בחדרי יושב,וברחוב הישן
צל מלחמה מחכה לאהובה,
לבושה בשמלה לבנה,
תכלת עינייה,כשמים,
עננים לבנים,שערי גן עדן נפתחים.
מנגינה שקטה,אגם ברבורים,
ילדים רצים,עיר מורעלת.
ברחוב הישן ילדים משחקים תופסת
היא מגיעה,שמלה לבנה.
בוכה ועצובה,וברחוב הישן
דמעותייה הקלות כעלים מרחפות,
ובפניי עולה חיוך,מצוקה.
אהובתי אישה,בשמלה לבנה,
מצוקתי נעלמה,פנייה היפות
כקשת בענן,אני ניגש לעניין.
עצובה.חוזר לחדרי ושוב כותב
את הגשמתי.
![]()



גשם של עופרת יצוקה.
ציטוט ההודעה




''






