פרשת יתרו היא אחת הפרשות המרכזיות בתנ"ך ובחיי עם ישראל כאן בפרשה זאת נראית נאמנותם של בני ישראל לה', שהם לבדם מכל הגויים אמרו "נעשה ונשמע".
בפרשה זאת ניתנים חוקי היסוד של היהדות והחשובים בהם הלוא הם עשרת הדיברות.
אני מתכוון להעביר מסר במאמרי, מסר שכדאי להפיץ לכל מי שאפשר למען עתיד טוב יותר.
האומנם אנו ודור המדבר מקיימים כדברינו את שאמרנו "נעשה ונשמע"?
כנראה שלא, ולכן בחרתי להתייחס לכך במאמרי.
כבר בהפטרה בישעיהו ו', בחזון ה' לישעיהו, בפסוקים ט'-י אלוהים מראה לנו שלא כך הדבר, ככתוב: "ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו"
מדוע ה' מבקש לקחת לנו את יכולת ההבנה?
התשובה לכך פשוטה כיוון שאנו לא מסיקים את המסקנות הנכונות בעצמנו שה' הוא האל היחיד ואין זולתו.
אנו לא רוצים לעבוד את ה' מתוך רצון ואהבה כפי שמצווה עלינו בפרשה הראשונה של קריאת שמע:"ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך..."
אנחנו עבדנו אלילים וגם היום אנו עובדים אלילים מודרניים הלא הם הסלבריטאים, זהו אחד הדברים החמורים ביותר, אנו עוברים על הדיבר הראשון "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני..."

בנוסף לכך, בספר בתהילים המשורר מראה לנו עד כמה אנחנו חוטאים לאלוהים, במזמור "לכו נרננה", , ניתן למצוא ארבעה משפטים חשובים מאוד שארחיב עליהם רבות והם עיקר המסר שלי אליכם:

"אל תקשו לבבכם כמריבה,כיום מסה במדבר.
אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי."

עיקרם שמותר לבחון את ה' ולא לנסותו,כפרשת מסה שבני ישראל בחנו את ה' אם ביכולתו להביא להם מים.
לעומת זאת, בפרשת "מי מריבה", בני ישראל ידעו שה' מסוגל להביא להם מים.
בכך,הם גרמו להענשת משה, ושינו הרבה דברים רק בגלל לבבותיהם מלאי המחשבות הזדוניות.
הפסוקים הבאים אף יותר חשובים מזה ואלו הם:"ארבעים שנה אקוט בדור, ואומר עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכי.
אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי."

אלוהים הוביל את עם ישראל במדבר ארבעים שנה כי ראה שעם תועי לבב בני ישראל ולא הלכו אחר חוקיו ומצוותיו, לא מפני שאינם ידעו אותם אלא מפני שהם לא רצו ולכן אלוהים נשבע שלא יכניס את דור המדבר לארץ כנען (המנוחה והנחלה).

שימו לב מה קורה מסביבנו, ארבעים שנה חלפו להם בקיץ לאיחוד ירושלים ואומות העולם מחרימות את הטקסים והחגיגות.
כמעט שישים שנה לקום המדינה ועדיין לא התעוררנו מתרדמתנו העמוקה, אחרי אלפיים שנות גלות שבהם התפללנו והתחננו לשוב לארץ אבותינו ואמהותינו,כל יום בגלות התפללנו לה' והאמנו בו בכל לבבנו ובכל נפשנו, כשחזרנו לארץ אחרי גלות ארוכה, זאת התודה שלנו לה'?
אנחנו זונחים את תורתו כאילו זה צעצוע ישן ומקולקל,אחרי אלפיים שנות תחינה אליו שישיבנו אל ארץ ישראל אל ירושלים, משכן כבודו ועירנו הקדושה.
כנראה שמה שהמשורר כתב במזמור נכון גם להיום היינו ונשארנו עם תועי לבב.
מה הפלא עם ממשלה מושחתת מהיסוד, קשישים שצריכים כל חודש לבחור בין תרופות לאוכל, המורים בעלי המשכורות המשפילות, ניצולי שואה שגנבו מהם את כספי השילומים ובמקום זאת השקיעה אותם הממשלה בפיתוח הארץ, רצח במשפחה, אלימות בני נוער הן בבתי הספר והן במועדונים, אנשים הרעבים ללחם, פדופילים ועוד הרבה דברים אחרים.

אני פונה לכל מי שאכפת לו מהארץ הזאת קומו מתרדמתכם כי הגיע העת לעשות משהו בנידון, רדפו צדק, משפט, ואמת לכו בדרכי אלוהים.
מי ייתן וה', אלוהינו, יעביר ממשלת זדון במהרה מן הארץ וכל דבר רוע ישמיד.