[כתבה]עוד על אהוד
ביראת כבוד ניגשה משכית יעקבסון לאלבום ההופעה החדש של אהוד בנאי. עכשיו יש לה מה להגיד
קודם כל אפתח ואומר שמרגיש לי קצת יומרני לכתוב ביקורת על האלבום החדש של אהוד בנאי. למה מי אני שאכתוב משהו על אהוד בנאי... I'VE BEEN SMALLED (יעני קטונתי...)
יתר על כן, זה גם קצת משוחד ולא ממש אובייקטיבי, כי מרוח דברי הפתיחה אפשר להבין שאני מעריצה. ואני מתכוונת במובן הכי נינטי ורדוד של המילה. כך שאם הייתי היום בת 10, היו לי פוסטרים שלו בחדר והייתי מסתובבת ברמת-גן ע"מ לתפוס איזה פפארצי שלו במצלמת הטלפון שבכלל אין לי..
אתחיל מההתחלה. גדלתי בכרכור שזה 3 דקות מקיבוץ משמרות, שזה 2 דקות מהבית של מאיר אריאל זצ"ל ושלום חנוך יבדל"א.
כשכל תלמידי בתי הספר בארץ למדו ביאליק ועגנון, אנחנו, מתוך פטריוטיות אזורית, למדנו שלום ומאיר. וע"מ להרחיב לנו את היריעה ולהשלים את התמונה על התרבות ישראלית, הוסיפו לתוכנית הלימודים את התוספת המתבקשת לשילוש הקדוש - אהוד בנאי.
בהתחלה עוד ניסיתי לייצר אינדיבידואליזם, להתנגד וללכת לכיוונים מוסיקליים שונים (גם מוטי גלעדי בא מכרכור...) אך אין מה לעשות, כשזה טוב, זה טוב! וכנראה שבמשרד החינוך המקומי שלנו ידעו מה הם עושים..
למרות הפטריוטיות המקומית ואולי גם בגללה, אהוד בנאי הצליח להיכנס לי הכי חזק בלב, כי המוסיקה והמילים שלו כאילו נולדו מתוך הטבע ומתחברות אליו באופן ישיר, והאזנה לאלבומים תמיד מרגישה כטיול בטבע, כך באמצע החיים. אז לאנשי הכפר שחיים בעיר הגדולה, עם כל המהירות והאינטנסיביות, המוסיקה הזו באה תמיד כאיזה פסק זמן נוסטלגי ומרענן.
ידיד שלי פעם אמר לי שאת השירים של אהוד בנאי אפשר להריח. השילוב של המילים והלחן מעבירים איזושהי חוויה רב חושית (שיקום מי שלא מרייר כשהוא שומע את הכנאפה מתוקה...)
ארחיב את התיזה ואומר שאת השירים של אהוד בנאי אפשר גם לראות. תיאורים מדויקים של מקומות, סיטואציות וסיפורים, בשילוב המוסיקה, והנה לנו סרט רץ...
כך שכאשר מדובר באהוד בנאי, לא מדובר בעוד זמר ויוצר, אלא במשהו הרבה יותר גדול מזה, כי המוסיקה שלו היא עמוקה ומורכבת הרבה יותר ממוסיקה. הוא במאי, תסריטאי ושף, והאזנה למוזיקה שלו היא באמת חוויה רב גונית.
וזה עוד לא הכל. אהוד בנאי הוא גם אחד האומנים הכי פחות בנאליים שמסתובבים בארצנו, לכן גם כשהוא מוציא אלבום אוסף זה בצורה הכי מעניינת וראויה.
כל מעריצי אהוד בנאי יעידו שההופעות שלו זו חוויה אנרגטית שמלווה אותך מספר ימים. ותמיד, אבל תמיד, אחרי שלוש וחצי שעות של הופעה אתה שואל: מה, כבר נגמר?! איך זה יכול להיות?! אבל הוא עוד לא שר מלא להיטים (כי מה לעשות שכל שיר שלו הפך להיט...). בפעם האחרונה שראיתי אותו בהופעה בבארבי לא הדליקו את האורות מיד בסיום ההדרן השני. אין לתאר את התקווה שזה הותיר בנו שאולי בכל זאת... והאכזבה בסופו של דבר כשהבנו שאין, די. זה נגמר.
אלבום הופעה, למרות שאינו נותן את האנרגיות של ההופעה ואת תחושת החשמל שזורם באוויר, הוא הכי קרוב שאפשר לקבל. ומי שימצא דרך טובה יותר להתחיל את היום מ"בוקר טוב על פלורנטין" בפול ווליום, מוזמן לספר.
ובכלל, למרות שאת כל השירים אנחנו מכירים היטב, בניגוד לזמרים אחרים, הביצועים בהופעה ברובם שונים, אנרגטיים מאוד ומעובדים נפלא. בנוסף באלבום גם קטעים אינסטרומנטלים ארוכים בתחילת שירים רבים, שמחזירים את חווית ההופעה עם הניסיון לזהות באיזה שיר מדובר (נו, זה לא חכמה להסתכל בעטיפת האלבום, קצת קשה אז נשברים?..)
האלבום כולל גם את הרצועה האינסטרומנטלית 'ל"ג בעומר', שמגיעה בהופעה בד"כ רגע לפני "פלורנטין", וכך גם באלבום! אין ספק שזה בין הפיקים של ההופעה. הקהל בטרוף, ואיזה כיף לשמוע את זה בבית/ עבודה /אוטו (כל אחד ומה שעושה לו את זה יותר).
לכל זה תוסיפו את נועם הלוי שמתופף על כל חפץ ואיבר שנמצא בסביבתו. בהופעות זה תמיד מרגיש כמו משהו בין אנקדוטה קומית לגאונות אמיתית, וזה מצליח לעבור גם באלבום ונשמע כל כך טוב.
אסכם ואומר שבנתונים הקיימים, שאהוד ממשיך לנסוע לו בארץ ומגיע למרכז לעיתים לא ממש תכופות, אלבום ההופעה הוא הדבר הכי קרוב שיש בנמצא, והאמת, יותר טוב מזה לא יכונו לבקש, אז תודה, מכל הלב, באמת!
מאיר בנאי האח של..
