הצפירה אצל כל אחד מאיתנו.
אצל כל אחד יש דרך שונה לחוות את הצפירה, אבל לבסוף כולנו עומדים בצפירה. אתם מתכוננים לפני? מפנים זמן לצפירה? מה אתם עושים?
אני גר ליד כביש החוף, והתחלתי בערך מסורת שלי ללכת כל צפירה לראות את האנשים עוצרים את כל המכוניות שלהם, יוצאים ועומדים. רגע אחד של שקט. רגע אחד שכולם מתייחדים. זה פשוט מדהים לראות כמה שניות אחרי הצפירה אנשים יורדים לשוליים של הכביש, ומכבדים את הצפירה.
|
|
כבר ב10 לשמונה הדלקתי טלויזיה והתכוננתי לצפירה(כיביתי את המסך של המחשב)
עמדתי בחדר כבר 2-3 לפני וקצת אחרי הצפירה.
שאני עומד בצפירה בבצפר, אפשר לראות את האנשים עוצרים את האוטו באמצע הכביש ועומדים.
Life isn't about finding yourself. Life is about creating yourself
חולצות ובלייזרים אלגנט :
http://www.iatraf.co.il/showthread.php?t=878363
אני למשל מסתכל דרך הסלון שלי על הכביש ורואה עם אנשים יוצאים..יום עצוב :[
אני בדרך כלל יוצאת החוצה לראות אנשים יוצאים מהמכוניות ונעמדים... זה מדהים בעייני..
השנה הייתי באוטובוס במקרה ונדהמתי לגלות שאני היחידה שנעמדת בצפירה וכל הדוסים ממשיכים לדבר ואינם נעמדים...
מעורר חלחלה :\
האמת בכלל שכחתי מהצפירה והייתי על המחשב ופתאום הצפירה התחילה אז העפתי את האוזניות ועמדתי לבד
הייתי בטקס, ומן הסתם כולם עמדו..
רוב האנשים מורידים את הראש בצפירה.
אני מעדיף להרים את הראש ולעצום עניים כי אני חושב שצריך באמת להתאבל עליהם, אבל עדיין אנחנו חייבים להסתכל קדימה, ללמוד מטעויות ולכבד את המוות שלהם בכך שלאנחזור על מעשים כאלה.
כבוד מן הסתם זה רגע שמייחד את כולם ביחד בנופלים זה מעורר גאווה
Take me, touch me, hold me like you mean itMake me come alive
קולעים אל חוט השערה לא מחטיאים !
כמה נכון...נכתב במקור על ידי Graf.E.T
יש אנשים שיעמדו עם ראש זקוף דום ויצדיעו - אתה תראה גם כאלה במהלך חייך.
לכל אחד צורה שונה להנציח את הגיבורים הללו.
מנהג ידוע של הדוסים, ובאמת מעורר רצון עז להקיא. פשוט אנשים שלא מגיע להם לגור במדינה הזו.
Life isn't about finding yourself. Life is about creating yourself
חולצות ובלייזרים אלגנט :
http://www.iatraf.co.il/showthread.php?t=878363
ראיתי טלויזיה מרבע ל-8 כולם עמדו רציתי להגיש אחד מאיתם וגם אני עמדתי ככמה דקות לפני הצפירה!
כבוד לנופלים...
הבית ספר היסודי שלי היה צמוד ליסודי ותיכון של דוסים.
כל שנה כשהיה הטקס לחללי צה"ל הם היו עושים רעש בכוונה
ולפעמים הם גם התחילו לזרוק אבנים =/
חיות.
הדוסים האלה מחליאים אותי בצורה בלתי ניתנת לתיאור.
זה בדיוק הנושא שלמדנו לאחרונה בתנ"ך: מוסר ופולחן, המוסר מתייחס למצוות המוסריות של בן אדם לרעהו, ואילו הפולחן מתייחס למצוות הדתיות כמו העלת זבחות ותפילות.
ה' לא רוצה במצוות הפולחניות של העם בעוד העם ממשיך לחטוא בפאן המוסרי: רציחות גניבות וכד'.
נכון אז הרוב החרדי לא חוטא בדברים שתקראו להם "גדולים", אבל בדברים האמיתיים שמראים על הבן אדם, אם הם לא מאמינים שאנחנו צריכים להיות פה, שלא יחייו פה, כל עוד הם חלק מאיתנו, למרות שחלקם הגדול אינו משרת בצבא ומשום מה עדיין במדינה כמו שלנו יש להם זכות של בחירה, אבל העקרון הוא שאפילו לעמוד במשך דקה לזכר החיילים שבלעדיהם אף אחד מאיתנו לא היה פה היום הם לא מסוגלים לעמוד, אבל להיות בבית הכנסת ולעמוד במשך שעות ולחשוב שה' רוצה את התפילות האלה הם כלום ושום דבר מאחר והם מתנהגים כמו שהם מתנהגים.
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ.
"זוהי "מנחת שוא" מכיוון שהעם איננו מגיע בידיים נקיות , אלא מלאות דם: באופן מעשי, דם הקורבנות, וכמטאפורה – דם ההרוגים החפים מפשע"
אני אישית, בכל הצפירות לא יצא לי להתרגש למרות שאני חושב על המספר העצום הזה של החיילים ההרוגים והרוגי פעולות האיבה שנושק ל23 אלף, בכל שנה ושנה ולצערי המספר הזה לא נראה כעוצר בקרוב.
אבל כשאני פותח בטלוויזיה ורואה תוכנית או קורא כתבה בעיתון על חייל בודד שנהרג, זולגות דמעות מעיניי, רק המחשבה שהבן אדם, בעודנו מדברים, איננו איתנו כאן ולפעמים מסיבות כל כך לא מוצדקות, גורמות לי לחשוב על הרבה דברים שבאמת לא יוצא לי לחשוב עליהם סתם כך.
יהי זכרם ברוך.
הם בושה וחרפה למדינה, אתה יודע מה לא רק שהם לא עומדים, הם לא מכבדים את הרצון של שאר העם לעמוד, בושה.
סעמק ישנתי בצפירה איזה ילד שמןן אנייי
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
