[מידע] חיל התותחנים
הבאתי לכם פה מידע על חיל התותחנים כי לא הרבה מכירים את החיל וחושבים עליו דברים שהם לא יותר מהנפצות.
חיל התותחנים הישראלי הוא החיל בצה"ל האחראי על הפעלת מערכות ארטילריה לטווח בינוני וארוך.
חיל התותחנים מכונה "עמוד האש" ההולך לפני המחנה. במסגרת הקרב המשולב, תפקידו של חיל התותחנים הוא להיות אחראי על ריכוז עוצמת האש ביבשה. הוא מחזיק בעוצמת אש רבה, והוא נחשב לאחד מחיילות השדה הטכנולוגיים ביותר. יעוד החיל מוגדר כ"השמדת ושיתוק כוחות אויב על ידי הפעלת מאמץ האש בקרב היבשה".
לחיל שתי משימות יסוד:
א. סיוע אש קרוב לכוחות המתמרנים במקום, בזמן ובעוצמה הנדרשים.
ב. שיתוק והשמדת מטרות אויב לעומק שדה הקרב היבשתי.
חיל התותחנים (חת"ם) הינו חיל המהווה חלק חשוב בזרוע היבשה של צה"ל. חת"ם הוא חיל מגוון מאוד כאשר החלק הארי בו הוא המערך הקני -ירי ארטילרי תלול מסלול.
כומתת החיל היא בצבע טורקיז עם סמל חיל התותחנים.
מערך וציוד
תומ"ת M-109AL "דוהר", הוביצר בקוטר 155 מ"מ, בעת ירי. זהו הכלי העיקרי היום בחיל התותחנים.
תומ"ת M107 "רומח".
תומ"ת M109 צה"לי
המערך הקני
מערך המורכב מתותחים, נייחים או ניידים, המהווה את מרבית כוחו של החייל. סוג החימוש אותו יורים התותחים הם פגזים, ישנם מספר סוגי פגזים:הפגזים נטענים בסדן התותח ונורים על ידי שריפת חומר נפץ הודף (בראשי תיבות חנ"ה) המוכנס לקנה. ירי של פגזים נעשה בדרך כלל בכינון עקיף , כלומר ירי בצורה קשתית (לטווח של עשרות ק"מ), למרות שניתן לבצע גם ירי בכינון ישיר בדומה לירי שיריון.
- פגזים נפיצים- פגזים המפזרים רסיסי מתכת בעת הפגיעה, בדומה לרימון. משמשים בעיקר נגד חי"ר ומטרות "רכות" כגון אתרי לוגיסטיקה.
- פגזי עשן- מכילים 4 גופיפים המפזרים עשן (בפגזים הישנים היו 3 גופיפים). משמשים להסתרת כוחות וסימון.
- פגזי תאורה- מכילים גופי תאורה המאירים אזור מסוים. משמשים להארה וסינוור.
- פגזי מצרר- מתפצלים למספר רב של פצצות קטנות המתפזרות על פני אזור נרחב. משמשים כנגד מטרות פזורות ושיריון קל.
התותח שבשימוש בצה"ל בסדיר מאז אמצע שנות ה-90 הוא ה-M-109AL הקרוי "דוהר", שהוא שיפור ישראלי ל"רוכב", הקיים במילואים. זהו תותח מתנייע מסוג הוביצר בקליבר של 155 מ"מ. בשירות המילואים ישנם גם תותחים נגררים מדגם M-71 ("חתרן") של סולתם. לאחרונה עוברים גדודי מילואים הסבה לתותח ה"דורס" פיתוח של ה"רוכב". בניגוד לתותח ה"רוכב" בו הכינון והצידוד (כיוון הקנה ) נעשה באמצעות כוונת אופטית בתותחי ה"דוהר" וה"דורס" החליפו מערכות ממוחשבות את הכוונת. צוות התומ"ת מונה כ-7 חיילים: מפקד צוות (מפק"צ), נהג הכלי, טען, מכניס חנ"ה וסוגר סדן, כוון, אחראי מערום קרקע ורץ קווי. בנוסף קיים צוות האלפא (נגמ"ש תחמושת הנלווה לתומ"ת): נהג אלפא ואחראי אלפא. מספר אנשי הצוות משתנה בהתאם למספר אנשי החוץ המסייעים בהכנת התחמושת. צוות מיומן עשוי להגיע לקצב אש מקסימאלי של כ-4 פגזים בדקה.
בעבר השתמשו בצה"ל בתותחים מתנייעים מדגם M7 Priest וכן בתומ"ת M-107 "רומח" בקליבר 175 מ"מ ותומ"ת M-110A2 "קרדום" בקליבר 203 מ"מ. תותחים אלה לקחו חלק חשוב במלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל. הכלי M109 תוכנן בשנות ה-50 ולא נוח לשימוש ברמת הצוות.
בצבא ארצות הברית משתמשים כיום בדגם M-109A6 שמכונה "Paladin".
המערך הרקטי
מערך המורכב ממשגרי רקטות מונעות בדלק. מהווה כיום חלק משני וחשוב במערך התותחנים. הרקטות מיועדות לטווח ארוך יותר מאשר התותחים והן נושאות חימוש מצרר כנגד מטרות רכות, כגון סוללות ארטילריה ואתרי לוגיסטיקה.
משגר מנתץ במהלך ירי
"מנפץ" משגר רקטות כבדות מדגם M667 Lance
משגרי הרקטות שבשימוש החיל כיום הם:תורת ההפעלה של מערך זה שונה מהותית מהמקובל בשאר החיל: הכלים אינם פורסים בסוללות, אלא כל משגר הוא עצמאי בשטח, לרוב בעמדה מוסווית הרחוקה קילומטרים ממשגרים אחרים. משימות האש מתקבלות , המשגרים יוצאים מהסוואה ויורים, ואז מחליפים מיידית עמדות, במטרה להגביר את השרידות של הכלים.
- ה"מנתץ", הוא ה MLRS M-270 האמריקני, המורכב על נגמ"שי בראדלי.
- ה"מנפץ", משגר רקטות Lance לטווח ארוך, תוצרת ארצות הברית.
מטרתו של מערך ה"מנתץ" היא שיתוק והשמדת יכולות האש של האויב על ידי ירי ארטילרי של רקטות מצרר על סוללות האויב, בהתאם למטרות המתקבלות מהאיכון. משימות המערך משותפות לחיל האוויר וכוחות חמ"מ (חימוש מונחה מדויק).
עקב העצמאות הגבוהה של הכלים והדרישה לעבודה ביחידות קטנות, קיים במערך המנתץ ריכוז גבוה יחסית של כלי שליטה ופיקוד (מפ"יקים), על בסיס נגמש"י "מוגף". לכל פלגה (מקביל למחלקה בחיל רגלים) ישנו מרכז פיקוד, ובנוסף לכל סוללה (פלוגה בחיל רגלים) ולכל גדוד. הצוות במרכזים אלו מבצע פעילויות כגון תיאום בטיחות אש (שכן שובלי הלהבה מהרקטות מגיעים לאורך עשרות מטרים, וגזי הפליטה רעילים), הקצאת משימות ובקרה לוגיסטית.
הירי של רקטות רגילות הוא סטטיסטי - הדיוק נמוך בהרבה מארטילריה קנית, ולכן נדרש ירי של מספר רקטות רב יחסית. בעיה זו מתוקנת בימינו על ידי שילוב פיתוח ישראלי הקרוי "רקטה מתוקנת מסלול" (רמ"מ), המאפשר דיוק גבוה המונע בזבוז רקטות.
השימוש המבצעי הראשון של צה"ל במערך ה"מנתץ", היה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בעימות זה עשה צה"ל שימוש נרחב ב-M-270 כנגד משגרי הרקטות של החזבאללה. בעתות שגרה מוצבות יחידות המערך הרקטי של חיל התותחנים על הגבול הסורי.
ציטוט ההודעה
