[סיפור בהמשכים] שודדי הקאריביים 1.5: אבן הרוחות הגדולה

[JamesBond007]

אני מקווה שמותר... אם אסור, בבקשה אל תנעלו, לפחות תנו לי להמשיך לפרסם פרקים...

אוקיי, הרעיון עלה בתור המשך לשודדי הקאריביים 3, אבל אז קלטתי שעוד לא ראיתי ת'סרט, אז הכול נהרס לי... אז החלטתי שזה יהיה מין סיפור אמצע בין הסרט הראשון לשני... מי שאוהב שודדי הקאריביים ממש יאהב, כי זה פשוט מציין כמעט כל דמות במלוא תפארתה... אולי אני אפתח גם סיפור בהמשכים של ג'יימס בונד? יש לי חומר... לא נורא, אני מפרסם פרק ראשון, תגידו איך יצא...


מזדקן

לאחר שעות רבות של שינה בתא שלו על סיפון הפנינה השחורה, התעורר ג'ק ספארו, והגיע למסקנה.
"רק חמישה? אני מזדקן…" אמר לעצמו בבלבול כאשר הוא מביט על חמישה בקבוקי רום ריקים על שולחנו. לפתע פרץ בצחוק פתאומי. "מזדקן... ג'ק ספארו מזדקן... חה חה...", לאט לאט נרגע צחוקו והוא הביט חזרה ברצינות בבקבוקי הרום. מתחת לרום הייתה מפה פתוחה של אזורים קרובים כאלה ואחרים, ולידו מצפן, שנע מפה לשם ומשם לפה.
הוא קם ונע בסחרור אל הדלת, וכאשר הרים ידו אל הידית, היא נפתחה בחוזקה. "קפטן ג'ק! איפה היית?" שאל אותו גיב, רב המלחים. "עבדתי לי בתא שלי, שהוא רק שלי ולא שלך... שלי! והיה לי חיזיון על דברים מעורפלים ואבודים. כמו זה שהרום עומד להיגמר." ענה לו. כשהוא מביט בייאוש בחמשת בקבוקי הרום הריקים. "מזדקן..." ספארו פלט בבוז ויצא אל הסיפון.
"רבותיי! טוב שאתם כאן... לא יכולתי לחשוב על דבר יותר טוב מכם..." אמר בחיוך שיכור אל המלחים שעל הסיפון, רובם עבד בניקוי הספינה, השאר התבטל. "חוץ מכמה בקבוקי רום נוספים..." הוסיף בלחישה בכדי שהצוות לא יישמע. "ואם יש משהו שאתם צריכים... תגידו לי..." אמר ונתלה על אחד המלחים.
"קפטן, אולי כדאי שתשוב אל התא שלך ותחזור לנמנם מעט." ציחקק לו גיבס. "רעיון מצוין! אשוב ללשכתי! לשכתי... חה! לשכתי..." אמר וחזר לתא בטילטול.
"הוא מזדקן, ג'ק שלנו." אמר גיבס.

ספארו התיישב מול חמשת הבקבוקים שלא נעו ממקומם ולו בסנטימטר אחד, אך הם נראו מעט מאובקים.
"מה קרה, יפים שלי? קפטן ג'ק לא נותן לכם תשומת לב? קפטן ג'ק לא מייחס חשיבות? בטח שכן..." אמר כמדבר אל תינוק, תפס באחד הבקבוקים ואימץ אותו אליו בחיבוק.
"לא אעזוב אותך..." אמר לו בלחישה. כמובן שהבקבוק לא שמע או הגיב דבר, אך למה שיהיה לג'ק אכפת? הוא הסב את כול הבקבוקים שלו הצידה והביט במפה. טיפת רום נותרה עליה, ג'ק ליקק את בוהנו וניסה להוריד את הכתם בכוח. אילולא הייתה המפה בד, הייתה נקרעת. כאשר הכתם ירד סוף-סוף, הביט במפה בפנים רציניות.
"זה ורוד..." אמר כשהצביע על אחד האיים במפה, שהיה צבוע ורוד. "ורוד..." שב ואמר בעודו מצחקק בשכרות.
כעבור שעה של שינה התעורר ג'ק. הוא כבר לא היה שיכור משום שהאלכוהול פג. כשהתעורר, ג'ק הסתובב בתא שלו כלא מאמין. לא זכר כמעט דבר ממה שהיה עד לפני כשעה.
הביט על צדדי השולחן ומצא את חמשת הבקבוקים הריקים אותם שתה.
"חמישה בקבוקים? רק חמישה? לא... שתיתי יותר! לא ייתכן שמחמישה בקבוקי רום אני משתכר..."
הוא חיפש בקבוקים נוספים אך לא מצא. "חמישה?... חמישה?! וואו! אני מזדקן..."
המשיך לחפש, התכופף, עמד, חיפש במגרות אך כלום. חמישה בקבוקים ריקים גרמו לו להשתכר, וזה הכעיס את ג'ק.
הוא התיישב על כיסאו, הביט במפה, אך משהו התרחש בה, מין כתם שחור כזה, הלך והתפשט על המפה.
ג'ק שפשף את עיניו בכדי לוודא שזהו לא חלום, אך לא. זהו לא חלום. כתם שחור גדול התפשט על המפה. ג'ק הפך את המפה וגילה דבר מוזר ביותר, רק כמה חלקים בודדים לא הוכתמו בשחור, והם היו אותיות. אותיות באנגלית.
ג'ק לא הבין כל כך מה כתוב, אך ידע שזהו סימן מבשר גדולות.
"א... אבן... מזרח... ספי... ספינה... (או! הנה מילה שאני מכיר,) אוצר... בשם דייווי ג'... לעזאזל!" קרא ספארו (היה לו מקרה לא נעים עם דייוי ג'ונס...). "...מה כתוב כאן?!"
הוא הביט מחדש במפה. הוא לא הבין דבר. מי יכול לעזור לו במצב שכזה? המלחים אינם יודעים לקרוא, ובטח שלא הוא (אך הוא הסתיר זאת מהם), אבל מי יכול לעזור לו במצב נואש וחסר-תקווה שכזה?
ואז זה היכה בו: וויל טרנר.

סורי על חוסר התיאום בכתב, פשוט העתקתי את זה מקובץ וורד שכתבתי, אז תנו כמה תגובות!

[yarin4444]

אהבתתי ביותרר !
יש כישרון גבר.
אם תמשיך לכתוב בעניין אני אמשיך לעקוב

[Summer]

כשרוני בהחלט :]
אני אשמח אם תפרסם כאן עוד :]


ד"א, לא הבנתי כל כי לא ראיתי שודדי הקריביים אף פעם, אז סלח לי, כן? 3>

[JamesBond007]

בחזרה לקאריביים

ג'ק פרץ החוצה בסערה. המלחים היו המומים. "רבותיי, אנו שבים לפורט רויאל." קרא, כל הצוות הריע לו. "הידד! הידד!" צווחו כולם. גיבס ניגש אליו. "מה הפעם, ג'ק? ערב ביזה ושוד? חיפוש אוצר? מה נעשה?" שאל.
"הכול בעיתו, ידידי, הכול בעיתו..." ענה לו ג'ק. בעוד המלחים פתחו חבית רום.
"היי! מה אתם עושים? ל-פורט רו-יאל אמרתי!" צעק ג'ק. הוא רצה להגיע לשם כמה שיותר מהר, ותוך כדי כך הירהר במוחו 'מה זה היה? מה הכתב שעל המפה שלי אומר?'. הוא חשב מעט, חפר בעמקי הזיכרון ולבסוף נזכר באגדה עתיקה. שסופרה לו בהיותו עוד ילד.
באגדה סופר כי בתקופת המאה ה-16, ספינת פיראטים בשם "הנץ השחר" הופצצה. הספינה שקעה. דבר לא יכל לעזור. סירות ההצלה נעלמו להם כלא היו. וכל הפיראטים על הספינה טבעו איתה. מסופר שבספינה הוחבא אוצר. אוצר מעבר לכל דימיון. אוצר הנשגב מבינת האדם, בין אם חכם ובין אם לא.
באגדה סופר גם כי אותם מלחים מעולם לא השלימו את המסע שהתחילו, לכן הן משוטטות בעולם כרוחות רפאים, רואות ואינן נראות בעיני האדם.
ייתכן כי זה מה שזה, מה שזה לא יהיה, ייתכן כי זוהי התחלתה של הרפתקה שאף-אדם עוד לא עבר בחייו.
למרות כי עלה על קצה חוט, לא וויתר על הנסיעה חזרה לאיי הקאריביים. הוא אולי יודע על מה מדובר אך לא פרט בפרט. ובכלל, הוא זקוק לעזרה נוספת. המלחים שלו אמיצים, אך לשלוט בחרב זו לא המיומנות שלהם...
"וויל טרנר, כן..." מילמל ג'ק לעצמו. "בחורים!" קרא לפתע, "נעגון מחוץ לעיר! נצטרך להתגנב בלילה, לצערי הרב.. אך אל חשש! נלך לפונדק שלנו!"
קרא לצוות, משום שרצה מעט תשומת-לב ואהדה, שאולי הוא לא פועל נכונה לגבי המפה, אך לפחות הוא מתקן זאת בצוות שלו.

וויל טרנר יצא לטיול לילי. השעה הייתה 11 בלילה, הוא רצה לראות את ארוסתו. הם עומדים להתחתן בקיץ הקרוב. אליזבת טרנר סוואן, השם הצטלצל באוזניו של וויל, הוא היה מאושר. בקרוב הוא יהיה בן אצולה, מהאציליים ביותר. דבר לא יהרוס זאת.
הוא העלה במוחו את האפשרות להזמין ידיד קרוב אל החתונה. אנשים כמובן ירגישו לא בנוח, אך זו החתונה שלו, ולא הם אלא הוא יחליט את מי להזמין.
כל זמן שהלך לו ברחוב, בדרך לאחוזת סוואן, חייך לו מין חיוך דבילי, הוא ניסה למחוק אותו מפניו, אך לא הצליח. הוא פשוט הרגיש בעננים.
הוא התגנב פנימה, הגיע אל החלון הצפוני ביותר, וקרא בקול חלש "אליזבת! אליזבת! א-לי-ז-בת!". כשהבין שזה לא עוזר, מצא אבן קטנה. הוא זרק אותה בכוח על חלון החדר. זרק גם אבנים נוספות. אך דבר לא הועיל. הוא מצא עלי גפן שטיפסו מספיק קרוב עד למרפסת החדר. הוא לא היסס ולו לרגע וכבר התחיל לטפס. לפעמים החליק, אך ככל שעלה יותר גבוה, כך החליק פחות. עוד קצת והוא במרפסת, הוא יכול לעשות את זה, הוא תופס באחד מעמודי המרפסת, כל כך קרוב, כל כך... טראח! הוא החליק ונפל על הדשא. למזלו, השומרים לא הבחינו בכך. ולפתע נפתחה הדלת אל המרפסת. נערה בגיל 22עדינה ויפה, בעלת שיער שטני ארוך ומתולתל בקצהו יצאה אל המרפסת בפיג'מה.
"וויל!" לחשה לו, "מה אתה עושה כאן?!" המשיכה, "באתי לראות את ארוסתי. מן הראוי שאדאג ואדע שאת ישנה טוב בלילה, מאחר ובקרוב אנו מתחתנים." השיב לה בלחישות. שניהם אמנם לחשו אך הצליחו לשמוע זה את זו. "השתגעת?! בשעה שכזו לבוא הנה?" לחשה לו. "יקירתי, תני לי לעלות אליך." לחש לה חזרה.
אליזבת הירהרה מעט ולבסוף לחשה לו "לך לדלת הכניסה, אני אפתח לך."
"ומה לגבי השומרים?" לחש חזרה. "בהם אני אטפל..." אמרה בלחישה, פיהקה פיהוק גדול והלכה.
וויל לא הבין בהתחלה מה הוא אמור לעשות במצב שכזה, אך לבסוף הקשיב בקולה והלך אל שער הכניסה. שם מצא את אליזבת באותה פיג'מה לבנה וארוכה.
הם התנשקו ועלו לחדרה של אליזבת.
החדר היה גדול ומרווח, והיה לו ריח משכר. וויל הרגיש מנומנם ועייף, אך שמח לראות את אליזבת, שישבה על מיטתה וחייכה.
"למה את מחייכת?" שאל אותה. "אני משיבה לחיוך שלך." אמרה אליזבת, ופלטה משהו שנשמע באוזניי וויל כנחרת צחוק קלה. הוא שכח את החיוך הדבילי ההוא שעוד מרוח על פניו, אך זה לא עניין אותו. הוא היה מאושר מדי בכדי שמצב הרוח שלו ייהרס, ולמה שייהרס? סוף סוף הכול עובד כמו שצריך, האישה שהוא אוהב עוד מנעוריו היא כעת ארוסתו, הוא עומד להיות בן מעמד אצולה, אין סיבה לשום חשש.
"בואי איתי." אמר לפתע, לא מודע למה שאמר. "מה?" אמרה אליזבת ועל פניה מבט תמוהה. "בואי, אני רוצה להזמין אותך למשקה. רק שנינו, אני ואת. אני מכיר פונדק מאוד נחמד. הוא סגור אך אני מכיר את הבעלים, הוא יכניס אותנו ורק אותנו. מה דעתך?" אמר לה. אליזבת חשבה מעט, כשלבסוף צחקה ואמרה, "בסדר, אני אבוא." וויל חייך עוד יותר למשמע התשובה. "חכה לי בחוץ, תכף אבוא." אמרה לו. "מדוע לחכות? בואי נלך!" אמר. הוא היה עייף מכדי לחשוב. "אתה חושב שאשב לי בפונדק בעודי לובשת פיג'מה ופיג'מה בלבד?" אמרה לא כלא מאמינה. "היי, אנחנו לבד! אף-אחד לא יראה אותנו..."
אמר לה בחיוך, והיא שמה את ידה על ידו.
כעבור חמש דקות הם היו בחוץ. רצים ברחוב הריק בתקווה לא להראות.
הם הגיעו לפונדק, שם חיכה להם חברו של וויל ובעל הפונדק, ג'ורג', שהכניס אותם פנימה. הפונדק היה סגור ובפנים היה חושך מצרים. "אני אעזוב את שניכם כאן. תהנו לכם." אמר להם. "או! וויל! המפתחות נמצאים במגירה התחתונה משמאל." אמר ג'ורג', "תנעל כשאתם יוצאים ותשאיר אותו מתחת לשטיחון שיש לי בחוץ. לילה טוב." אמר ויצא.
זהו, זה הרגע לו חיכה וויל, הוא לבדו עם אליזבת. הוא מזג לשניהם רום בכוסות גדולות מאוד.
הם התיישבו זה לצד זו, הרימו את הכוסות ואמרו "לחיים."
ברגע שהכוסות נגעו זו בזו, נשמע פרץ חזק מהקיר השמאלי להם. בום! הם לא ידעו מה לעשות. בום! עוד שנייה ויגלו אותם. בום! הם אבודים. בום! הקיר נפרץ ופנימה נכנסו קבוצה של כעשרים איש. אליזבת ווויל זיהו אותם אחד אחד. וויל לא האמין שזה קורה לו, לא שוב.
"שלום וויל! טוב לראותך שוב." אמר קול מוכר מאחורי גבו של וויל. וויל הסתובב ומצא מאחוריו את ג'ק ספארו.

[Frenzy]

אחלה פרקים אהבתי מאוד
יש כישרון

[Summer]

הייתה לי טיפה בעיה עם הניקוד, יש מקומות שבהם יש נקודה במקום פסיק וכדומה, אבל בעיקרון יפה מאוד

[JamesBond007]

פגישת מחזור
וויל עמד המום מול ג'ק. 'זה לא קורה... לא שוב...'
ג'ק התקדם לעבר וויל ואליזבת, שעמדו פעורי-פה והמומים ביותר.
"מה שלומך, ידיד יקר?" אמר לו ג'ק בחיוך. וויל איבד את חיוכו הדבילי, ואליזבת חשה נבוכה ביותר.
"מה אתה עושה כאן?" שאל אותו וויל. "אני אגיד לך מיד, אחרי שתעזור לי." השיב לו בחיוך (שהיה דבילי לא פחות מזה שהיה מרוח שניות אחדות לפני על פניו של וויל).
"מה אתה צריך?" אמר וויל בזעם, וחשב לעצמו 'הכול נהרס, הלך הכול, הנישואים, אליזבת, חיים נורמאליים, הכול...'
"אם תבוא לספינה שלי, אני אראה לך." השיב לו ג'ק.
וויל הירהר, הוא לא יכול היה להסכים בשום אופן, הוא פשוט יאמר 'לא' וזהו, והוא שב לחיים נורמאליים, ולארוסתו אליזבת.
"אני אבוא בתנאי אחד," אמר לו, "שזה לא קשור איכשהו לאיזו תרמית שלך בכדי להשיג אוצר כזה או אחר." וויל נראה מעט כועס, אך ג'ק חייך. הביט למטה, חשב מעט ואמר בפשטות, "אוקיי." והחל להסתובב בפונדק.
"אוי, סגרו אותו! מה קרה? חשבתי שמקרים לא הגיוניים קורים רק לי!" אמר ג'ק באכזבה.
"הוא נקנה ע"י אדם בשם ג'ורג'." אמר לו וויל, ששכח לרגע שהוא בפונדק,
ג'ק פנה אל חביות הרום, פתח אחת ומזג לכוסו, "בחורים! עיזרו כוח וקחו לי שתיים או שלוש כאלה..." אמר. "זה הרום שאני צריך."
"אתה לא יכול לקחת את זה! זו גניבה!" צעקה אליזבת לג'ק.
"זה מה שאנחנו עושים, אהובה." השיב לה ג'ק בחיוך מעט אימתני.
"אל תקרא לי אהובה." אמרה אליזבת במבט אימתני עוד יותר. ג'ק הרים ידיו כמין סימן לכניעה, "קדימה בחורים! בחזרה לספינה!" אמר להם, והם נשאו בחזרה שלוש חביות גדולות של רום.
וויל ואליזבת הלכו כמאסף, ודיברו ביניהם. "מה פתאום אתה מסכים?" לחשה לו אליזבת בכדי שג'ק לא יישמע. "זה משהו קטן, זה לא שהוא לוקח אותנו למין מסע מטורף לסינגפור. עולים, יורדים והולכים. ממשיכים את חיינו כמו קודם, ובקיץ שנינו נתחתן באושר." לחש לה וויל וחייך.

הם הגיעו למאחורי העיר. שם עגנה לה בשקט "הפנינה השחורה", ספינת הפיראטים של ג'ק.
"אח! מתוקתי, שבתי אלייך, אין דאגה..." אמר ג'ק, הניף את ידיו לצידי גופו וניסה בצורה משעשעת ביותר לחבק את ה"פנינה". 'כנראה שג'ק השתכר ממעט הרום ששתה בפונדק' חשב וויל והמשיך הלאה.
אליזבת ווויל החליפו מבטים בתימהון, אך עלו על הספינה. ג'ק הזמין אותם לתא שלו והם באו אחריו.
"וויל, ידידי, אתה אולי לחוץ, או מודאג בנוגע למה שאני עומד להגיד עכשיו, אך אל דאגה, כל מה שאני צריך זה שתקרא משהו קטן שרשום לי כאן."
ג'ק הראה את הצד במפה המוכתמת ללא הכתב הבלתי מפוענח. וויל הביט במפה, ואז בג'ק, שוב במפה, ושוב בג'ק, ואז פתח את פיו ואמר "מה בדיוק אני אמור לקרוא כאן?"
"ובכן ידידי, האמת שזו איננה אלא המפה שלי. זוהי, או הייתה, מפה של אזורי הקאריביים. כשהבטתי בה פעם אחרונה מצאתי שכתם שחור וגדול מכסה את המפה שלי, הפכתי אותה ומצאתי את זה." אמר לו והראה לפניו את הצד במפה עם הכתב.
אליזבת חטפה מיד את המפה כשראתה את הכתב. "זה לא ייתכן..." מילמלה לעצמה, "זוהי רק אגדה... מיתוס..." המשיכה למלמל.
"כך גם אני חשבתי אהו... סליחה, אליזבת, אך כעת גיליתי שלא. זוהי איננה אגדה, וגם לא, איך אמרת, מיתוס? גם זה לא..." אמר בסבר פנים רציניות, "אנחנו מתמודדים כאן על אוצר אשר איננו ידוע לאדם. מדובר באוצר של רוחות רפאים." אמר ג'ק ונשען לאחור על כיסאו.
"על מה מדובר כאן בכלל?" שאל וויל ונראה מבולבל. "מדובר על אגדה, אם תקריא לי מה כתוב, אומר לך על מה האגדה." אמר לו ג'ק, כשמבט רעב על פניו.
וויל לא היסס וחטף את המפה מידיה שלא אליזבת, שעדיין הייתה המומה.
"כתוב ככה:

לא השארנו שום דבר,
חוץ מפריט אחד: אוצר,
אם תחפש מעל תתייאש,
ואילו למטה, יש ויש.

צפון, דרום, מערב ומזרח,
חפש עד שהשמש תזרח,
כשתזרח האוצר יעלם,
ואתה תיבוש ותיכלם.

אם בצפון חיפשת יותר מדי,
הפסק לחפש מיד ודי,
מערב היא איננה הדרך לפנות,
כי שם את האוצר לא תוכל לגלות.


מזרח הוא לא מקום כה טוב,
משום שהאוצר שם איננו קרוב.
לכן חפש רק במערב,
כי שם העושר הוא כה רב.

אם תפצח את קוד האוצר,
גורלך לא יהיה מר,
ואם לא תדע דבר,
גורלך יהיה מאוד אכזר.

לכן את האבן חפש,
ב"הינץ השחר", שמה יש,
אוצר מרהיב הנשגב מבינת אדם,
לך, ג'ק ספארו, לך כעת לשם.

זה כל מה שכתוב." אמר וויל, "עכשיו תוכל להסביר לי מה זה האוצר הזה?"
"זו אגדה." אמרה אליזבת, "אגדה על קבוצת פיראטים שהיה להם אוצר גדול מאוד, שיצאה למסע אל הלא נודע. תוך כדי המסע, הם הופגזו. הספינה שקעה יחד עם האוצר. אומרים שהאוצר הוא דבר בלתי ידוע ובלתי מתואר." אמרה אליזבת. ג'ק הקשיב כל הזמן הזה ולא פצה פיו, אך לאחר דקות ספורות אמר "אני יוצא אחרי האוצר הזה."

[-Shon-]

יפה מאוד
יש כישרון
רק תגדיל את מה שמתחת לכתוב ככה