מה זה SABIKI?

מבוא:
סביקי היא שיטת דייג יפנית מסורתית בג´יגינג אשר מטרתה לתפוס דגים קטנים יחסית אשר ישמשו כפיתיון חי.
משתמשים בסביקי באיזורי מבנים וריפים בהם מסתובבים דגי פתיון כמו סרדינים, ביזרי וכו´ וכן בעומק ב Drop offs.

למדתי אודות הסביקי מאתרי אינטרנט שונים. השיטה מוכרת וידועה, אך אם לומר את האמת, בעת כתיבת המאמר טרם תפסתי דג כלשהו בשיטה זו.

הסביקי באים במגוון סגנונות צבעים וקרסים. הסביקי לרוב מדמה דיונון קטן או סרטן. ניתן למצוא סביקי העשוי פלסטיק רך, חוטים, נוצות, ואף סביקי העשוי עור של דג מעובד.
יחידת סביקי מכילה חוט תלאי, חרוז(לרוב), גוף הסביקי, וקרס המוחבאת בגוף הסביקי.








הסביקי הקנויים באים לרוב עם קרסים בצבע זהב. חברת Daiichi מייצרת קרסים בצבע אדום הדומה לדם. יש הסבורים כי צבע הקרס תורם להגדלת מספר הדגים הנתפסים.

הכנת הריג:
הריג של הסביקי מורכב מסביבל עליון, חוט ראשי, מספר יחידות סביקי (Branch באנגלית) הקשורות זו אחר זו ובסוף החוט משקולת. יש המשתמשים במצוף הטלה במקום במשקולת, ובכך מפחיתים את הסיכון בקשרים.



איך עזרא אומר: "פרזנטיישן, פרזנטיישן ועוד פעם פרזנטיישן". על מנת ליצור הסוואה ולמשוך גם דגים חששנים, מומלץ להשתמש בחוט ראשי ובתלאים דקים ככל האפשר. ראיתי באיזה אתר שהובחן הבדל ממשי ביחס התפיסה בין חוטים עבים ודקים. ההמלצה היתה להשתמש בחוט ראשי של כ 5 ק"ג, ובתלאי של כ 2.5 ק"ג. חוט דק מוביל לתוצאות עדיפות.

ריג אפקטיבי כולל בין 4 ל 8 יחידות סביקי, בכפוף לאורך המקל ואורך התלאים.
יש לשים לב שהרווח בין חיבור לחיבור צריך להיות בין פעמיים לשלוש פעמים מאורך התלאי וזאת משום שדגים רבים עולים כלפי מעלה כאשר הם נתפסים– באם המרחק בין תלאי הסביקי לא מספיק גדול, הקשרים שייצרו יחידות הסביקי יהוו תשתית נאה לקן של ציפורים או שיילכו לפח. לריג סביקי המאורגן באופן לא נכון יש נטיה להסתבך קשות. בכל אופן יש לאפשר לסביקי תנועה טבעית וחופשית.

ככל הניתן יש להשתמש במספר גדול של יחידות סביקי בצבעים וצורות שונות וזאת על מנת להעלות את סיכויי התפיסה. במיוחד במקרה שבו ניזוקה יחידה אחת כתוצאה מתלישה פרועה או ביקור לא צפוי של גומבר – עדיין יש בידינו פתיון אפקטיבי.
יש הנוהגים לשים מספר Jigs על יחידה אחת (branch)- בכיוונים הפוכים, ויש השמים פיסת פתיון קטנה על הקרסים.

אני נוהג לחבר את התלאים ב dropper loop. לא מצאתי קשר טוב יותר בשלב זה.
מומלץ לחבר את המשקולת בקצה הריג ע"י חוט דק יותר מהחוט הראשי. במקרה של תקיעת המשקולת בסלע, תיקרע המשקולת ולא כל הריג.

הטלת הריג:

באם נראית להקת דגים, יש להטיל את הריג לפניה ולא בתוכה. זריקת הריג באמצע הלהקה תפיץ אותה לכל עבר. יש להקפיץ בעדינות את הריג עד להרגשה שנתפס דג – בשיטת jigging.

באם לא נראית להקה, יש להטיל את הריג עד שיגיע לקרקעית, לבצע מספר משיכות משמעותיות שיטלטלו את הריג ולהמתין מס´ שניות. יש לחזור על המהלך עד לתפיסה.

ריסוס לחם במים באיזור הסביקי עשוי להביא לתוצאות טובות יותר

יש ליצור מתח מתמיד בחוט על מנת למנוע הסתבכות של תלאי הסביקי. בעת שנתפס דג אין לגלול את החוט במהירות מחשש לקריעת שפתי הדג או בריחה שלו. למעשה עדיף להמתין מס´ שניות עם חוט מתוח ולגלול לאט לאט עד להגעה לטווח עין. המתנה של כשנייה בין סיבובי הידית עשוי לגרום לתפיסה של דגים נוספים על הריג הנע. כמובן שבאתר סלעי כדאי לגלול במהירות גדולה יותר.

גם אם נתפס דג אחד, מוטב להשאיר את הריג מספר שניות או דקות נוספות במים. הסבירות לתפיסה נוספת גדול מהחשש לאיבוד הדג הבודד שנתפס.

סיכום:
שיטת הסביקי היא אחת השיטות הנפוצות ביותר בעולם לתפיסת דגי פתיון. יש דייגים יפניים אשר משתמשים בשיטה זו גם לדגים גדולים יותר (עם קרסים גדולות).

נראה שנדרש נסיון על מנת לבצע את ה jigging בצורה נאותה ולהגיע לתוצאות .

יש להזהר מאד בעת הוצאת הריג מהמים שכן קרסי הסביקי החדות להפליא ידועות לשמצה כנוהגות להיאחז בבגדים או בעור.

סביקי הקנויים באים לרוב כחבילה המכילה חוט ראשי ויחידות סביקי. ניתן לאחסן את הסביקי לאחר שטיפתו במי ברז על גבי פקק שעם או כל ספוג גלילי אחר.




קרדיט לתפוז