איך מבדילים בין חיקוי לאמיתי?
FAKE IT
איך מבדילים בין פריט מעצבי־על מקורי למזויף? ולמה זה כל כך חשוב לעזאזל? הכול על אמת ושקר בתעשיית האופנה
אני שונא זיופים, זה דוחה אותי", אומר בנחרצות סיימון אלמלם, אחד מחמשת הסטייליסטים העסוקים במדינה. "אין סיכוי שאשלב זיופים בהפקות שאני עושה".
רבים הם השופוהוליקים ברחבי העולם שמאמינים שלוגו גדול של "גוצ'י" על התיק, מזויף ככל שיהיה, יעניק להם את חותמת השיק שהם לא מצליחים לייצר לבד. לקבוצה קטנה בהרבה משתייכים אלה שחושבים שזיופים זה הכי מביך, והמגזר האחרון, שבינתיים די בודד לי בו, חש שבגלל שזיופים זה כזה בון־טון של טעם רע, לשלב אותם באיפוק בהופעה זה דווקא אחלה דאחקה.
ויטון או ביטון
הזיופים קיימים היום לא רק בדוכנים ברחוב, אלא עשויים בהחלט גם להופיע על מדפי רשתות נחשבות או אצל האנשים הנכונים, והאבחנה
מודעה
בין הזיוף חסר הכבוד לאורגינל הטהור הפכה לפיכך לעניין מבלבל במיוחד. קחו למשל את מקרה מירי בוהדנה. בגיליון GO מדצמבר 2006 הצטלמה חביבת העם להפקת צילומים זוהרת שליוותה את כתבת השער עליה. בוהדנה, אז בחודש החמישי להריונה בערך, צולמה בשמלת תחרה צמודה וקצרצרית, חזיית פוש־אפ שחורה ומתפרצת, ליפסטיק כתום, משקפי שמש אטומים ותיק נסיעות מופלא וענקי של "לואי ויטון", שיכול היה להוציא כל תיירת בבנגקוק מדעתה.
תיק של "ויטון" נחשב היום לסמל עולמי, שהבחירה בו מעבירה שני מסרים אפשריים: או שאת עשירה וחסרת פשרות באופנה, או שאת חיה במחוזות הצ'יפ, אבל עמוק.
מהלך הצמדת התיק המדובר לבוהדנה, אם כך, נראה כמו הברקה רבת רבדים. מי עוד מטפחת תדמית שמדלגת בין שני המחוזות האלה? גם מתולתלת לשעבר משדרות, שכל נערת פריפריה יכולה להזדהות איתה בקלות, וגם קלאסיקה ישראלית אלגנטית שגרה במגדלי יוקרה וטסה תדיר בקו תל אביב לונדון.
אמיתי או זיוף? מירי בוהדנה והתיק המדובר
רק שהשבוע, במהלך הכנת הכתבה, התברר שמעמדו של התיק – האם מקור או זיוף – לא ברור. מצד אחד, אלמלם, מי שהיה אחראי על הסטיילינג בהפקת הצילומים של בוהדנה, חשב שהוא מעביר מסר חד וברור ומכניס לפריים "ויטון" אורגינל.
"כן, הכוונה הייתה לקחת את הצילומים לכיוון טראשי", הוא הסביר לנו. "אבל בכל זאת דובר על טראש שמשלב גלאם, ולכן התיק שצילמנו הוא 'לואי ויטון' מקורי. מירי הביאה אותו מלונדון, וזאת מירי, היא לא קונה שטויות". מצד שני, נציגי בית האופנה הצרפתי בארץ טענו בעדינות שאין סיכוי שהתיק המדובר הוא מקורי כי פשוט אין להם דגם כזה.
סימני השאלה התפזרו כשסוכנות "לוק", שמייצגת את בוהדנה, הבחורה שיוצאת מלכה מכל סיטואציה, התגאתה למסור שככל הנראה מדובר בזיוף כי "בוהדנה, עם כל הכבוד, לא מוצאת לנכון להוציא סכומים לא סבירים על תיקים".
אז מה היה לנו פה: סטייליסט עם עקרונות שנרמסו, תיק מותג יפה ומתעתע וסלב שלא מתביישת להודות שהיא מסתובבת עם פריטים מזויפים ובוחרת תיקים לפי היופי (ועל הדרך גם משתלחת במותגיזציה הפרועה ששוטפת את החברה המערבית, בזמן שבצדו השני של הכדור אנשים מתים ברעב).
ורסאצ'ה או ורסאצ'ה 83
גם עומר פוזנר, הסטייליסט הרהוט בארץ, תומך בבחירת פריטים לפי המראה שלהם ולא לפי ההקשר המותגי: "אני מעריך אנשים שיודעים לבחור את הדברים הנכונים בכל חנות ולא משנה להם אם כתוב על זה 'דולצ'ה וגבאנה' או 'קסטרו'. ללכת עם זיופים זה לא מגניב אף פעם, זה מקסימום עובר או לא עובר. מצד שני, גם הנובורישיות שקונות אורגינלים נראות הרבה פעמים פאתטיות. כמו תמיד, דרוש סטייל כללי, ואני ממליץ לבחור פריטים שלא יזוהו ממרחק קילומטר. שילוב של פריט שהוא חיקוי בולט, בקטע של 'על הדרך' ולא כפריט מרכזי, זה בסדר. ללכת עם תיק הבאגט של 'טופשופ', שהיה להיט בשנה שעברה ודומה מאוד לתיק של 'קלואה', עם אותו מנעול גדול, זה צפוי מדי".
Chloe – מתוך הקמפיין של "קלואה"
אם, בניגוד לבוהדנה הנונשלנטית, המחשבה שתיתפסי עם זיוף מחרידה אותך, רשמי לפנייך שפריטים מקוריים של "גוצ'י" או של "לואי ויטון" נמכרים רק בחנויות המותג בכיכר המדינה, או בחנויות המורשות ברחבי העולם. שימי לב גם לחברת האופנה המקומית "ורסאצ'ה 83", שהוקמה בארץ ב־1983 על ידי האחים הנחושים יהושע ובניהו צדיקפור. לאחר שהסתבכו באינספור מריבות עם יבואני "ורסאצ'ה" בארץ, חייב בית המשפט את האחים צדיקפור לצרף לכל מודעת פרסומת ושילוט חוצות שלהם משפט ארוך שמבהיר שאין כל קשר בינם לבין חברת האופנה האיטלקית "ג'יאני ורסאצ'ה S.P.A". למרות זאת, יש להניח שלקוחות שפספסו את השלטים שהאחים צדיקפור חויבו לתלות בחנויותיהם, אשר מבהירים שיש הבדל בין המותג העולמי למותג המקומי, עשויים לחשוב בטעות שהם שיחקו אותה עם חליפה בעיצובה של דונטלה.
קלואה או קוקאי
לצד לקוחות שישלפו את הארנק וירכשו דגמים שנושאים לוגו מזויף באמונה שלמה, יש כאלה (ואנחנו כאן ב־GO מקוות שאת ביניהן) שפשוט מחפשות את הגזרות הגאוניות שמנפיקים מעצבי־העל והלוגו לא ממש מעניין אותן. בעבורן נוצרו הרשתות הספרדיות "מנגו" ו"זארה". אמנם בעליהן מעולם לא טענו שהם כאן כדי לספק חיקויים, אבל כללי המשחק ברורים לכולם. "כמובן שהפילוסופיה של בעלי 'זארה' הייתה לספק אופנה של הקו הראשון ב־400 שקל במקום ב־4,000 דולר", אומר אלי קידר, מנכ"ל "זארה ישראל". "אבל היום 'זארה' לא רק נגררת אחרי טרנדים אלא גם מובילה אותם".
אז למה המעצבים שלה לא זוכים לחשיפה ולהכרה ביצירתיות ובמקוריות שלהם?
"זו שאלה טובה. זה קורה כי מר אורטגה, בעל הרשת, לא אוהב חשיפה תקשורתית במינונים גבוהים, אבל יש מדינות בעולם שבהן המעצבים של 'זארה' כן נחשפים ומתראיינים".
לאחרונה דווח בעיתונות העולמית שכמה מהעומדים בראש בתי אופנה מובילים שקלו לשים קץ להצלחה המסחררת של הרשת הספרדית, ולתבוע אותה על ייצור דגמים דומים מדי לאלה שלהם. מיוצ'ה פראדה, קולית נצחית שכמותה, הייתה מי שהוציאה את הרוח ממפרשי המתלוננים וטענה כי ביום שבו "זארה" תפסיק לחקות אותה היא תדע שהיא כבר לא רלוונטית ותפסיק לעצב.
מתוך הקמפיין של "דיור"
בבית האופנה "קלואה", לעומת זאת, לא רואים את הדברים באותה עין ספורטיבית. כפי שכבר דיווחנו בגיליון שעבר, ביולי האחרון הם גרמו לרשת "טופשופ" הבריטית להשמיד כ־2,000 שמלות מיני צהובות (וכעורות למדי), שדמו לשמלה שלהם. וזה לא המקרה היחיד בו נכנסו "קלואה" במעתיקנים. גם "קוקאי" זכתה לשמוע מהם ונאלצה להוריד מהמדפים תיק מעור נחש שהיה דומה באופן חשוד לתיק של בית האופנה האליטיסטי.
מגניב או פאתט
בבית "לואי ויטון" נלחמים בזייפנים בעזרת צוות של 40 אנשי מקצוע שמשוטטים בערים גדולות בעולם כמו פריז, טוקיו, הונג קונג, מילנו וניו יורק ומחפשים אקשן. בשנת 2005 ערכו אנשי "ויטון" יותר מ־7,200 פשיטות נגד זיופים, ובשנה האחרונה הגישו נציגי הבית יותר מ־17,500 תביעות משפטיות בנושא, תביעות שבעטיין נשפטו הזייפנים ליותר מ־438 שנות מאסר במצטבר. מספרים מרשימים, בלי ספק.
ב"גוצ'י" לעומת זאת עמלים קשה כדי להפוך את התיקים החדשים שלהם, שבאמת משדרים יוקרה מובחרת ביותר, לכאלה שבלתי אפשרי לזייף. תיקי קולקציית החורף החדשים של בית האופנה כוללים פרטים קטנים שנעשו בעבודת יד ואמורים להקשות על הזייפנים, כמו ידיות מעץ רקוע שמעוצבות בצורת חצי הגה. חוצמיזה, לבטנת כל תיק מוצמד ספרון קטן ובו פרטים על ההיסטוריה של בית האופנה ועל דרך ייצור התיק.
מתוך הקמפיין של tod's
זיוף עבודה של מישהו אחר ומכירתה הם עבירות פליליות. מי שרוכש תיק מזויף הוא לא רק חסר טעם אלא גם נוהג באופן לא מוסרי, והציבור יודע את זה. למה בכל זאת אנשים ממשיכים לקנות זיופים? כנראה מתוך שאיפת נקם מסוימת בחוסר הנגישות של המותגים היקרים של בתי אופנת העילית (תיקי "גוצ'י" החדשים, למשל, עולים בין 3,500 שקל ל־30,000 שקל) וגם מתוך תקווה נואשת להיכנס למעגל ה"מקובלים" בעזרת הלוגואים והדגמים שזוכים להערכה בכל העולם. חבל רק שהמרחק בין אורגינל אמיתי, שעשוי מחומרים משובחים ומפוצץ בניחוח יוקרתי, לבין החיקוי הזול והמבאס, גדול כמרחק הסטייל הרענן לנצח של מדונה מהגיבובים של בריטני ספירס. מה יש לומר, אם צריך לסמן אשמים בהפיכתו של העשור הנוכחי לאחד היותר פאתטיים מבחינה אופנתית, קדחת המותגים היא החשודה העיקרית.
לתת בהם סימנים
הנה כמה טיפים לזיהוי זיופים, ששווים את משקלם בלוגואים:
"גוצ'י" - חפשי את שם המותג על הרוכסנים. תיק מקורי יישא את הלוגו גם על הרוכסן הזעיר ביותר. בנוסף, המספר הסידורי של התיק אמור להיות זהה לזה שמופיע בתעודה המצורפת, שמעידה על היותו אורגינל. אה, ושתי ה"G" המפורסמות מהלוגו צריכות להתייצב בסימטריה זו מול זו.
"בלנסיאגה" – המותג ידוע בתיקים שעשויים מעור רך ועדין במיוחד. לתשומת לבך, העור שממנו עשויים התיקים המזויפים יהיה תמיד קשה, מבריק ובעל מראה "מבוקע". גם הגדילים שתלויים על הרוכסנים יהיו נוקשים ולא קלילים ונעימים כמו המקוריים.
"שאנל" – בית האופנה הצרפתי הוותיק דואג לגרוס (!) כל תיק שלא יורד מושלם מפס הייצור. כיוון שכך, אל תאמיני לאתרים שטוענים כי יש בידיהם תיקים מקוריים של "שאנל" למכירה. מדובר בתיקים מזויפים ב־ו־ו־ד־א־ו־ת. חוצמיזה, בחני את העור שממנו התיק עשוי. אם לא מדובר בעור בקר, חבל לך על הזמן. ואם מצורפת לתיק תגית של כלבלב קטן או של מטבע, חבל לך על הזמן פעמיים. "שאנל" מעולם לא ייצרו כאלה.
"ויטון" – מסתובבים שם בחוץ המון דגמים שבית "ויטון" מעולם לא ייצר. הקפידי לבדוק באתר הרשמי של החברה ובקטלוגים הרלוונטיים אם הצבע, החומר והדוגמה של התיק שאת עומדת לרכוש הם אותנטיים בכל מאת האחוזים.
"פראדה" – תיק מקורי יכיל תגית שעליה כתוב "PRADA MADE IN ITALY". כל ניסוח אחר מהווה הוכחה חותכת לכך שהתיק מזויף. וגם: הדפוס שמעטר את בטנת התיק בנוי מהלוגו של החברה, שחוזר על עצמו שוב ושוב בקווים מאוזנים (כלומר, Prada~Prada~Prada~) – תיק מזויף יכיל דוגמה זהה, שהמילה החוזרת בה היא אחרת. ולבסוף, אם את דקדקנית כמונו, הפרט הזה מיועד בשבילך: בדקי את הלוגו שחרות על הסוגר. אם הרגל הימנית של האות "R" מסולסלת – התיק אמיתי; אם היא ישרה – התיק מזויף.
"קלואה" – המנעול, המפתח והניטים, כולם צריכים להיות עשויים ממתכת במראה עתיק ובגוון זהה וכהה. בתיק מזויף תוכלי להבחין שגון המנעול כהה מזה של הניטים, או להיפך. שימי לב גם לתיפורים: בתיק אותנטי הם עבים ועשויים מחוט ניילון. ועוד פרט קטנטן וחשוב: בתיק מקורי, הלוגו על ראש המנעול יהיה קטן במיוחד.
קרדיט לYnet
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי YaBoy
גשם של עופרת יצוקה.
