אלוהים שלי, רציתי שתדע,
חלום שחלמתי הלילה במיטה.
ובחלום, ראיתי מלאך, שבא משמיים ואמר לי כך -
"את יודעת שסבא היה מאוד חולה ומצבו היה קשה.."
לא רציתי שזה יקרה.. לא רציתי שהוא ימשיך לדבר, אבל הוא המשיך..
"סבא נפטר דורני.."
באותו רגע הבנתי.
זהו, סבא מת.
התעוררתי, ואמא חזרה על דברי המלאך, שוב אותה ההקדמה, ושוב אותן מילים.
"סבא נפטר."
ולא רציתי לבכות ליד אמא,
כבר ראיתי אותה בוכיה..
אבל בלי שום דרך להפסיק דמעות החלו לזלוג על לחיי..
וניגבתי אותן, את אותן דמעות ארורות.. וראיתי את אמא מביטה בי בעצב.
"סליחה.." ניסיתי ללחוש, אך קול כבר לא יצא.
ועכשיו אני מבינה, שלא אמרתי לו מספיק כמה אני אוהבת אותו באמת..
כמה הוא היה חשוב לי..
למרות שלא יצא לי להכיר אותו במיטבו.. רק מהסיפורים המרתקים..
רק מה שאמא ספרה בהתרגשות, על כמה סבא היה אדם מדהים..
והיום, זה נגמר. זהו.
היום בשלוש לפנות בוקר, הוא פשוט הפסיק לנשום.
ואותו הצליל למהחלום התנגן לי בראש, 'טווו', אותו הצליל הארוך של המכונה,
אותו הקו שמצוייר ונקטע לפתע, ושוב ממשיך.
אותו הכאב כמו בחלום.
ועכשיו סבא כבר לא איתי..
ואם הוא יכול לדעת, לראות, להבין, לשמוע את זעקותיי, אז הדבר היחידי שיש לי להגיד זה,
"סבא, יקר שלי, אני אוהבת אותך."
ובשבילי? סבא לא נפטר, סבא נרצח על ידי סכיניי הזמן, שלאט לאט פצעו אותו מבפנים.
מצטערת על החפירות.. סתם פריקה..
לא יודעת לאן זה בדיוק מתאים.
ציטוט ההודעה
