תראו עד איפה זה מגיע הדבר הזה: יש מנהג בירושלים שבעולם החילוני אני בטוח
שלא מכירים אותו, אתם תשמעו את זה אתם תיבהלו. בר מינן, אדם שאבא שלו נפטר הילדים לא הולכים בהלוויה של האבא, הילדים נשארים בבית, לא יוצאים מהבית. זה מנהג ירושלים שמבוסס על פי הקבלה שהתפשט עוד בהרבה מקומות: האבא כותב במפורש בצוואה שהילדים לא ילכו להלוויה.
מה העניין? שימו לב, דבר נורא ואיום: כשאדם פוגם בברית פעם אחת הוא בורא
מיליוני משחיתים. הם גם ילדים שלו, הם באו מהזרע שלו, אלא יש ילדים ביולוגים
שלו ילדים שחיים אתו יחד בבית ויש ילדים רוחניים שנבראו מפגם הברית, הם
הולכים מסביבו כל החיים, אלה המשחיתים.
כשקוברים את הבן אדם בקבר, הרי ודאי הוא השאיר ירושה: בית, נכסים והילדים
מחלקים את הירושה ביניהם: שמעון מקבל זה, לוי מקבל זה. עכשיו באים אליו
הילדים שלו שנבראו מזרע לבטלה, משחיתים שהוא ברא אותם ואומרים לו: נתת
אוכל לילדים שלך, איפה הירושה בשבילנו? תן לנו אוכל!
הוא יכול להחיות משחיתים, לתת להם מזון? הוא לא יכול, והייסורים שהם עושים לו אי אפשר לתאר, גהנום זה אפס ליד זה.
הגאון מוילנה אומר אם אדם היה יודע את הייסורים שהוא עובר מהבית עד הקבר, אם אדם היה יודע מה יעבור עליו, כל חייו מרב פחד לא היה עושה עבירה!
אז מה עושים? ילדים לא יוצאים להלוויה וברגע שהילדים הביולוגים שלו לא
יוצאים להלוויה, אז גם המשחיתים שנבראו מזרע לבטלה גם להם אין רשות ללכת
אחריו ואז הם לא יכולים להזיק לו.




ציטוט ההודעה










בובית יש רק אחת

