חייב את העזרה הכי גדולה שבעולם !!!!! כנסוווו

[Mc.KorKy]

תקשיבו שנייה אנשים .....
אני חייב להגיש מחר סיכום על עלייה 1 2 3
ואני חייב אין תאריך אחר !!
אם למישהו יש אולי ?? בבקשה מתחנן !!!!

[DoRzZ]

אחי תנסה לחפש פה:
http://www.sikumim.co.il/
http://www.limudim.org/
http://www.sikumuna.co.il/
http://www.milonit.co.il/
http://www.bgu4u.co.il/users/acadmat/acadmat_index.asp

[Mc.KorKy]

אני צריך סיכום לכל אחד מהם לפחות כל אחד דף A4 אחד .....
תודה לך שם למעלה אבל לא עזר לי
אם למישו נשאר על המחשב או משו
בבקשההההההה

[אור]

העלייה הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חפש
העלייה הראשונה ("עליית האיכרים") הוא כינוי לגל ההגירה היהודי הציוני הראשון והנרחב לארץ ישראל בעת החדשה, ממזרח אירופה ומתימן בין השנים 1881 ל-1903. אמנם בכל שנות הגלות עלו יהודים לארץ וגם בקבוצות כמו בעליית בעלי התוספות ועליית תלמידי הגר"א, אולם אלו היו קבוצות קטנות יותר ומניעיהם היו אידאולוגיים-דתיים, ולא היה להן מניע בעל אופי מדיני. כך על פי הנרטיב הציוני הרשמי.
מנגד יש המקדימים את ה'עלייה הראשונה' לזרם בלתי פוסק של תלמידיהם של ר' יהודה ביבאס ור' יהודה בן שלמה חי אלקלעי שעלו ליפו ממרחבי האימפריה העותומנית והפזורה של היהודים מגורשי ספרד במרכז אירופה במשך כל המחצית הראשונה של המאה ה-19, עלייה ממניעים ציוניים שבבסיסה מחשבה מדינית. ביפו פרנסו עצמם תחת להיות לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, (בניגוד לבני היישוב הישן האשכנזים שנסמכו על מנגנון החלוקה), והכינו את התשתית הרעיונית (ר' אלקלעי התווה בספרו "גורל לה'" תוכנית ציונית מעשית 50 שנה לפני "מדינת היהודים" של הרצל), החברתית, המוסדית (מקוה ישראל, לדוגמה, הוקמה על ידי קהילת יפו בשיתוף חברת כל ישראל חברים) והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו ארצה ברבע האחרון של המאה.

גורמי ההגירה
ההגירה לארץ ישראל התקיימה על רקע הגירת המונים ממזרח אירופה שהתרחשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 והקיפה יותר מ-3.5 מיליון איש. היהודים היגרו בשיעורים גבוהים יחסית לחלקם באוכלוסייה, בערך 2.5 מיליון איש. הרוב המכריע של המהגרים היהודים, כמו אצל כלל המהגרים, היגר לארצות הברית. ארצות יעד אחרות היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה אוסטרליה ודרום אפריקה. מיעוט קטן מבין המהגרים, כ-25,000 איש ואישה, בחרו להגר לארץ ישראל. ההגירה התרחשה בשני שלבים עיקריים – 1881-1882 ו-1890-1891.
עם המניעים להגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה - היהודית והלא יהודית כאחד - יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. החברה היהודית בתחום המושב, גליציה ורומניה סבלה ממצוקה כלכלית קשה והייתה שרויה בעוני כבד.
גורם נוסף שהאיץ את הגירתם של היהודים היו הגזרות והרדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית. אחד האירועים שהאיץ ביהודים להגר היו "הסופות בנגב" בשנת 1881, ו"חוקי מאי"ב-1882.
הקמת "חובבי ציון" ופרסום ה"אוטואמנסיפציה" על ידי פינסקר הביאו להתעוררות לאומית קטנה בקרב חלק מיהודי תחום המושב.

לאחר הגל הראשון הייתה דעיכה של העלייה שהתחדשה שוב ב-1890. הסיבות להתגברות המחודשת היו:

1. ממשלת רוסיה העניקה אישור רשמי לפעילות של תנועת "חובבי ציון" בארצה ב-1890, החל משנה זו החל לפעול בארץ "הועד האודסאי" ביפו, תפקידו היה לקלוט עולים שהגיעו לארץ בזכות הפעילות החוקית של חיבת ציון ברוסיה.
2. מצבם של יהודי רוסיה הלך והחמיר: השלטונות המשיכו לדחוק את יהודי רוסיה מענפי המסחר והתעשייה, כמו כן ב-1891 גורשו יהודי מוסקווה. מצב קשה זה הגביר את עליית היהודים מרוסיה לארץ-ישראל.
3. מצבם הכלכלי של מושבות העלייה הראשונה מתקופת גל העלייה הראשון השתפר בזכות עזרתו של רוטשילד (הוקמו מטעים, יקבים וכדומה); תופעה זו משכה לארץ-ישראל את גל העלייה השני שבתוך העלייה הראשונה.

אוכלוסיית המהגרים מנתה בעיקר משפחות מסורתיות-דתיות שקיוו לשפר את מצבם הכלכלי, למצוא מנוחה ונחלה ולהמשיך באורח חייהם הקודם. הם התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכה ולא מחקלאות. רובם לא היו מאורגנים וחלקם היו מאורגנים במסגרת חובבי ציון. רוב המהגרים היו בני 30-40 ובעלי משפחות מעיירות קטנות

העלייה השנייה
("עליית הפועלים") הוא כינוי לגל ההגירה היהודי השני לארץ ישראל בעיקר ממזרח אירופה ומתימן בין השנים 1903 ל- 1914 אז פרצה מלחמת העולם הראשונה ובעטיה פסקה ההגירה. 35 אלף עולים הגיעו, רובם מרוסיה. מתוכם כ- 10,000-13,000 איש נשארו. רק מיעוט קטן מקרב העולים, 1,000-1500 איש, היו חדורי אידאולוגיה סוציאליסטית-לאומית. גרעין אידאולוגי זה, על אף גודלו הקטן, השפיע רבות על היישוב בארץ ישראל.
ההרכב החברתי של העלייה
מבחינת ההרכב הדמוגרפי, הגירה זו הייתה במידה רבה המשכה של העלייה הראשונה. הרוב המכריע של המהגרים הגיעו ממזרח אירופה, בעיקר מתחום המושב ומגליציה, ומיעוטם מארצות האיסלאם. אוכלוסיית המהגרים מנתה בעיקר משפחות מסורתיות-דתיות שקיוו לשפר את מצבם הכלכלי, למצוא מנוחה ונחלה ולהמשיך באורח חייהם הקודם. רובם לא היו מאורגנים ולא בעלי אידיאולוגיה מגובשת. כרבע מכלל המהגרים היו ילדים עד גיל 15, וכשיעור הזה היו בני ה-50 ומעלה. כ-63% מקרב המהגרים היו גברים.
מיעוט קטן מקרב אנשי העלייה השנייה היו צעירים רווקים ורווקות בשנות העשרים לחייהם שעלו מתוך אידאלים סוציאליסטים וציוניים (חלוציות ולאומיות) ומתוך מרד נעורים. קבוצת הצעירים חדורי הסוציאליזם והלאומיות היהודית היוו את הגרעין הקשה, אשר הוביל את ההתיישבות החלוצית בישראל מתוך נחישות דעתם ליישב את הארץ ולעבד את אדמתה כערך עליון. למרות שדיברו יידיש ורוסית כשפת אם, שימוש בשפה העברית נראה להם כחשוב ביותר-"עברי דבר עברית". חלקם היו מוכנים לוותר על פרטיותם וערכיהם הישנים למען המטרה. עולים אלה מרדו נגד החיים היהודיים בגולה ורצו ליצור בארץ "חברה חדשה" ו"אדם חדש". המחיר ששילמו הצעירים היה רב. הם חוו קשיים רבים בארץ כתוצאה מהפער בין החזון ובין המציאות, כך שחלק גדול מהם עזב לבסוף את הארץ והיו אף מקרים רבים של התאבדויות. מיעוט זה היווה את האליטה האידיאולוגית של היישוב בארץ ישראל, אשר עתידה הייתה להוביל את היישוב עד הקמת מדינת ישראל ואף שנים לאחר מכן. במשך שנים רבות זוהתה העלייה השנייה עם אליטה זו, אך המחקר כיום מצביע על כך שקבוצה זו הייתה מיעוט ואין בה כדי לייצג את שאר המהגרים בתקופת העלייה השנייה.
ההגירה לארץ ישראל התקיימה על רקע הגירת המונים ממזרח אירופה שהתרחשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 והקיפה יותר מ-35 מיליון איש. היהודים היגרו בשיעורים גבוהים יחסית לחלקם באוכלוסייה. הגל שבו נכללת העלייה השנייה היה הגדול בגלי ההגירה - יותר מ-1.3 מיליון יהודים היגרו אז לארצות הברית ו-35 אלף באו לארץ ישראל. הרוב המכריע של המהגרים היהודים, כמו אצל כלל המהגרים, היגר לארצות הברית. ארצות יעד אחרים היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה ודרום אפריקה. עם המניעים להגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה - היהודית והלא יהודית כאחד - יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. החברה היהודית בתחום המושב, גליציה ורומניה סבלה ממצוקה כלכלית קשה והייתה שרויה בעוני כבד.
גורם נוסף שהאיץ את הגירתם של היהודים היו הגזרות והרדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית. שניים מהאירועים שהאיצו ביהודים להגר היו פרעות קישינב שהתרחשו בשנת 1903 ופרעות לאחר ניסיון ההפיכה ברוסיה בשנת 1905.
ההתיישבות
העיר העברית הראשונה הוקמה ב- 1909 ותקרא בעתיד תל אביב. יסדו אותה 60 איש שיצאו מיפו והקימו את אגודת "אחוזת בית" על-מנת להקים שכונה בשם זה כדי לצאת מהצפיפות של יפו (10 אלף יהודים) לרמת-חיים גבוהה יותר. הקרבה ליפו ואיכות הסביבה בשכונה הביאו להרחבתה. לפני מלחמת העולם הראשונה היו בה 2,000 תושבים. בסוף התקופה "גימנסיה הרצליה" הועברה אליה והשכונה הפכה למרכז לחינוך.
בירושלים הורחבו השירותים לאוכלוסייה היהודית והוקמו שכונות יהודיות חדשות. יהודים השתלבו היטב בכלכלה והצורך בכספי החלוקה כמעט פסק. עיר נוספת שהתפתחה בעלייה השנייה הייתה חיפה – עולים בעלי הון השקיעו בפיתוח תשתית כלכלית. העיר הגיעה ל3,500 תושבים והונחה אבן הפינה לטכניון.
המיעוט הפועלי-אידאולוגי התיישב ברחבי הארץ, ולא רק בערים, וייסד יישובים רבים. הדבר נבע מהקושי של הפועלים להתקבל לעבודה במושבות קיימות וכן מהאידאולוגיה הציונית-מעשית, אשר חרטה על דיגלה גם את כיבוש הקרקע. למרות מספרם המועט של המהגרים הפועלים, לא הייתה אחדות דעה בנוגע לדרך ואופי ההתיישבות ומכאן ריבוי צורות ההתיישבות של מיעוט פועלי זה.
צורת ההתיישבות העיקרית הייתה ה"קבוצה" וניתן לראות מספר שלבים עד יסודה:

1. קומונות לשם השגת עבודה במשותף – קומונה יצרנית ("קב' הסתתים").
2. קופה משותפת, צריכה משותפת – קומונה צרכנית ("קומונת רומני").
3. הקולקטיב בסג'רה (1907). קומונה יצרנית + צרכנית + הגנתית. חווה של יק"א, פועלי-ציון. קבוצה דומה התישבה באיילת השחר.
4. אום ג'וני – חוות כנרת. יוצאי קומונת כנרת שקיבלו אתגר מרופין.
5. סיוע "המשרד הארצישראלי" (1908) – ארתור רופין. עליית קומונת חדרה (1910, יוסף בוסל).
6. הקמת הקבוצה "דגניה" – "אם הקבוצות" (1912, מעבר מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום - שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת, בו היא ממוקמת עד היום). משק קבע (כי המתיישבים לא מרקסיסטים).

חוות לאומיות הוקמו על אדמות של קק"ל שלא היה להם ייעוד. עליהם יוקמו משקים חקלאיים והפועלים יוכשרו לעבודה חקלאית בהדרכת אגרונומים, ובעתיד יוכלו להשתלב במושבות. כך הוקמו היישובים - כנרת, בן שמן, חולדה. היוזמה הייתה של ארתור רופין, ראש המשרד הארצישראלי (סניף ההסתדרות הציונית בא"י). בחוות פרצו סכסוכים בין המנהלים לפועלים עקב סירוב הפועלים לקבל את מרות המנהלים (מתוך רוח הקומונה) והתעקשות המנהלים על ציות (מתוך רצון להצליח).
אחת מהחוות הידועות והמרכזיות הייתה חוות כנרת, שהוקמה בשנת 1908. בה החלו הנסיונות להקמת צורת ההתיישבות של הקבוצה והמושב, וכן מספר מוסדות חשובים של פועלי הארץ, כמו "חוות העלמות", "סולל בונה" ו"המשביר".
חוות פרטיות (=אחוזות) היו שייכות לבעלי-הון מחו"ל (כעוד השקעה כלכלית שלהם) שהובטח להם שיוכלו להתיישב בהם כשהמטעים יתנו פרי. עבדו בהם פועלים עבריים ואכן התבססו על משק מטעים. גם האחוזות ביזמת רופין. הוקמו – מגדל (בעמק הכנרת), פוריה (בגליל התחתון), כרכור (במישור החוף).
מושב פועלים הוקם לפי עקרונות של עבודה עברית עצמית ושטחי אדמה שווים לכל אחד מחברי המושב. חברי המושב קובעים מי יתקבל למושב. השוני ממושב עובדים הוא שבו האדמה לאומית משותפת, תוך התבססות על עזרה הדדית. המושב הראשון היה עין גנים ב- 1908 ליד פתח תקווה.
הקואופרציה יוסדה לראשונה ב-1911 ביוזמת ד"ר פרנץ אופנהיימר ונקראה "מרחביה". יישוב חקלאי במימון פרטי וניהול "קפיטליסטי" שיהפוך עם התבססותו ליישוב שיתופי שיוכל לקבל בעלי מקצועות שונים (בתעשייה) ואז לחברים תהיה בחירה- אם להשתייך לקבוצה השיתופית או לחיות בנפרד. היישוב לא הצליח כלכלית, וגם בו פרצו סכסוכים בין הפועלים למנהל והוא סטה מדרכו של אופנהיימר.

[ItayTheMan]

חפש באתר:

avodot.co.il

או בויקיפדיה.... מה שאור הביא

[אור]

וזה בעוד הודעה כי אי אפשר להכניס כ"כ הרבה תווים בהודעה אחת.. הנה על העליה השלישית..

העלייה השלישית
היא כינוי לגל ההגירה היהודי השלישי לארץ ישראל מאירופה ממניעים ציוניים בין השנים 1919 ל-1923 (מסיום מלחמת העולם הראשונה עד תחילת המשבר הכלכלי בארץ).
החפתה של האוניה רוסלאן בנמל יפו ב 19.12.1919, ועל סיפונה 650 עולים חדשים ותושבים חוזרים, מסמלת את תחילת העלייה השלישית אף שלמעשה הייתה אחת האוניות האחרונות שהגיעה לנמלי ארץ ישראל באותה השנה.
בתקופה זו עלו לארץ כ-35 אלף איש שהגיעו בעיקר מארצות מזרח אירופה - מתוכם מרוסיה הגיעו כ-45% מהעולים, מפולין עלו כ-31%, מרומניה הגיעו 5% ומליטא רק שלושה אחוזי עליה. בולט בעלייה זו יסוד צעירים חלוצים שהגיעו לארץ בשנים 1919 עד 1921 ואחר שנים אלו התמעט מספרם בתוך זרם העולים. חשיבות החלוצים רבה, כשם שקרה בעלייה השנייה, האידאולוגיה שלהם תרמה רבות לבניין הארץ וכך הטביעו חותמם על הציונות וכן על פיתוח היישוב העברי בארץ ישראל.

• שחרור ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מנית והצהרת בלפור שעוררה תקווה ופתחה פתח להרחבת ההתיישבות בארץ ישראל.
• הזעזועים החברתיים על אדמת אירופה - אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה התעוררות לאומית בקרב עמי מזרח אירופה שבעקבותיה הוקמו תשע מדינות חדשות.
• המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה שהובילה לגל פרעות ביהודים, על אף שיהודים רבים תרמו למהפכה. השלטון החדש שאף להִטמעות היהודים ופעל נגד ארגונים ציוניים.
• המשבר הכלכלי באירופה השפיע גם על היהודים, וחלקם עזב מתוך תקווה להתחיל חיים חדשים בארץ ישראל.
• במדינות החדשות שהוקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה "בעיית מיעוטים". פרצו קרבות בין קבוצות אתניות קטנות בעלות שאיפות בדלניות. פולין למשל, לא מלאה היטב את חוזה המיעוטים (לאחר שקמה) והתרחשו בה פרעות.
• סגירת שערי ארצות הברית למהגרים.
• הצלחתה היחסית של קליטת אנשי העלייה השנייה בארץ והאידאולוגיה הסוציאליסטית של העלייה.

לסיכום, העולים תלו תקוות גדולות לעתיד חדש בארץ, אך יותר מכך נדחפו לעלות בשל ההתפתחויות בארצות הגולה, התעוררות השאיפות הלאומיות של קבוצות מיעוטים.
המוסדות הציוניים הרשמיים התנגדו לעלייה השלישית, הם חששו שאין ביכולתה של הארץ לקלוט מספר רב כל כך של אנשים, הם אף ביקשו שרק בעלי אמצעים כלכליים יעלו ארצה. אולם המציאות הקשה שינתה את ציפיותיהם - מצבם הכלכלי הירוד של יהודי מזרח אירופה וכן הפרעות, חייבו אותם להגר לארצות שפתחו את שעריהן - ארצות הברית, מערב אירופה, ולבעלי דחף חלוצי והכרה ציונית התאימה ארץ ישראל כבית.
מיעוטם של העולים היו צעירים שנמנו עם התנועות "החלוץ" ו"השומר הצעיר" (כשישית מכלל העולים). הם באו ארצה כחלוצים בעלי רצון לבנות ארץ ולהפריח את השממה. רוב העולים לא היו מזוהים תנועתית אך הבינו וכיבדו את הרעיון החלוצי. תנועת "החלוץ" הוקמה ב1917 ברוסיה ובפולין על ידי יוסף טרומפלדור במטרה להכשיר נוער יהודי לחיי עבודה והתיישבות בא"י. חבריו למדו עברית, עברו הכשרה חקלאית והפנימו ערכים חלוציים של בני העלייה השנייה. מותו של טרומפלדור דווקא חיזק את התנועה. חברי "החלוץ" עלו לישראל כאות הזדהות ועל מנת להמשיך את דרכו. "השומר הצעיר" הוקם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ובעת המלחמה עוצבה דרכו האידאולוגית. חבריו באו מבתים מבוססים, סביבה תרבותית ומתבוללת, מאזוריה המזרחיים של האימפריה האוסטרו־הונגרית. בעבודת האדמה ראו דרך חיים ובהקמת חיים שיתופיים במסגרת קיבוצית יעד חברתי עיקרי, ובעיקר בזה נבדלו ביחס לתנועת "החלוץ". מ–1922 לאחר הגבלת העלייה לארצות הברית, מרבית העולים היו זעיר בורגנים.
מספר העולים, ארץ מוצאם, האידאולוגיה הסוציאליסטית, היותם פועלים רווקים חסרי הון עצמי, מאוכזבים מאי מימוש אידאולוגי בגולה עקב מהפכה ופרעות, כל המאפינים הללו משותפים לבני העלייה השנייה ולמרבית בני העלייה השלישית. ואילו בשונה מעולי ההעלייה השנייה אנשי השלישית היו מאורגנים יותר במסגרות תנועתיות כמו "החלוץ" ו"השומר הצעיר", ונהנו מקבלת פנים אוהדת יותר בארץ הן מצד בני העלייה השניה, והן מצד השלטון בריטי, שיעדיו בארץ תאמו את יעדי ההתישבות הציונית יותר מאשר יעדי השלטון העותמני.
הפעלים וההישגים עמדו בסימן ערכים ציונים וסוציאליסטים. דרכם יצא המפעל הציוני בארץ מן הקיפאון.
בעיות בקליטת העולים:

• בעיה ביטחונית - כנופיות פורעים ניסו לפגוע בעולים ולכן חלק מן העולים הופנו לשמירה.
• אבטלה ועוני - בשל מחסור בהון מצד היהודים, ריבוי העולים והעדפת פועלים ערבים יותר זולים נוצר מצב כלכלי קשה. עם־זאת אנשי העלייה השנייה קלטו את העולים מבחינה חברתית.

הקמת צורות התיישבות חדשות: "הקבוצה הגדולה" ו"מושב העובדים"
החיפוש אחר מסגרת לחיי שיתוף, הוביל את אנשי העלייה השלישית להקמת צורות חדשות של התיישבות חקלאית. אחת מצורות אלה הייתה "הקבוצה הגדולה" או כפי שנקראה מאוחר יותר - "קיבוץ". רעיון זה קם בשנים 1919-1920 על ידי אנשי קבוצת כנרת, ששאפו כרבים אחרים, להיפרד ממושג הקבוצה שלא ענה על מאווייהם. ההבדל הגדול בין "הקבוצה" ל"קבוצה הגדולה" הייתה בנכונותה לקבל חברים חדשים (עולים) לתחומי החיים של הקבוצה, דבר המאפשר את גדילתה ופיתוחה הכלכלי, כל אימת שעזרה לדבר זה מתבקשת.
לאחר שהועלה הרעיון להקים קבוצות גדולות רבות בארץ, קמה ביקורת מהציבור שלא האמין שיש בנמצא מספיק אנשים המתאימים לחיי קבוצה, ובנימוק שבשל גודלה ומורכבותה אין היא יכולה לספק לחבריה את האינטימיות המשפחתית שאפשרית בקבוצה הקטנה, כן גם בלתי אפשריים הוויתורים ההדדיים שתדירותם בקבוצה הקטנה גבוהה.
שלמה לביא, מחבריה הפעילים של קבוצת כנרת, הציג את יתרונות הקבוצה הגדולה - דווקא שם אפשריים יחסים חברתיים תקינים, שכן האינטימיות הנוצרת בקבוצה הקטנה עלולה לפגוע בה. שמחת החיים והפעילות החברתית הענפה תנצח, לדבריו, את כל חסרונות הקבוצה הגדולה. שלמה לביא, במאמריו האוהדים את הקבוצה הגדולה, הביא לידיעת הציבור את צורת התיישבות זו. גדוד העבודה אף תמך ברעיון זה ושאף להגשמתו.
במקביל להקמת הקבוצה הגדולה, נולד רעיון מושב העובדים כבסיס עיקרי להתיישבות פועלים עצמאית. רעיון זה תפס תאוצה רק בתום מלחמת העולם השנייה, וכבר אז נכחו פועלים חקלאים בארץ, שציפו לעבור להתיישבות על בסיס חקלאי במושב. את רעיון ותכנון המושב הגה אליעזר יפה בחוברת שפרסם בשנת 1919 - "ייסוד מושבי עובדים", הובהרה צורתו של היישוב החדש. צורת העבודה היא במשקים פרטיים, רק כך החקלאי מראה את הפוטנציאל הגלום בו. אולם המושב עצמו הוא שיתופי ובעל מוסדות ציבוריים, בהם נערכת הקנייה והמכירה של מרכולות המשקים, כן גם חיוניים המוסדות למען עזרה הדדית שהיו ערבים לצד התושבים במקרים של מצוקות אישיות.
הגרעין הראשון של מתיישבים במסדרת של מושב עובדים, התמקם בעמק יזרעאל זמן מועט אחר הכשרתו לחקלאות. הגרעין הקים בספטמבר את נהלל וחודשיים אחר כך את כפר יחזקאל. בעקבותיהם עלו על הקרקע מושבים בשאר חלקי הארץ.

באמת היה קשה להכנס לויקיפדיה? סיכמתי לך קצת את הדברים החשובים.. כי יש המון חומר..

[Mc.KorKy]

אחי .... אני לא צריך מידע .... אני צריך סיכום

[ItayTheMan]

תסכם את זה -.- תוריד פסקאות וזה....
תשמע אחי אתה חייב לפחות להתאמץ קצת.. אנחנו עוזרים אבל אנחנו לא נתחיל לסכם לך... זאת עבודה שלך :/

תעבוד קצת אין מה לעשות... נזכרת בזה בדקה ה90

[אור]

מה? זה נחשב לסיכום חח לא צריך חומר..?
מה הבעיה פה? תעתיק למסמך וורד ותדפיס עם כותרת ונגמר הסיפור מה צריך יותר מזה?

[nizan777]

צודק .. תעשה רק שזה יהיה בשפה שלך ..