הדרבי - מכיוון אוהד הפועל אנונימי.
שורות אלו נכתבו על ידי אוהד הפועל שלא אזכיר בשמו בפורום השדים - אוהדי הפועל..
כדי לתת לאוהדי חיפה ובית"ר, להבין מהי המהות של ה-דרבי, מישהו פשוט תימצת את כל השבוע שעובר עליך לפני:
יום ראשון:
הולך לבית ספר מבסוט מניצחון של הפועל , ובא ובתחושה שאנחנו לפחות באים אחרי ניצחון ובפורמה טובה למשחק הכי חשוב העונה. אני לומד כרגיל, בסוף השעה ה-6 מתחילים קצת להחליף עקיצות בשיעור אנגלית. אוהד מכב* זורק:" שבוע הבא נגמר 2-0 למכב* " ואני משיב :" עם הגנה כמו שלנו יש עוד נקבל 3" ....
משחק כדורגל בערב עם חברים.
יום שני:
סימן ראשון לכך שבא הדרבי הוא הסיוטים בלילה, "מה אם נובס?!", כמובן שמנסים לצאת מזה, וחושבים על משהו אחר לגמרי. יום שני הוא ארוך , מאוד! ומה מרוב השיעמום חושבים על ה"רגע".
יום שלישי:
יש בחילות, לא משהו נורא, ולא משבית. זוהי כמובן בחילת הדרבי הגוברת עם הזמן עד ל"רגע" .
כל עקיצה מפה וכל עקיצה משם , זוכה לתשובה, בתנאי שהיא לא מנחסת. מנסה לא לדבר ולא לחשווב על הדרבי יותר מדי. אבל זה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי.
יום רביעי:
עוד יום לימודים מיותר בשבוע של דרבי, בדר"כ אני תלמיד טוב , 4 יח' מתמתיקה ,5 יח' אנגלית. אבל בשבוע של דרבי קשה להתרכז בשיעור כשהתמונה שעוברת אל מול עניך היא תמונה של מכביסטים שמחים בשער 11 אחרי שער. הפרפרים בבטן? הולכים וגדלים לקראת ה"רגע".
הולך לשחק כדורסל , תרפיה ממחשבות על הדרבי.
יום חמישי:
עכשיו כבר המכביסטים מתחילים לשיר לך שירים, קונטרה , מי שלא קופץ , הכל כבר מוכן.. ואתה משיב בשיר משלך על תאונת מטוס קלה! ואז אתה נזכר, הם לא שרים סתם ולא קופצים לך מול העיניים באופן מעצבן סתם. יש דרבי, לגיטימי. שואלים אותך:" תגיד אוהדי הפועל מכינים משהו?" אני משיב: "מאיפה לי" .אני כמובן מקבל פרפרים רק מהמחשבה על ה"רגע" . היום עובר ואני שוב מוצא את עצמי בספורטן משחק כדורסל ואח"כ כדורגל.
יום שישי:
יום מיותר בעליל, בשבוע שכולו מכוון אל ה"רגע" , מנתחים עם חברים לכיתה את ההרכבים, מי פצוע ומי כשיר, ואיך זה שאבי נימני הוא מנייאק ובכל דרבי דופק אותנו! בערב, משחק סנוקר עם חברים בקיבוץ ליד.
יום שבת:
יום מנוחה, אין משחק של הפועל הוא הרי מחר אבל יש משחק של ליברפול. ואפילו משדרים! אחלה דרך להסיח את דעתי מה"רגע" שאמור לבוא מחר, אבל רואה מחזור משחקים של ליגה כל כך מיותר ביודעין שמחר הוא היום. מנסה לישון, ללכת לישון בערב של דרבי זה משימה בלתי אפשרית, סיוטים על תבוסה מריצים את עצמם בראשך, ואני חושב: "וואי הלוואי שהדרבי יידחה, אני לא מסוגל להתמודד עם זה".
יום ראשון:
אם יש יום מיותר בשבוע של דרבי הוא היום של הדרבי עצמו. השעות עוברות לאט והחששות מהמשחק גוברות מהר! הזמן לא עובר ,המשחק לא מגיע. המורה מדברת אבל גם כשכל הכיתה בשקט אי אפשר לשמוע אותה כאשר כל מה שאני יכול לשמוע זה: " אוווווווו הפועל עולה..." כשהשחקנים עולים על המגרש.
יום ראשון אחה"צ:
מנסים להעביר את הזמן, מה לעשות הוא לא עובר. אבא שלי זורק את המילים שחיכיתי לשמוע כל היום: "יאללה בוא נצא" . הנסיעה לאיצטדיון בלומפילד ממקום מגורי אורכת כ-30 דק', ואותה כל אוהד הפועל יכול לתאר אותה כנסיעה הכי לא רגועה בעולם. הפרפרים שהציפו אותח ביום רביעי הופכים לעדר סוסים עצום שרץ במרחבי גופי. מלא תסריטים עוברים בראש. ה"רגע" אוטוטו מגיע.
יום ראשון ערב:
אני הגעתי לאיצטדיון, נכנס מיד לשער. אוהדי מכבי התחילו לשיר על הפועל ואנחנו שקטים, אני אוהב את התכונה הזאת בנו, שומרים את הכל למשחק , אבל בדרבי חייבים להגיב וכן מתחילה המלחמה ביציעים, מלחמה שאני הכי אוהב לעשות.
החימום, שרים שירי שחקנים חזק מבעבר, הרי יש לדרבן אותם כפליים! הם יורדים אחרי חימום בחזרה לחדרי ההלבשה. 10 דק' שהם שם לא עוברות והסוסים בבטן הופכים לפילים .
השחקנים עולים, תפאורות פה ושם. אם בפירוטכניקה או בדגלים ,שלטים, הכל! מתחילים להכנס לטירוף.
השחקנים מתמקמים במקומות שלהם, שיא המתח שהפך לבלתי נסבל , ככה אתה יודע שאתה אוהד הפועל אמיתי , לפי הפרפרים האלה בבטן שלפני הדרבי שמציפים אותך.
ואז מגיע ה"רגע"; צליל חזק וחד נשמע באוזניי, יש רגע קטן מאוד של שקט, הפוגה במתח, נדמה כי העולם עוצר מלכתו . ועכשיו......
מ-ל-ח-מ-ה!!!
אל תגידו שזה לא מרגש :]
נ.ב.
זה לא הנושא המרכזי של המשחק, אלא רק כדי לחמם את האווירה לפני(במובן החיובי)..
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Solid Snake
