רוצים להיות מאושרים? אל תתווכחו עם המציאות
קייטי ביירון חלתה בדיכאון. אחרי עשר שנים היא מצאה את הדרך להחלים: שינוי מחשבות. היא היתה פה בארץ, ולימדה את בתיה ברק-ורבין איך עושים את זה
בתיה ברק-ורבין
כשהיתה בת 30 לקתה קייטי ביירון האמריקאית בדיכאון חריף שנמשך 10 שנים. היא הצליחה לחלץ את עצמה מתהומות הייאוש, לאחר שיום אחד התעוררה עם התובנה שלא המציאות היא זאת שגרמה לדיכאון שלה. האמונות והמחשבות אודות אותה מציאות, הבינה פתאום, הם אלה שהטריפו את דעתה.
ביירון קלטה שכדי להיות מאושרת היא צריכה להטיל ספק במחשבות שלה, ולהיפגש עם המציאות כפי שהיא ולא כפי שנרקמה במוחה הקודח.
המחשבות שהטרידו אותה, הן מחשבות שמטרידות רבים מאיתנו: "בעלי צריך לאהוב אותי יותר", או "ילדיי צריכים יותר לכבד אותי". ביירון מעולם לא בדקה אם יש אמת במחשבות אלה, היא שמעה אותן בראשה והאמינה להן.
כשהחלה ביירון לבדוק את אותן הנחות וספקות, היא גילתה דבר פשוט מאוד - האמונה באותם ספקות הטילה בה פחד מוות. אך ברגע שחדלה להאמין במחשבות
אלה, פסקו הסכסוכים הפנימיים והפחד נעלם. התברר לה שהמציאות הרבה פחות נוראית מהמחשבות ספוגות הפחדים שאנחנו מפתחים אודותיה.
היא מצאה שאין טעם להתווכח עם המציאות אלא לקבל ולאהוב את מה שיש. הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר תוחלת, המאבק עם המציאות יוצר בלבול ולא מועיל בכלום. ביירון מעידה על עצמה, שמאז פיתחה את שיטת חקירת המחשבות המכונה "עבודה", היא אוהבת את מה שיש. זה לא מפני שהיא אדם רוחני, אלא מפני שוויכוח עם המציאות, לדבריה, יוצר כאב, תסכול ומתח מיותר.
ארבע השאלות
ביירון נודדת במדינות רבות ומציגה את עבודתה בסדנאות המושכות אליהן אלפי אנשים. בארץ היא הופיעה, זו הפעם השנייה, בשבת האחרונה. יחד איתי הגיעו לסדנה שלה בשפיים ערב רב של אנשים, חלקם שוחרי רוחניות עוטי לבן, פסיכולוגים ומטפלים מאסכולות שונות.
המשתתפים עלו לבמה בזה אחר זה וסיפרו לביירון ולקהל מה מכאיב להם במשפטים ספורים ופשוטים, שהצטמצמו בסופו של דבר למחשבה אחת שטורדת את מנוחתם: "אבי מאוכזב ממני ומתנגד למקצוע בו בחרתי לעסוק", "אמי אף פעם לא התייחסה אליי", "אני כועס על עצמי כי אני תקוע ולא עושה שום דבר משמעותי עם חיי", ועוד.
בשיחה קצרה וממוקדת סייעה ביירון לכל אחד מהם לחקור את מחשבותיו, ולבדוק אם הן אכן אמיתיות. היא עשתה זאת באמצעות 4 שאלות, כשהיא מבקשת מהאנשים לצלול לתוך עצמם ולהשיב עליהן בכנות:
- האם זאת האמת?
- האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת?
- איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזו?
- מי תהיו בלי המחשבה הזאת?
לאחר שהשיבו על השאלות, היא הציבה בפניהם אתגר נוסף; להפוך את היוצרות באותה מחשבה.
אם המחשבה המקורית היא: "אני כועסת על בעלי כי הוא לא מקשיב לי", ההיפוך שלה יכול להיות: "אני כועסת על עצמי כי אני לא מקשיבה לעצמי", או "אני כועסת על בעלי כי אני לא מקשיבה לו". כל אפשרות נבדקת, ואם הצהרה מסוימת נמצאת מתאימה יותר מהמקורית, יש צורך לאושש אותה באמצעות שלוש ראיות מהמציאות.
במהלך חקירה כזו אנשים עשויים לגלות שהם עצמם אינם מקשיבים או שהאמונה הבלתי מבוססת שלהם בתלונתם החוזרת כלפי בני זוגם תוקעת ואוטמת אותם.
להתווכח עם העבר
אישה אחת סיפרה שהיא כועסת על עצמה על כך שלא נאבקה באדם שאנס אותה לפני שנים. היא נשאלה מדוע לא נלחמה בו, והשיבה שפחדה למות מפני שילדיה זקוקים לה. חקירת המחשבות העלתה שאין אמת בהצהרה ש"הילדים זקוקים לנו", המשותפת להורים רבים, ואין גם אמת ודאית בהיפוכה של מחשבה זו. חקירת מחשבות הפחד מפני המוות העלתה שמדובר בעצם בפחד מפני החיים, והמסקנה היתה שבליל מחשבות לא בדוקות שיבשו את חייה ברגשי אשם בלתי מועילים.
הוויכוח עם מציאות העבר משליך על העתיד בעוד שלעבר יש יתרון אחד בולט - הוא עבר לבלי שוב. השיחה עם אישה זו גרמה לי לנוע על כסאי באי שקט. האם ניתן לטפל בטראומת אונס על ידי חקירת מחשבות? האם אין כאן שטחיות משוועת להחריד? הבטחתי לשאול את עצמי את 4 השאלות בהקשר לאמונותיי לגבי נושא זה.
בלעדייך אני חצי בן-אדם
בספרה של ביירון: "אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת?" היא טוענת, שאנו מכלים שעות רבות במחשבות מעיקות על מערכות היחסים הזוגיות שלנו, מחשבות שמסבות לנו כאב רב והופכות את חיינו למלאי מתח. היא מציעה לחקור את המחשבות שלנו על האהבה, כי כל עוד איננו מבינים את המחשבות הללו, אנחנו לא מקיימים יחסים עם בני הזוג שלנו או עם עצמנו.
למשל, לאחר שחווים אהבה נכזבת, המחשבות המציפות אותנו אומרות לנו שנטשו אותנו, שאנחנו נידונים לבדידות ולעולם לא נמצא אהבה דומה. אין שום סיבה להאמין שהמחשבות האלה תואמות את המציאות. בחקירת המחשבות אנחנו שואלים את עצמנו: "האם זאת האמת? האם באמת ננטשנו? האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שבלעדיו אנחנו חצי בן אדם?". אנחנו ממשיכים ובוחנים איזו השפעה יש למחשבה הזו על חיינו הרגשיים והגופניים.
אנחנו מתבוננים בתחושות הרחמים העצמיים, בזעם, וגם בקשיי השינה ובירידה בתיאבון. ואז אנחנו מדמיינים איך היו נראים חיינו לולא האמנו במחשבה הזו. המציאות אינה משתנה, האדם שרצינו באהבתו אינו משיב לנו אהבה, אבל המחשבה שגורמת לנו סבל כה רב היא שאותו אדם צריך לאהוב אותנו כדי שנהיה מאושרים, שכן ללא אהבתו אנחנו לא שלמים. וזו מחשבה לא בדוקה ובלתי מוכחת.
אתם מוזמנים לעשות עבודה עצמית ולבחון את מגוון הבעיות שמתעוררות בקשר הזוגי שלכם באמצעות ארבע השאלות והיפוכי התשובות. פעמים רבות ניתן לזהות ולאתר אי הבנות לאחר החקירה. לפי ביירון, כל עוד אנחנו ממשיכים להאמין למחשבות מבלי לחקור את אמיתותן, אנחנו לא יוצרים קשר אינטימי עם בני אדם אמיתיים אלא עם המחשבות אודותיהם. עלו והצליחו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268412,00.html
כתבה שעיניינה אותי, נקווה שגם אותכם =)
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי tomerzhr
