רגאיי (Reggae) הוא סגנון מוזיקלי שמקורו באי ג'מייקה. הרגאיי הוא שילוב של סגנונות מוזיקלים אמריקאים כגון ג'אז ורית'ם אנד בלוז, סגנונות מוזיקלים ג'מייקנים מוקדמים כגון סקא ורוקסטדי ומוזיקה אפריקאית-קאריבית כגון קליפסו ומנטו. הרגאיי מנוגן לרוב במשקל של 4/4, כאשר הפעימות המודגשות הן השנייה והרביעית, להבדיל ממוזיקת הפופ. השירים במוזיקת הרגאיי מתעסקים בדרך כלל ברוחניות ואהבה ומושפעים רבות מדת הראסטאפרי. עם זאת, בשנים האחרונות יותר זמרי רגאיי שרים שירים על החיים הקשים בגטו, שירים על נשים ושירי זימה, כל זאת בהשפעת ההיפ הופ האמריקאי.

סצינת הרגאיי הישראלית החלה ב-1980 עם הקמת תנועת הרגאיי הישראלית אשר התעסקה בעיקר בהבאת אמנים מחו"ל. ב-1985 נפתח מועדון ה"סווטו", שהפך למועדון הרגאיי הבולט בישראל. ב-1986 יצא אלבום הרגאיי העברי הראשון, "לוקח את היום לאט", של הזמר אבי מטוס. ב-1993 יצא האלבום שנחשב לאלבום ההיפ-הופ והראגמנפין העברי הראשון, "חומוס מטמטם" של נייג'ל האדמו"ר (יהושע סופר). בשנים אלה סצינת הרגאיי הייתה מצומצמת, ורק בשנת 2000 נפרצו גבולותיה עם צאת "כנען 2000", אלבומה השלישי של להקת שב"ק ס' אשר הוקלט בג'מייקה.