לשיר קוראים:לב שבור
הכל התחיל ביום ראשון בצהריים
אז הייתי בן 14 אני זוכר
את היית שם עם החברים
רק אני עמדתי מרחוק
הייתי דיי ביישן אז
לא ידעתי
איך להגיד לך
שאני אוהב אותך
אז היית כל-כך שונה
עד שהצלחתי להגיד לך
לא הבנתי
לא ידעתי
איך זה קרה פתאום אנחנו ביחד
מול השקיעה
מחזיקים ידיים
אני כולי רועד
לא יודע מה להגיד
ישבנו
שתקנו
רק אז הצלחתי לומר לך
"אני אוהב אותך"
ואז זה קרה פתאום
כמעט התנשקנו
זה היה
קצת מוזר
ואז ידעתי
בליבי שאת עכשיו איתי
כל יום אחרי בית ספר
נפגשנו בחצר הישנה
הזאת שנמצאת ליד הגינה
אני זוכר איך זה היה
הכל היה שקט
את לבשת חולצה לבנה
עם פסים וגם ציור של שושנה
בצבע אדמדם
פתאום אחרי כמה חודשיים
ראיתי אותך אם אחרים
ואז באת ואמרת לי
"נמאס לי ממך, אתה לא כמו האחרים"
ליבי נשבר
לא נשמתי
לא אכלתי
לא ישנתי
בלילות בכיתי
שכבתי במיטה
ובך נזכרתי
התחלתי להבין
שהכל היה אכזבות
זה לא היה אהבה
עכשיו
שאני חשוב אני
הבנתי שאת לא מי שחשבתי
מי שהכרתי
במי שבטחתי
עכשיו
אין מוצא
אין רצון לאהבה
רק למות רציתי
רק אותך אהבתי
רק עליך חשבתי
ואת חיי הקרבתי
למענך
וככה את ליבי שברת
אין לי מה לומר
רק אותך אהבתי.
תגובות







ציטוט ההודעה




