גוטי
כתבה גדולה[וטיפ'לה ארוכה,מומלץ לאוהדי ריאל] על אחד השחקנים הכי פחות מוערכים באירופה אלב בתכלס אחת המוכשרים והטובים
אולי סופסוף לאחר פרישת זידאן הוא ירש את מקומו בהרכב
[נכתבה במהלך העונה]
במדריד מעריצים אותו, אך מחוצה לה הוא נחשב ללא יותר מעוד שחקן בינוני. רבים תמהים מדוע הוא אינו פותח בכל משחק בהרכב, ואילו אחרים תוהים מה הוא בכלל עושה במועדון כמו ריאל מדריד. מי אתה באמת, חוסה מאריה גוטיירז?
----------------------------------------------------------------------
בתחילתו של חודש מאי האחרון, היפנה ה'מארקה' סקר לאוהדי ריאל בשאלה חוזרת ונישנית בשנים האחרונות, שעמדה באותם ימים במרכז השיח הציבורי. "האם גוטי ראוי למקום בהרכב?", פשוטו כמשמעו, שאל עיתון הספורט המוביל בספרד. התשובה של אוהדי מדריד הייתה ברורה ונחרצת, במיוחד בזכות התצוגה הנפלאה שלו כמחליף באנואטה של סוסיאדד, ימים ספורים קודם לכן. 79 אחוזים הביעו דעה חד משמעית כי על לושמבורגו לשבץ את הילד הבלונדיני בהרכב בעמדתו המקורית כפליימייקר מאחורי החלוצים. יתרה מכך, במספר מאמרים שפורסמו בתקשורת אף טענו מספר פרשנים כי גוטי ראוי לשחק אפילו במקום הקפיטן ראול, וואין צורך להסביר שזהו לא עניין של מה בכך בעיתונות המדרידאית. אז למה לא בעצם?
ג'וקר מנצח. גוטי מסדר לרונאלדו ולריאל צמד על סוסיאדד.
כדי לענות על השאלה חשוב לקחת בחשבון את המסלול שעבר גוטי בקריירה המוחמצת שלו. כיצד הפך מאחת התקוות הגדולות של הכדורגל הספרדי למחליף ניצחי בריאל מדריד, בזמן שהוא עומד בפתח העשור השלישי בחייו. מדרידיסטה מבטן ומלידה, שמיומו הראשון בכדורגל ועד ימינו אנו נותן את כל כולו עבור מועדון הבית שלו. גוטי נחשב לכישרון יוצא דופן בכל שנותיו ב'קאנטרה'. הבורג המרכזי בכל קבוצה בה שיחק, כולל בנבחרות הנוער השונות של ספרד. גם הקריירה הבוגרת של גוטי החלה בצורה טובה יחסית. הוא אמנם לא הפך מיידית לכוכב גדול כמו ראול, בן גילו וחברו הטוב בקבוצת המשנה, אך ההתקדמות שלו מעונה לעונה היו בהחלט משביעות רצון. לאט לאט תפס גוטי מקום יציב ואיתן בקבוצה הבוגרת, עד שבעונת 00/01, דווקא כשהחל עידן הגלקטיקוס של פלורנטינו, הוא כבר נחשב לכוכב של ממש בעיני האוהדים.
עמדתו של גוטי על המגרש שונתה בפעם הראשונה באותה עונה. מפליימייקר קלאסי הפך אותו דל בוסקה לחלוץ השני, כזה שמצטרף מאחור, ושינוי תיפקוד זה נחל הצלחה גדולה. 14 שערי ליגה ב32 הופעות רשם הקאנטראנו בדרך לאליפות נפלאה, ויחד עם עוד ארבעה שערים בשמונת משחקי ליגת האלופות היה נראה שגוטי סוף סוף מקיים את ההבטחה. אולם בריאל של פרז לא היכולת היא שמכתיבה את העלילה. אפילו לא אהבת האוהדים. זיזו נרכש אחרי אותה עונה והוריד את כמות דקות המשחק של גוטי, והצטרפות רונאלדו ב2002, יחד עם עליית חאבייר פורטיו לקבוצה הבוגרת, החזירו את הקריירה של גוטי למבוי סתום.
השמועות על עזיבה אפשרית למועדון אחר החלו כבר אז. לילד כבר מלאו 26 אביבים, והעתיד בריאל רחוק היה מלהראות ורוד עבורו. לקראת סיום אותה עונה הודיע גוטי למועדון כי במידה ובקהאם יצטרף לקבוצה הוא עצמו יעזוב מייד. בסופו של דבר, ולא בפעם האחרונה, הוא החליט לנסות ולתפוס בכל זאת מקום בריאל מדריד, הרבה בזכות מסע שיכונועים של חורחה ואלדנו (ואלדנו היה זה שהעלה את גוטי לבוגרים, וידוע כי בין השניים שוררת מערכת יחסים מצויינת). הוא מונה לקפטן השני של המועדון, וגם בדקות המועטות שקיבל שיחק דווקא כקשר אחורי לאור עזיבתם של מקללה ופלאביו קונססאו. בדיעבד, ניסיון זה של קיירוש רק עשה עוול לגוטי, שאינו ניחן כמובן בתכונות המתאימות לקשר דפנסיבי. במשך עונה וחצי אפרוריות, הן מבחינתו האישית והן קבוצתית, הוא נע בין הספסל לעמדה לא לו, עד שהגיע לושמבורגו ועמו גם תומאס גראבסן. גוטי חימם את ישבנו רוב הזמן, והתמלא בתסכול שהתפרץ לבסוף מייד עם סיום העונה.
גוטי בתחילת הדרך. הבטחה שלא מומשה.
האכזבה של גוטי מהעונה שעברה עליו, ואולי אפילו מן הקריירה שלו כולה, התפרצה בבת אחת ימים ספורים אחרי המשחק האחרון בסראגוסה. מבחינה מקצועית הוא דווקא היה מהפחות גרועים בריאל, אפילו כששיחק כקשר אחורי, אך למרות זאת חש גוטי תיסכול עצום ממעמדו בקבוצה. באותו משחק סיום בסראגוסה, ממנו נעדר בקהאם, ראה גוטי את סלאדס פותח בהרכב על חשבונו, כמחווה לפני עזיבתו את המועדון. היה זה כנראה הקש ששבר את גב הגמל. בראיון קשה ביותר לתקשורת (לחצו כאן) פתח גוטי את הלב, הכריז לראשונה כי הוא מעוניין לעזוב את מועדון הבית שלו ונראה היה שדרכו בברנבאו נסתיימה סופית.
אולם בקיץ, פעם נוספת, באופן מפתיע, הצליח לושמבורגו לשכנע את הקאנטראנו להישאר בקבוצה. אותו לושמבורגו שבתחילת פגרת הקיץ רמז לגוטי רמז עבה באומרו ש"במועדון נחוצים רק שחקנים שרוצים לשחק בו", וכי מי שאינו מוכן לשים את טובת הקבוצה לפני טובתו האישית - רשאי לעזוב בכל עת. בכלל, מערכת היחסים בין השניים לוטה בערפל גם כיום. מחד גיסא, עושה רושם שלושמבורגו אינו סומך במאה אחוז על גוטי, רושם שנוצר בעיקר על פי העונה שעברה ולא על העונה הנוכחית. אולם מאידך השניים מכבדים זה את זה בראיונותינם לתקשורת, בניגוד למסופסלים אחרים (ע"ע לואיס פיגו), ושניהם מכריזים כל העת כי היחסים בינהם מצויינים. במשך הקיץ, לאחר גוטי הודיע כי הוא נשאר בקבוצה, לושמבורגו החל 'ללקק' לגוטי בראיונותיו. כאילו הוא מעוניין לרצות את גוטי ולטפוח לו על האגו, כדי שחס ושלום לא ייתפרץ פעם נוספת. ונדרליי זיהה את חשיבותו של גוטי למועדון, גם מקצועית, גם חברתית ובעיקר מבחינת יחסי הציבור לאוהדים.
כך או כך, גם העונה הנוכחית של גוטי היא דו פרצופית. מצד אחד הוא היה נפלא בתחילת מסע המשחקים, בעיקר כמחליף, והמשיך לתרום לקבוצה עם עלייתו מהספסל גם בליגה. הניצחון החשוב ביותר על בילבאו יוחס בעיקר לשינוי שהביא עמו כעלה כמחליף במחצית. גם בניצחון הביתי על רוזנבורג לפני כשבועיים גוטי הכניס תנופה אדירה כשנכנס בהפסקה במקום בפטיסטה הפצוע. אותם משחקים רק חיזקו את התשבוחות שחילקה לו התקשורת המדרידאית עוד מאשתקד. סופרלטיבים רבים ולעיתים מוגזמים מקבל גוטי לעיתים קרובות בעיתונים השונים, סופרלטיבים שודאי תורמים לכך שגוטי הולך ומתחבב יותר ויותר על האוהדים, ולא רק מעצם היותו קאנטראנו.
מצד שני, גוטי נראה לעיתים כמשוטט באפטיות מרגיזה על המגרש, מאבד כדורים רבים והורס את המשחק הקבוצתי יותר מאשר בונה אותו. אפטיות זו, בנוסף לתדמית הפלייבוי שדבקה ותדבוק בוא תמיד עקב השיער והקעקועים, הובילו ליחס מנוגד לחלוטין בעבר מצד האוהדים. עוד בימי דל בוסקה עלו בקרב האוהדים ליגלוגים על שיערו של גוטי כחלק מאותה תדמית של נער מתהולל, זאת למרות שהקים משפחה ואף הפך לאב בגיל צעיר ביותר, ובכלל, גם בבחינת יחס האוהדים לסיפורו של גוטי ישנן שתי פנים. מצד אחד הוא שחקן בית אהוב, שמוערך מאוד גם בזכות אהבתו והקרבתו למען המועדון, וגם בזכות יכולתו על המגרש מבחינה מקצועית. אולם מאידך תמיד דבקה בו תדמית של "ילד רע", כזה שלעיתים לא מסוגל לשלוט בעצמו, גם על המגרש וגם מחוצה לו. דוגמה טובה לכך ניתנה רק בשבוע שעבר, כאשר גוטי הכניס מכה מתחת לחגורה למבקרי הקבוצה ובראשם די סטפאנו, כאשר הכריז כי הוא מקדיש את הניצחון על בטיס לשחקן האגדי. דוגמה טובה נוספת לכך ניתנה בתחילת העונה שעברה, אחרי ההפסד לאספניול, כאשר גוטי נשמע מבקר בשיחת טלפון מתוך אוטובוס הקבוצה את המאמן דאז קמאצ'ו, למרות שהאחרון ישב במרחק של שני ספסלים בלבד ממנו.
גוטי, בשיער קצוץ, חוגג עם ראול באולימפיקו של רומא. לפחות מסאגת השיער הוא אינו סובל יותר.
אוברייטד או אנדרייטד? כל אחד ודעתו. מבחינה מקצועית ניתן להתווכח, כאשר כל אחד מהצדדים יכול להעלות טיעונים ראויים. אולי חוסר היציבות ביכולתו הוא שסלל את דרכו מכוכב בהתהוות לשחקן רוטציה ניצחי. אבל על דבר אחד אין ספק - גוטי הוא פוטנציאל אדיר שלא מומש, וכנראה גם לא ימושש. על ראיית המשחק יוצאת הדופן, מסירות העומק הנפלאות ואופיו המיוחד אין עוררין. אפשר בהחלט לומר שדווקא אהבתו למועדון, אהבה שמנעה ממנו לעזוב בזמן הנכון, היא זו שפגעה בו יותר מכל מבחינה אישית. ועל אותה הקרבה למען המועדון חייב כל אחד מאיתנו להעריך את גוטי, כי לשחקן שכמותו קשה מאוד למצוא תחליף. אפילו בברזיל...
ציטוט ההודעה
גשם של עופרת יצוקה.
