אחחחח... עזבו אתכם ווילט צ'מברליין עם כל השיאים שהוא שבר.
עזבו אתכם קובי ברייאנט, אחד השחקנים הכי טובים שהלוס אנג'לס לייקרס ראו וגם המשחק עצמו.
עזבו אתכם גם הקבוצה של 2004-2005 של גרי פייטון, חבר ההיכל התהילה, קובי ברייאנט(אין עוד מה להוסיף), קרל מלון עוד חבר היכל התהילה ואחד השחקנים הכי טובים ששיחקו באותו דור ושאקיל אוניל, מבחינתי הסנטר הטהור הכי טוב שאי פעם דרך על המגרש.
זהו, הנבחרת של לוס אנג'לס לייקרס בשנת 85', תפארת הכדורסל העולמי, ממש כדורסל טהור, סטרייט כדורסל, עבודת-צוות, לא כמו היום ששחקן יחדור לסל עם 3 גבוהים בצבע וינסה לעשות תבלתי אפשרי או שינסה לקלוע על המגן שלו!.
עם הפוינט-גארד הכי טוב אי-פעם בגובה 9'6 - מג'יק ג'ונסון (קשה להתווכח שלא~!).
סנטר שמבחינת תארים היה צריך להיות השחקן הכי טוב שאי-פעם שיחק את המשחק(במקום אם.ג'יי וכל מי שמבין יודע) - קארים אבדול-ג'אבר.
סמאל-פוורורד שהפך לאול-סטאר(לדעתי הבוסט שהפך אותו לזה היה כמובן מג'יק ג'ונסון), אתלט מוכשר שהיה סמאל פוורוורד טהור עם גודל ומהירות מצוינת שידע לעשות הכל על המגרש - ג'יימס וורטי.
אכן, הימים היפים של הכדורסל, למי שהכיר את הימים האלה הוא בטוח מתגעגע אליהם.










ציטוט ההודעה

















