אז ככה... [מעין פריקה]
לפני כמה ימים ביקשתי ממישהי בכיתה שלי עזרה במתמטיקה - לא ממש הייתי צריך את זה, אבל רציתי להפגש איתה...
זו אחת שאני כבר חושב עלייה די הרבה זמן, וסוף סוף נפגשנו - הייתי שמח, מן הסתם.
כשהייתי אצלה היו קטעים מצחיקים, ובכלל היה מגניב..
המשכתי לדבר איתה על כל מיני דברים, ובסוף החלטתי ששווה להזמין אותה.
החלטתי שאני אזמין אותה, אני נפגש איתה בבוקר בכל מקרה, אז זו תהיה הזדמנות טובה.
(אותו יום היה היומולדת שלי, ד"א).
באותו יום היא לא הגיעה לביצפר - היא לא הרגישה טוב. דיברתי איתה בביצפר, קצת SMSים, שיחה אחת, וזהו.. לא שאלתי.
עדיין באותו יום... החלטתי שאני אנסה דרך הטלפון, והתקשרתי פעם ראשונה (אחרי שלקח לי הרבה זמן למצוא את האומץ לזה... לפחות זה נראה הרבה זמן) - והפלאפון שלה היה סגור.
חיכיתי איזה שעתיים וצלצלתי שוב... והיא לא הרימה.
אבל, מיד אח"כ היא התקשרה אליי.
דיברנו ככה איזה עשר דקות, וכשבאתי לשאול אותה בטלפון - פשוט קפאתי. ממש קפאתי.
עדיין הרגשתי הרבה יותר טוב - דיברתי איתה יחסית הרבה זמן לפי דעתי... הרגשתי ממש גרוע לפני שהתקשרתי, ממש לא היה לי חשק לכלום - וזה היה היומולדת שלי, זו הייתה הרגשה נוראית. אחרי השיחה כבר הרגשתי יותר טוב ויצאתי לבלות.
בסוף, למחרת דיברתי איתה בביצפר קצת, אבל שוב, כל פעם שרציתי לשאול אותה, קפאתי - לא יכולתי להוציא את המילים מהפה.
כולם הולכים הבייתה מביצפר וזה... החלטתי שטוב, יש את מחר.
אבל לא. אמרתי שזה צריך להיות היום (לאדע למה). אז התקשרתי אלייה... והיה תפוס.
אז חשבתי לעצמי "טוב נגמור עם זה, נשלח SMS" - מסתבר שזו החלטה טיפשית, ככל הנראה.
התגובה שקיבלתי ב-SMS הייתה "אני כרגע בקשר עם מישהו".
הייתי בהלם.
היא באמת בקשר עם מישו? מה עשיתי כרגע לקשר שרק התחיל בינינו? היא בכלל עוד תדבר איתי? אולי זו הייתה הדרך שלה להגיד לי "לא"?
דכאון.
מה שמתווסף לזה, זה שאני מנסה להתנתק מדברים מסוימים במחשבים, שפשוט אוכלים את הזמן שלי. ואז שמתי לב שכשאני לא עושה אותם, אין לי ממש מה לעשות. החברים שלי ממשיכים לעשות את הדברים האלה, ואני לא. מה לעזאזל? אין לי מה לעשות בלעדיהם? זה גרם לי להרגיש עוד יותר גרוע.
החלטתי לצאת החוצה. הלכתי. והלכתי. והלכתי. חשבתי וחשבתי. דבר ראשון שאמרתי לעצמי זה שאת מחר (כלומר, יום שישי הזה - היום), אני לוקח יום חופש מביצפר. לא בראש שלי להגיע ל6 שעות לימודים ביום שישי במצב הזה.
אח"כ חשבתי עליה, מה אני אומר לה, איך לתקן את המצב. אולי לבוא אלייה "יש מצב שנשכח את זה שהזמנתי אותך", ואולי פשוט להתחיל שיחה רגילה, וזה יהיה יותר טוב?
בסוף שוב התחלתי לדבר עם אנשים אחרים דרך הפלאפון (בעיקר SMS, נראה לי אני מכור :|), והלכתי איזה שעה וחצי ככה - מה שכן, זה הרגיע אותי.
אני עדיין קצת מבולבל ובמעין דיכאון, אבל... אני מרגיש טוב יותר ממוקדם. הרגשתי ממש ממש נורא לפני כן.
וזהו נדמה לי... רק פרקתי... אשמח לקבל תגובות או הצעות...
*כמה שטוב לפרוק דברים מהלב*
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי zvovon
בובית יש רק אחת 
