משבר. בעיה משפחתית, לא קשור לחבר, חברה.
שלום, אבקש להתייחס אל הנושא הזה ברצינות, ולא בצחוק.
אם אין לכם ממש זמן אל הסיפור שלי, ועל הבעיה אצלי, אז בבקשה, תצאו.
אם לא, תקראו, ותנסו לעזור. בבקשה.
ביום ראשון, 16.7 עם תחילת ההפגזות בחיפה, אחי נפצע קשה מאוד, בעורק הראשי.
שאמאשלי קיבלה את הטלפון עם ההודעה, שהבן שלה(אח שלי) נפגע, היא ממש התחרפנה.
שאני אומר התחרפנה זה לא מבחינה פסיכית או משהו, באותו רגע ראיתי אותה כאישה שאין לה טעם לחיות, היא תפסה את השערות שלה, משכה אותם, צעקה, למה "הבן שלי", וזה מול העיניים שלי קרה.
עכשיו לא ידענו ממש מה המצב של אחי, המפקד שהתקשר אלינו להודיע את הבשורה הזאת הוא אמר, שריטה בצאוור.
אמא שלי השתוללה, אני אמרתי לעצמי, למה להכנס ללחץ, אם אני אכנס ללחץ אני אלחיץ עוד יותר את המערכת, אז הייתי אופטימי, וקיוותי בעזרת אלוהים שהכל יהיה בסדר.
בקיצור, אחי היה במצב חיים או מוות, אבל טפו טפו טפו, יש לנו כסף(אנחנו לא משפחה עשירה, אבל אנחנו יושבים טוב).
יש לנו ביטוח ממש יקר, אבא שלי עובד בחברת חשמל, והם מתערבים בכל דבר שקשור למשפחה(הוא עובד בחברת חשמל 22 שנה).
ואחי-הפצוע, קשור אל מערכת הצבא, חיל האוויר. שזה משפחה באמת דואגת.
עכשיו ניתח את אחי פרופסור בין המומחים של כלי דם, הוא עשה לו את הניתוח בהצלחה, ואנשים אמרו, לעאזאל, העורק הראשי נפגע אצלו, הוא איבד המון דם, איך הוא יצא מזה, ואמא שלי שומעת חצאי מילים ועוד יותר משתגעת.
עכשיו אבא שלי עדיין לא נכנס לתמונה, כי כפי שאמרתי הוא עובד בחברת חשמל בחיפה, ונעלו אותם במקלטים בגלל המצב, ונתנו לו לצאת רק אחרי שהוא התחנן.
אחי תודה לאל יצא מזה, לקח שבוע, שבוע קשה מאוד, של בכי, של שמחה, של יאוש, הוא היה בהרדמה של ארבעה ימים, בארבעה ימים צוות הרופאים הראה כאילו הוא מסתיר מאיתנו מידע, אבל הם לא, ואמא שלי חששה, וגם אבא שלי, הארבעת הימים שאחי היה מורדם, היו נראים נצח, בסביבות 200-400 אנשים ביקרו אותנו כל יום, אם זה משפחה, חברים, מפקדים, הרמטכל(דן חלוץ היה אצלו), וזה מעודד, אבל בכל זאת, הם באים לבקר מהשעה 09:00 בבוקר, עד השעה 23:00 בלילה.
ואחרי זה, אנחנו הולכים(אני אחותי, חבר של אחותי) לבית, לסדר את הבית.
וההורים נשארים לבד, אוכלים את עצמם.
אחי יצא מזה כמו שאמרתי, אבל בזמן שהוא היה שבוע בבית החולים, ההורים שלי ישנו במן הילטון (אכסניה) שקרובה לבית החולים, ההורים שלי לא רצו ללכת לבית, הם רצו להיות קרובים לאחי.
ההורים שלי ישנו באכסניה הזאת שבוע שלם, 8 שעות של שינה, באכסניה הזאת המזגן דלק על קור איימים, גרם להורים שלי לדלקת ריאות, שניהם.
אחרי שאחי יצא מהבית חולים הם התחילו עם החום, ועם שיעול, ואישפנזו אותם בבית חולים, עכשיו, עצוב לי, שאני כותב את זה אני בוכה, אני הרגשתי די מוזנח, אבל לא ממש התייחסתי לזה, הרגשתי שאני מנותק מהעולם, התנתקתי מהחברים, מהכל.
עכשיו אני חושב שנדפק אצלי משהו, ז"א, אני לא הולך לישון שקט, עם המצב הביטחוני, עם ההורים שלי שמאושפזים בבית חולים, אחי כבר בבית, אבל בכל זאת, לא הייתי עם ההורים כ-אמא/אבא - בן, במשך שבוע שלם, אני הולך לישון כל לילה מבואס, עצוב, ואני לא מראה את זה, שחברים של אחי באים לשבת איתו בבית בסלון, אנחנו צוחקים, אבל אחרי זה הולכים לישון, ואני נכנס לזה.
אשמח אם תוכלו לייעץ לי משהו לעשות בנידון, כי המצב אצלי לא הולך להשתנות.
ובבקשה לא להגיד לי ללכת לפסיכולוג, כי אני לא אעשה את זה.
מקווה שתוכלו לעזור לי, תודה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי YaBoy
![האוואטר של Adidi =]](image.php?u=5202&dateline=1181063026 "האוואטר של Adidi =]")
