לאחר מותו של סיימון , הזדעזע ראלף. הוא היה מוטרד מאד והיו לו נקיפות מצפון.

ראלף היה ער למתרחש סביבו והגיב על כל הפגמים שהחברה מסביבו עושה ומקבלת כמובן מאליו.

לו יש ביקורת על כך והוא לא מהסס להביע אותה. לכן הוא גם חוזה את העתיד המר שיתרחש בסופו של דבר.

ראלף ראה בשכל הישר ובהגון הבריא, תכונות נעלות וחשובות ותודות להן הוא לא נהפך להיות פרא, חסר מחשבות כמו שאר הילדים אלה נשאר בו האדם החושב וכן'...

למרות שידע את הסכנה הטמונה התנגדותו לרב הפראי, הסכים לקבל על עצמו את ההגבלות המוסריות שהכתיבו הפראיים כדי לשמור על עקרנותיו. הוא התגבר בסופו של דבר על המשבר שחל בו כתוצאה ממותו של חברו הטוב חזרזיר ומהקרע שבתוך חבורת הנערים.



ג'ק: ג'ק מופיע לראשונה בסיפור בראש נערי המקהלה, שאותם הוא מצעיד בשני טורים כאילו הוא מפקד צבא. הם הלכים בצורה מסודרת עם גלימה וכיפה שחורה ומצייתים לדיברי ג'ק.

ג'ק מהווה את הדמות המנוגדת והוא בעצם מיצג את הדמות הרעה בסיפור.

ג'ק הוא גבוהה עם שיער אדמוני. ג'ק רוצה להיות המנהיג כבר מתחילת הסיפור ולאחר שלא ניבחר ניסה לעשות הכל כדי לערער את מנהיגותו של ראלף ואת החוק והמשמעת לגבי הקונכייה.

ג'ק שחצן חסר אחריות ואגואיסט.

ג'ק רוצה להיחשב כמבוגר ורוצה שיקראו לו בשם משפחתו.

הוא נוהג להעליב את חזרזיר מפני מגבלותיו. הוא חייב לשלוט ולהיות המנהיג בכל מחיר. לג'ק יש כושר הישרדות טוב. ג'ק היה זה שהציע להדליק אש בעזרת משקפיו של חזרזיר, הוא מתנדב לכל המשימות ותמיד בראש חבורת הציידים.

ג'ק היה זה שגרם לפילוג בין הנערים כאשר השמיץ את ראלף על זה שהוא פחדן, ובכך שהוא (ג'ק) עוסק בבשר ומשחקים, שאלו דברים שיותר מושכים ילדים מאשר הצלה ולדאוג כל הזמן שיהיה אש...

ג'ק זכה להיות מנהיג בזכות פילוג זה והוא ביקש אז מכולם לציית לו ולכבד אותו.

"...קורה גדולה על טבור המדשאה וג'ק, צבוע-פנים ועטור-זר, ישב עליה כאליל על כס כבוד. בקרבו נערמו תלי בשר על גבי עלים ירוקים, ופרות אגוזי קוקוס מלאות משקה" (עמוד141-).

לג'ק אין רגשות אשמה על מות סיימון וחזרזיר, אפילו להפך הוא מבסס בעזרת זה את שלטונו.

ג'ק הוא טיפוס מאד שתלתן הוא החלטי ואינו משתף את חבריו בהחלטותיו.

הדבר העיקרי בעיניו זה הבשר והוא אינו מתייחס בכלל לערכה החשוב של האש.

מנהיגותו של ג'ק שונה לגמרי משל ראלף:

ג'ק הרבה יותר תקיף וקשוח. במשך הסיפור ג'ק הופך להיות פרא אדם, הוא מפגין את החיתיות שבו ע"י צייד פולחן, ריקודים וצביעת פנים.

ג'ק מפגין ביטחון עצמי, הוא רוצה להראות אמיץ, הוא נחוש בדעתו והוא לא פחדן.

לג'ק יש נטייה לא להסכים לדברים שכולם הסכימו בדרך דמוקרטית.



לסיכום:

ראלף וג'ק מייצגים סוגי משטרים שונים.

ראלף מיצג את הדמוקרטיה המתינות והראליות:

1. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות.

2. הוא מאפשר לכל החברים להביע דעתם על נושא מסוים

ולאחר מכן להצביע עליו.

3. הוא לא משתמש בכוח לאכיפת מנהיגותו.

4. יודע ליטול יוזמה, אחריות ומנהיגות כאשר צריך



ולעומתו ג'ק המיצג את הדיקטטורה, הקיצוניות והמטאפיזיות:

1. הוא מחליט החלטות לגבי קבוצתו, שלא ע"י התייעצות.

2. הוא משתמש בכוח פיזי כדי לאכוף את מרותו וכדי לעצור מתנגדים.

3. הוא משתמש באמצעים רוחניים, פולחניים, לשם הנהגתו.

[Mr.OReN]

HLH - זה לא מה שביקשתי...

אבל לא משנה כבר...
ידידה שלי שלחה לי את העבודה שלה ושיניתי תמילים...

אפשר לנעול...

[חיליק]

נעול