שקל וחצי, אולי שניים, לאחד, חבילה של שמונה בעשר. קרמבו. הורדתם את העטיפה, ועכשיו מגיעה שאלת השאלות, איך אוכלים אותו? מלמטה, קודם כל את הביסקוויט? או אולי עושים חור בציפוי שוקולד ושואבים את הקצף הלבן? אולי דווקא פשוט, מלמעלה למטה בלי להסתבך?. טוב אז זה לא טור על קרמבואים, ולכותב שורות אלה אין חלק בזיכיון ממכר הקסטות [שתיים בחמש- ממש שווה, אולי ננסה להיכנס כשותף בעונה הבאה] מחוץ להיכל. אבל השאלה המיתולוגית עדיין רלוונטית, איך אוכלים את זה, את העונה של הצהובים.

לא קלה הייתה הדרך העונה, סיבוב ראשון חלש בשלב הראשון, הפסדים בוילנה ותבוסה במילאנו, ועלייה מן המקום הראשון בתום שלב הבתים עם הרבה מאוד מזל. הצהובים לא שיחקו את הכדורסל שהפגינו בעונה החולפת, חריקות אצל סולומון, ניקולה חלה ונחלש במהלך העונה עד ההתעוררות במשחק הראשון בהצלבה. את הסיבוב השני סיימו הצהובים המקום הראשון, כשגם כאן, נחלצת לעזרתה קבוצה אחרת, שיחד עם ניצחון צהוב עושה עבורה את העבודה. ומחרתיים מה? משחק קשה מאוד, אין ספק, אבל לפני הכל, מכבי הביאה את עצמה שוב, למרחק של ניצחון במשחק בית אחד מהפיינל פור. אלופות גדולות היו והלכו באירופה ובארה''ב, הפיסטונס לקחו אליפות ב- 2004 ונכנעו שנה אח''כ לספארס, ברזיל 1970 לקחה את הגביע העולמי השלישי שלה, וחזרה לזכות בו רק אחרי 24 שנים של שיברון לב במדינת הענק של דרום אמריקה. כולם זוכרים את האלופות הגדולות שניצחו שנה אחרי שנה, או טורניר אחרי טורניר. כזאת הייתה ליוורפול של סוף שנות השבעים, כזו הייתה הלייקרס של שאקיל -קובי - ג'קסון, על השושלת המפוארת של הסלטיקס, עם שמונה אליפויות רצופות אין מה להרחיב.

כזאת היא מכבי, אלופה גדולה ששומרת על מקומה בפסגה במשך שנתיים, וגם אם העונה, אחרי שאכלנו קוויאר ושתינו שמפנייה במשך שנתיים, הכדורסל הוא פחות מרהיב ומבריק, אז כן, אנחנו כאן. יכול להיות שנהיה בפראג, יכול להיות שלא, אל תבינו לא נכון, השמחה תהיה אדירה אם ננצח בחמישי ותוגת ההפסד תשפיע למשך ימים אם נפסיד. אבל את הקרמבו הזה, כמו שהוא עכשיו, אני קונה בשמחה.

השיחה הבאה התקיימה בין שני איברים, הראש והבטן, שתי ישויות ושתי דעות בגוף אחד.

ראש: משחק אחרון בבית, מנצחים ועולים, הם קבוצה טובה מאוד, אבל אנחנו צריכים לנצח.
בטן: אתה יודע כל השבוע יש לי הרגשה של...
ראש: של מה, אכלת משהו לא טוב?
בטן: לא, חתיכת טמבל. לא יודע, סחורציאניטיס גדול מדי, לואיס מצטיין נגד מכבי, יש לי זיכרונות רעים מאדני.
ראש: כן, אבל מכבי לא הפסידה משחק של להיות או לחדול בעידן פיני.
בטן: אבל ראית איך הם פירקו לנו את ההתקפה בפיראוס?
ראש: זה נכון, אבל פיני וצוות האימון יכולים למצוא פיתרונות גם עם לבעיות כאלה.
בטן: גם קזלאוסקאס לא פראייר.
ראש: לא, לחלוטין לא.
בטן: ומה אתה אומר על ההפסד לבני השרון?
ראש: שיחקו לא טוב, אבל הראש היה כבר ביום חמישי, זה משחק שלא קבע כלום.
בטן: אבל איך זה שקלענו 70 נקודות בשני המשחקים?
ראש: תשמע, אנחנו יותר פגיעים השנה, אבל עדיין זאת קבוצה גדולה ושחקנים גדולים.
בטן: רק שבאסטון לא יסתבך עם עבירות, הוא כל כך חשוב.
ראש: נכון, צריך לשחק על סחורציאניטיס בהתקפה, ולהוציא ממנו פאולים, ככה יהיה לגבוהים יותר קל.
בטן: לא יודע, אני די פסימי.
ראש: תגיד, הכל בסדר, אתה נראה לי קצת חיוור.
בטן: כן אולי, לא אכלתי כלום מאז ארוחת הבוקר היום.
ראש: להביא לך משהו?
בטן: כן, תביא את הקרמבו מהטור מעלינו, ותביא גם חתיכת מצה, שיהיה.

שיהיה לנו חג ומוצאי חג שמחים.