עקרב צהוב בעמדת תקיפה

עקרב צהוב בפעילות

העקרב הצהוב מורח עצמו בנוזל שמנוני
העקרבים הם בעלי חיים חסרי חוליות במחלקת העכבישנים.
בארץ העקרבים מונים 19 מינים ותת מינים ושייכים ל- 3 משפחות (דיפלוצנטריים, עבידיים ועקרביים).
העקרב הצהוב שייך לבני משפחת העבידיים ומצוי בנגב.
בישראל נחשבים כמסוכנים מינים שונים של הקטלן והעקרב הצהוב.

אנו נרחיב ונספר לכם על העקרב הצהוב:

גוף העקרב מחולק לראש חזה, בטן קדמית רחבה ובטן אחורית צרה (זנב). הראש חזה מחובר לבטן ומכוסה בגב בשריון.
בראש נמצאות 3 - 5 עיניים, בכל צד ובמרכז זוג עיניים גדולות.
לעקרב 8 רגליים המסתיימות בזוג טפרים ו2 בלוטות גדולות בהן הוא יוצר את הארס.
באמצעות הארס ממית העקרב את טרפו ומתגונן מפני אויביו.

העקרבים פעילים בלילה, אך בחורף הם יוצאים החוצה ביום כשהטמפ' אינה נמוכה מ - 15 מעלות.
את טרפם (חרקים), מגלים העקרבים בעזרת שערות החישה הפזורות על אצבעותיהם.
הפה ובית הבליעה של העקרב צרים מאוד ואין הוא יכול לבלוע אלא נוזלים וחלקיקים קטנים.
העקרב מועך את טרפו, לועס אותו וסוחט ממנו את נוזל הגוף.
העקרב עשוי לזלול טרף הגדול כמעט כגודל גופו הוא ולאחר זאת מסוגל לצום שבועות אחדים ואף חודשים.
במדבריות החול מנצלים העקרבים את הטל כמקור למים.
בעתות צמא הם לועסים גם את החול הלח ומוצצים ממנו את המים.

העקרב הצהוב משמיע קולות לצורך הרתעה או ליצירת קשר בין הזכר לנקבה או לשמירה על תחום המחיה.
קולות אלה נובעים בעיקר משפשוף בתקרת שריון הגב במהירות גדולה או מהקשת הזנב על חוליות הבטן.

עונת הרבייה היא בסוף האביב ובקיץ.
לפני ההזדווגות מחזר הזכר אחר הנקבה.
בני הזוג מקיימים כעין "ריקוד כלולות" ובסופו מצמיד הזכר לתוך פתח המין של הנקבה תיק זרעים.
הוולדות, שמגיחים מפתח המין, נושרים בין רגלי האם המקופלות, עטופים בעטיפה עוברית שאותה הם משילים מיד, ומטפסים ועולים על גב האם ושוהים שם ימים אחדים.
העקרבים נוהגים לנקות את גופם בשיטה ובצורה המיוחדת להם בלבד ושונה במשפחות השונות.
הניקוי נעשה במריחת הגוף בנוזל שמנוני, שלאחר ייבושו נראה כעין ציפוי בלכה.