הסיוט הכי מפחיד שהדמיון שלי בנה בחודשים האחרונים (תיאור)
ממש כאילו תכננתי את זה במיוחד להפחיד את עצמי כהוגן הדמיון שלי בנה לי חלום בלהות לקוח ישר מסרטי האימה הישנים אבל הכל בעברית.
תיאור:
אז המצב מתחיל רגוע ומבולבל כמו כל חלום. אין לי תחושת הימצאות, תחושה של עם מי אני מדבר ותחושה של זמן. סתם רצף אירועים מודבקים באופן גס אחד על השני.
ואז הסצנה מתחילה.
מה שלא אמרתי קודם זה שרצף האירועים כלל הרבה דיבורים על צבא (מאחר ואני מתגייס בקרוב והתת מודע עושה הערכות).
איפה זה נכנס למשחק?
אני בסלון הבית מדבר וצוחק (ואולי אפילו משחק משחק שולחן) עם חבר טוב שלי והוא במדים (שזה לגמרי בסדר עד עכשיו כי הוא רב"ט והוא אוהב להשוויץ בכל חמשוש ורגילה ולעשות איתם סיבוב בעיר). אז אני בעוד אחד מהקטעים ובכלל לא שמתי לב שיש לי (בנוגד לקודם) תחושת הימצאות חזקה! אני בסלון!
אבל אני לא שם לב לזה עדיין.
אז תוך כדי שאני צוחק עם עם החבר על שטויות וכדומה, נכנסת איזה זקנה סנילית ובלי לפנות למישהו מסויים פשוט הולכת ישירות לתוך המטבח בשקט (ולא שמעתי או לא שמתי לב שהדלת בכלל נפתחה) ואז היא מתחילה לשאול, באותו מצב של התכווננות על איזו נקודה בהמשך הנתיב שלה, עם יש לנו איזה דודה או סבתה ואם היא יכולה להצטרף למשפחה. והיא אומרת את זה בשקט ובקול צרוד של זקנה.
עכשיו מתחיל הקטע הבאמת מפחיד.
אבא שלי, שנמצא בשירותים למספר 2 , מתחיל לזרוק תשובות לזקנה על שאנחנו לא מעוניינים ושלא צריך.
היא נכנסת לשירותים (שאצלי בבית הם די גדולים... בערך בגודל של חדר שינה מכובד) ופשוט ממשיכה במסע השכנוע.
רק שעכשיו אבא שלי לא רגוע ובלחץ ופאניקה מטורפים מתחיל לצרוח עליה שתצא מהשירותים.
אני סוף-סוף קם (מה לעזזל קורה שם?) והולך לבדוק את המהומה.
אני מגיע לשירותים ורואה בפינה (השירותים בחלום היו בנויים למופת כמו בחיים האמיתיים) את אבא שלי עם פנים שמספרות פאניקה משתקת ולידו אחותי הקטנה מסתכלת לאותו כיוון עם אותה הבעה (כנראה שגם היא לא ידעה מה קורה וחשבה לסלק את הזקנה מהשירותים).
אני כבר עם נשימה עצורה. לאט, לאט מפנה את ראשי לעבר הכיוון אליו הם מסתכלים ולוקח (שלא בחוכמה) כמה צעדים איטיים אחורה, ישירות לעבר חלק לא מואר בבית (גם במציאות זה ככה ועד עכשיו כשאני ער אני לא מוצא פגמים בבית שהיה בחלום).
בלי התרעה מוקדמת, אני רואה את הגוף שלה מולי.
למה הגוף?!
אני אגיד לכם למה!
כי היא 5 סנטים אם לא פחות מהפרצוף שלי ובגובה שני מטר!!
אני מסתכל לעבר הראש (קצב פעימות לב מטורף), לגוף הדק עם הלבוש גלימות שחור (גוף דק מאוד) מחובר ראש כחוש חיוור כסיד עם שיער אפור חלק ארוך והפנים הכי מפחישות שיכולתי לדמיין (או ממש קרוב).
באותו שלב אני לא צורך בחלום.
לעזזל, אין לי את היכולת לצרוח מרוב פחד.
אני פשוט מתנשף ומרגיע את עצמי אחרי הליכה מהירה לסלון.
אחרי זה אני מקבל עוד כמה רצפי קטעים ואז אני מתעורר... בשלוש לפנות בוקר!
ומאז אני ער כבר שעה.
יאללה הוצאתי את זה מהלב.
נקווה שאני עכשיו אוכל לחזור לישון.
תיהנו מהתיאור.
לא ממש טרחתי לכתוב את זה באופן סיפרותי כי רציתי לכתוב מהר לפני שאני אשכח.
בהזדמנות אולי אני אשלב את זה בפרק בספר כלשהו או בתסריט.
עד אז...
לילה טוב
וחלומות פז
תלחצו על טופי כדי להעלות אותו רמה :-)
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ТиматИ
