1. כעיקרון הנימים קטנים יותר מכדוריות הדם האדומות וכדוריות הדם הלבנות גדולות מכדוריות הדם האדומות.
כאשר ישנה דלקת למשל כדוריות הדם הלבנות צריכות להגיע למקום הדלקת וכדי לאפשר להן לעבור בנימים הזעירים קיימים תאים שנקראים MAST שמפרישים היסטמין שתפקידו להרחיב את הנימים. באנאפילקסיס יש תגובה של כל המערכות לחומר הזר והפרשת ההיסטמין היא בכל הגוף. יש הרחבה כללית של כלי הדם ונפילה בלחץ הדם וכן לכיווץ של הסימפונות כתוצאה ממפגש של ההיסטמין עם רצפטורים מסוג H1 שנמצאים בריאות ובכלי הדם. התרחבות כלי הדם גורמת לשינוי בדופן הנים ונוזלים בורחים מתוכם וגורמים לבצקות.
2. ב-HV יש נשימה שטחית ומהירה. כששואפים, הריאות מקבלות חמצן וכשנושפים, הגוף מתפטר מעודפי ה-CO2.
בין החמצן ובין דו-תחמוצת הפחמן יש שיווי משקל עדין והוא מאפשר לגוף לפעול בצורה יעילה. במצב של HV הנשיפה מתגברת, וגוררת ירידה של רמת ה-CO2 בדם, שגורמת לעלייה ב-pH. בססת גורמת לפגיעה באנזימים שיכל לגרום להפסקת הנשימה.
3. אם ההרעלה היא מחומצה, לא לתת משהו בסיסי שיסתור וינטרל את החומצה כי זה עלול לגרום להקאות שיגרמו לחומצה לעלות ולכוויות בושט.
ובכל מקרה זה יכל לגרום לאספירציה ולאבדן הכרה.