יעקב חודורוב ז"ל
אחד משוערי העבר הגדולים ביותר של נבחרת ישראל בכל הזמנים, יעקב חודורוב, הלך היום לעולמו אחרי מחלה קשה בגיל 79.
כשיעקב חודורוב פרש מכדורגל, ב-1965, רוב אוהדי הכדורגל שממלאים היום את היציעים עוד לא נולדו. למרות זאת, קשה להאמין שיש מישהו שלא שמע את השם הזה, שלא גדל על האגדות שסופרו על השוער הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
בכלל, מעטים השוערים בהיסטוריה של המשחק הזה שמצליחים להפוך לאגדות - השמות של לב יאשין, דינו זוף וגורדון בנקס עולים מיד כשחושבים על שוערים גדולים, אולי יש עוד, אבל הם לא הגיעו לרמה הזאת.
חודורוב, חתן פרס ישראל, הצליח לעשות את זה כמו גדול ולהפוך לאגדה ארץ ישראלית עוד בחייו. הסיפורים האמיתיים על ביצועיו של השוער הראשון של נבחרת ישראל יכולים להתמודד בהצלחה גם עם כל סיפור דמיוני על מעלליו של רפי בסדרת "הספורטאים הצעירים" של אבנר כרמלי.
יעקב חודורוב נולד בראשון לציון ב-1927, בשל סיבוך בלידה הוא נולד נכה. "כשנולדתי התלבטו אם להשאיר אותי בחיים", סיפר חודורוב: "היו לי רגליים מקופלות והייתי ילד חולני מאוד". הרופאים המליצו על משחק בכדור כדי לעזור לילד להבריא, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותו להצטרף לקבוצת הכדורגל "מכבי הצעיר".
השוער הגדול החל, כמו רבים מהשוערים, את הקריירה כחלוץ. "לא הייתי כוכב גדול, בגלל זה כשהשוער נפצע שלחו אותי להחליף אותו. זה מצא חן בעיניי, גם כי הייתי טוב וגם כי לא צריך לרוץ הרבה", הסביר חודורוב את המהפך.
ב-1946 ניצח חודורוב עם הפועל ראשון לציון את הפועל ת"א בחצי גמר גביע ארץ ישראל, זה הספיק לאדומים כדי להחליט על צירופו של השוער המצטיין לשורותיהם. "הציפור המעופפת", כפי שכונה לא פעם הגיע לקבוצה בה יעשה את מרב שנותיו.
עיסוקו כשוער לא הפריע לחודורוב למלא את חובותיו למדינה. שלא כמו היום, פעם הכדורגלנים שלנו לא קיבלו שום הנחות. חודורוב התגייס למשטרה וסייע לארגון ההגנה להבריח נשק - רק לאחר מכן חזר לדשא והצליח לתפוס "עם הרבה עבודה קשה" כהגדרתו את המקום בהרכב הפותח של הפועל ת"א.
אבל אז פרצה מלחמת השחרור וקטעה שוב את הקריירה של השוער המבטיח, חודורוב התגייס לגבעתי והשתתף בקרבות להגנה על המדינה הצעירה שרק הוקמה. בסיום המלחמה חזר לשחק כדורגל, הצטיין בשורות הפועל ת"א וזומן לנבחרת ישראל עם הקמתה.
חודורוב שותף במשחק הבכורה של הנבחרת מול יוגוסלביה, הנבחרת הובסה, אבל חודורוב שחזר בהנאה גלויה: "הובסנו, אבל התוצאה היתה שולית. מה שחשוב היה זה שנבחרת ישראל משחקת". ב-1956 היה חודורוב שותף למסע ההיסטורי של הנבחרת לברית המועצות - זכור במיוחד משחק הגומלין באצטדיון ר"ג בו הציג יכולת הירואית גם לאחר ששבר את ידו וסירב לרדת מהמגרש.
משחקי השיא שלו היו במוקדמות אליפות אירופה מול ווילס ב-1957, אז עצר כ-150 בעיטות (!) שנורו לעבר שערה של הנבחרת. לאחר אותו משחק נבחרת חודורוב לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם. משחק זכור נוסף שלו היה בניצחון ההירואי (1:2) של הנבחרת ביוגוסלביה במסגרת המשחקים הקדם אולימפיים.
כל זה לא מנע ממנו לומר שוב ושוב: "הפרס הכי גדול שלי היה לשחק עם הסמל על החולצה, לא חשבתי לשחק בשביל כסף". ב-1965 פרש חודורוב לאחר 20 שנות קריירה ויותר משלושים הופעות בנבחרת.
בשנה שעברה החליטה המדינה להוקיר את פועלו כשהעניקה לו את פרס ישראל, חודורוב זכה לכבוד הראוי לו אולם לא נכח בטקס בשל האירוע המוחי, שגם הביא למותו בגיל 79.
יהיה זכרו ברוך
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ItayTheMan
