יום אחד הגיעו לביתו של רבנו "הבאבא סאלי", זכותו יגן עלינו אמן, בנתיבות, בני משפחה מפתח -תקוה
,מגדלי זקן אבל, והמומי כאב. העומדים בתור, הניחו להם להכנס ראשונים, ספרו למשמשו של הצדיק
שאחיהם גיס לשרות מלואים, והיה אמור לשוב, כעבור ימים אחדים, והנה, עברו מספר שבועות והוא לא
,חזר, לא קבלו ממנו אות חיים, וגם בצבא, אין יודעים מה ארע לו. פשוט נעלם ואיננו, הם חוששים לחייו
.וכבר נוהגים כאבלים

,"נכנס המשמש וספר את הדברים לצדיק, שהאזין בדריכות. לאחר מכן הורה, "הביאו מזונות ומשקה
וקראו את בני המשפחה, כדי שיצטרפו אלינו לברכה. ישבו כלם סביב השלחן והצדיק מזג כוס יין, ברך
ושתה מעט. בעודו מחזיק בכוס, קרא בקול ובשמחה "לחיים" וכעבר רגע קט, הוסיף ואמר "ונקה לא
ינקה". תמהו הנוכחים ותהו, ואיש לא הבין את הדברים. רמז להם המשמש, שזוהי העת לקום ולצאת ואז
."פנה אליהם הצדיק ואמר "הסירו דאגה מלבכם, אחיכם בריא ושלם ובעזרת ה' ישוב לביתו, בתוך זמן קצר
שמחו בני המשפחה, שמחה רבה, לשמעהבשורה. נשקו את יד הצדיק ושבו לביתם, מסמוכים ובטוחים בברכת
הצדיק. אבל חלפ עוד יום ועוד יום, ומהאח, אין כל סימן. בכל חכם, נאבקו בפקפוקים ובתהיות והתאזרו
.באמונת חכמים

,כעבר שבעה ימים, בשעת בקר מקדמת, נשמעה נקישה על הדלת. פתחוה, והנה האח האובד. בגדיו מאובקים
"מראהו נורא, אך על פניו היגעות ארשת שמחה. "אל תשאלו אלו נסים קרו לי "אמר", "חששנו מפני הגרוע מכל
."אמרו לו, "אבל סמכנו על ברכת הצדיק, וידענו שתשוב לשלום

,סר האח להתרחץ ולהחליף בגדים, התפלל ואכל מעט, והמשפחה כלה נסעה לנתיבות, לערך בראשות הצדיק
,את סעודת ההודיה על הנס שארע. נכנסו לחדרו של הצדיק, והמשמש ספר לו, כיצד שב האח האובד במפתיע
,וכמה רבה שמחת בני המשפחה. נשא הצדיק את ידו, ובחדר השלך הס. פנה אל משמשו ואמר, "שאל את האח
מה הוא עושה בכל יום". ענה האח: "אני משתדל לנהג כיהודי נאמן, מתפלל בכל יום במנין", אורו פני הצדיק
?"לשמע הדברים, אך לא לכך התכון. "אמר נא לי", שאל "איזו מצוה אתה נוהג לעשות, שבזכותה נצלת

הכל הביטו באח, שהשפיל עיניו במבוכה. התחבט האם יגלה סודו, ולבסוף אמר, "בכל ערב שבת נוהג אני
."לנקות את בית-הכנסת שבשכונתנו, אף אחד אינו יודע על-כך דבר, מלבד הגבאי

,חיוך רחב. האיר את פני הצדיק. נכר היה, שהנה, יש שתף שלישי לסודם... ואז, חזר על המלים הסתמיות
- שהשמיע לפני שבוע, והם קבלו לפתע משמעות בהירה. "ונקה - לא ינקה", בזכות המצוה של נקיון בית
.הכנסת, לא נקו, אלו שזממו להרע לו