הופעה גדושה בסגנונות ושירים מכל הזמנים, מאיפה הילד ועד ללהיט האחרון, מכונת השירים הגדולה. בביצועים חלקם מספקים וחלקם מותירי פה פעור.
חמי רודנר, האמן היחיד שמרשה לעצמו להתפרע מתוך השגעון האמיתי והכנה שלו, על במה מול חמישים - מאה אנשים ישובים על כסא מול בימת הבארבי הצפופה, וכמה מכיאות כף שנדמה שהנמיכו בכל סוף שיר.
בתור אמן מצליח כל כך, להמשיך ולהופיע מול קהל כה מצומצם, וכשחצי ממנו משפחה וחברים, זה דבר הפותח ז'אנר בפני עצמו הנדמה כי מגודר ומורשה אך ורק לאדם אחד. מהמלחינים, המעבדים והכותבים המוכשרים והמצליחים ביותר של שנות השמונים והתשעים, בוחר להופיע עם הרכב די מוזר המשלב בין זמרת/גיטריסטית, בתחילת דרכה, לא מוצלחת כל כך, ובין גיטריסט כשנראה שהצד הטכני שולט מהחוגרה ומטה, ובין מתופף עם FEEL תלמה יליני משהו, וקלידנית מעולה שבחרו לדחוק בקצה הבמה ומשום מה להשאיר את הכבל בחוץ, ובסיסט אחד גדול.
סלט ערבי שכזה, שילוב נגנים מענין מאד, ופלייליסט ביזארי ביותר,
שווה לבדוק..!![]()




