הכל התחיל ביום ראשון בצהריים
אז הייתי בן 14 אני זוכר
את היית שם עם החברים
רק אני עמדתי מרחוק
הייתי דיי ביישן אז
לא ידעתי
איך להגיד לך
שאני אוהב אותך
אז היית כל-כך שונה
עד שהצלחתי להגיד לך
לא הבנתי
לא ידעתי
איך זה קרה פתאום אנחנו ביחד
מול השקיעה
מחזיקים ידיים
אני כולי רועד
לא יודע מה להגיד
ישבנו
שתקנו
רק אז הצלחתי לומר לך
"אני אוהב אותך"
ואז זה קרה פתאום
התנשקנו
זה היה
קצת מוזר
ואז ידעתי
בליבי שאת עכשיו איתי
כל יום אחרי בית ספר
נפגשנו בחצר הישנה
הזאת שנמצאת ליד הגינה
אני זוכר איך זה היה
הכל היה שקט
את לבשת חולצה לבנה
עם פסים וגם ציור של שושנה
בצבע אדמדם
אחרי כמה חודשיים
ראיתי אותך
שם בוכה
באתי שאלתי "מה קרה?"
את אמרתי לי
"עזוב זה משהו אם אחותי הקטנה"
לא ממש הבנתי
בסוף שמעתי מה קרה
לא ידעתי איך להגיב
בלילות בכיתי
שכבתי במיטה
אבל עכשיו
הצלחנו להתגבר על זה
עכשיו
אין מוצא
יש רצון לאהבה
רק אותך רציתי
רק אותך אהבתי
רק עליך חשבתי
ואת חיי הקרבתי
למענך
וככה רוצה לחיות
רק איתך.
***יעל תזכרי שאני תמיד יהיה כן בשבילך***






ציטוט ההודעה